פורום אוצר החכמה

הרמב"ם כותב שהנוסח הקבוע של תפילת שמונה עשרה נתקן לאור מצב הירוד של הדור, ולאור חוסר היכולת של האנשים לערוך תפילה בלשון שלהם, כפי שהיו מימות משה רבינו עד עזרא הסופר.
תמיד היה ברור לי שיוצא שבעצם הנוסח הקבוע - זו סתירה מסוימת ל"עבודה שבלב". וזה מצב של בדיעבד. ואם, למשל, לאנשי הבית הראשון היו מציעים נוסח תפילה שהוא כליל המעלות, הם היו אומרים על זה: "לא, תודה".
כעת, כשהוצרכתי לציין מקור לעניין זה, ורציתי לציין לרמב"ם, ראיתי שברמב"ם בעצם זה לא כתוב. אין אפילו רמז לכך שיש הפסד כל שהוא מכך שכל אחד מתפלל לפי הנוסח הקבוע.
האם יש מקור אחר לרעיון זה?

להלן ציטוט לשון הרמב"ם

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א
הלכה א
מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה.
הלכה ב
ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו.
הלכה ג
אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה, וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו, יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.
הלכה ד
כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג.

משנה באבות "אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום".

יש מישהו מהראשונים שמקשר את המשנה לנושא המדובר?

החושב כתב:יש מישהו מהראשונים שמקשר את המשנה לנושא המדובר?

יש משנה בברכות בדברי רבי אליעזר עם ניסוח דומה, ושם בירושלמי יש סוגיא שממנה אולי אפשר להבין כך

החושב כתב:יש מישהו מהראשונים שמקשר את המשנה לנושא המדובר?

לכאורה המשנה היא הנושא המדובר ולא צריך לקשר אותה לשם

גמ' ברכות דף כ"ט ע"ב: רבי אליעזר אומר, העושה תפלתו קבע וכו'. מאי קבע... רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו, כל שאינו יכול לחדש בה דבר. אמר רבי זירא, אנא יכילנא לחדושי בה מילתא, ומסתפינא דלמא מטרידנא. ע"כ.
ופירש"י: לחדש בה דבר - בבקשתו, והיינו לשון קבע, כיום כן אתמול כן מחר. ע"כ.
וכפי' זה פירש התפארת ישראל על המשנה באבות פ"ב מ"ג, וז"ל: אל תעש תפלתך קבע. להתפלל רק כפי שהדברים מסודרים וקבועים, בחשבך מפני כי כן חובתך, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום. להתפלל דרך תחנונים, כעני העומד בפתח המלך בלב נשבר [כברכות דכ"ט], ולפיכך תחדש בכל יום דבר בכל ברכה כפי שפיכת נפשך עליך. ע"כ.

ובירושלמי ברכות שם: ר"א אומר העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים... ר' אבהו בשם ר"א ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. ר' אחא בשם ר' יוסי, צריך לחדש בה דבר בכל יום. אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום. אמר ר"ז, כל זמן דהוינא עביד כן הוינא טעי לית לך אלא כיי דמר רבי אבהו בשם ר"א ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת, רבי אליעזר היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה בכל יום. ע"כ. [יש לשים לב שר' אליעזר בעל המימרא עצמו חידש תפלה חדשה כל יום, על אף שלהלכה אי"ז הפי' במשנה. כמו"כ, ר' אבהו שסבר שלא יהא כקורא באיגרת, הוא עצמו חידש ברכה חדשה כל יום.]
ושם בעלי תמר: ר"ז חשש ע"י החידוש לטעות בתפלה, הלכך התפלל בנוסח קבוע בכוונה והתבוננות, שכבר אינה מצוות אנשים מלומדה שאומר נוסח הקבוע כמו בקורא באגרת, אלא תפלתו היא תחנונים.
ונראה שמי שמחדש בכל יום בתפלה איזה ביאור, כוונה או רעיון, מתוך שמתעמק בתיבות ובסגנון הפירוש של התפלה, הר"ז בכלל תפלה חדשה או ברכה חדשה, דכן אינה כבר מצוות אנשים מלומדה אלא תפלת תחנונים, וכדעתו של רבי אבהו.
אחיתופל היה מתפלל שלש תפלות חדשות בכל יום, ר"א היה מתפלל תפלה חדשה בכל יום. פירוש, שתפלת שמ"ע שלהם היה בכל יום מחודש בתוכן ובצורה עד שהיתה נראה כחדשה כמו שפירש בחרדים, ונראה שמזה נקבע חילוק הנוסחאות לפי חילוק הארצות, ובא"י גופא היה כמה נוסחאות התפלה כמו שנראה מקטעי התפלה מהגניזה, שאחרי שהעושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים, מן הדין שכל אחד יחדש בתפלתו, אלא שחששו לדב"ז שלא יבאו לידי טעות בתפלה, אולם גדולי כל ארץ נתנו לתפלתם תוכן וצורה מיוחדת וכן מסרום להציבור ולא נהגו בנוסח אחיד כדי שלא תהיה תפלתם קבע. ור"א ורבי אבהו מפני שחששו שלא תהיה תפלתם בכלל קבע חדשו בכל יום, מיהו וודאי שנהגו כן רק בתפלת עצמם אבל הציבור היו נוהגים בנוסח ידוע כדי שלא יבאו לידי טעות. ע"כ.

יש בזה בכתבי ברסלב, ושמעתי ממו''ר שנראה שאינו מלשונו של מוהרנ''ת, ( ובודאי לא מלשונו של מוהר''ן)
ולכן אין לדייק שם, כי חא נכתב בדקדוק.