הודעהעל ידי גלרשטיין » ג' אוקטובר 29, 2019 9:52 am
לגבי אי שרי להחזיר יותר ממה שלוה מחמת הספק, שאינו זוכר בדיוק כמה לוה, כתבו האחרונים דשרי, כ״כ האבני נזר (חו״מ סי׳ כג), המנחת יצחק (ח״ט סי׳ פח אות ב), הברית יהודה (פ״ה ס״י הע׳ לה), גרי״ש אלישיב (מובא בשמו בספר אשרי האיש יו״ד ח״א פט״ז סע׳ לא), הגר״נ קרליץ (רבית פ״ו סק״א, עמ׳ נב), בספר רבית לאור ההלכה (ח״א פ״ג הע׳ ה) אלא דהוסיף דטוב ביותר שיתנה עמו שאם אכן הוא חיב פחות מהסכום שנתן, הסכום שיתן המלוה לצדקה בהזדמנות הראשונה יזקף לזכותו של הלוה, ויש למלוה לכוון כן בשעה שנותן צדקה, וכעי״ז כתבו המנחת יצחק (שם) והברית יהודה (עיקרי הדינים פ״א הע׳ יג) שיתנה שאם אינו חייב לו כ״כ, התוספת שנותן היא במתנה גמורה.
וכבר קדם לכל האחרונים הנ״ל, הראב״ד (בספרו תמים דעים סי׳ ס) שדן לגבי מי שמקבל מעות בעיסקא להלוותם גוים ברבית, ש״אם יערבם הנפקד בהלואותיו שלא ידע איזה מלוה מאותן שהעכו״ם חייבים לו היא מאלו המעות ואיזו מעות שלו, ונותן מספק לבעל הממון קצבה, אע״פ שמסופק אם הרויחו מעותיו של המפקיד כ״כ, אין בזה איסור רבית כל זמן שלא נתברר לו שלא הרויחו מעותיו כ״כ, שהרי לצאת ידי שמים חייב ליתן לו כל קצבותיו כיון שהוא מסופק אם חייב ואם לאו, והוא הנפקד ימחול לו למפקיד שלא יהא עליו עונש גזל ורבית במה שנותנם לו לצאת ידי שמים מספק״ עכ״ל, הרי שכתב להדיא דשרי להוסיף על סכום הפרעון מחמת הספק כמה חייב לו, ואין בזה חשש רבית.
אלא שראיתי שכתב ע״ז בשערי זבולון (לגר״ז שוב, יו״ד סי׳ כג אות י, והובא בשמו ביתר ביאור בספר מתנות שמים סי׳ נו) שכתב שכל מה שתירו בזה, היינו דוקא כאשר מצד הדין יש לשלם ע״מ לצאת ידי שמים מספק , וכדמדוייק מלשונו של הראב״ד שם שכתב ״שהרי לצאת ידי שמים חייב ליתן לו״ (ולכאו׳ משום ששמחמת פשיעתו שעירב את הכספים, נולד הספק, שעליו מוטל לדעת חיובו), אבל היכא שפטור מן הדין לא מצינו היתר להוסיף לצאת מידי ספק במציאות, (דלכאורה י״ל דבפשטות שאסור, דלא שמיה ׳ספק׳), וכבר הסתפק בכגון זה המנחת יצחק (ח״ו סו״ס קסא ד״ה ושוב) שרוצה להחמיר לצאת ידי שיטה אחת ולשלם תוספת – האם שרי ליתן, ואם ודאי פטור מלשלם (לכו״ע) – פשוט שאסור (שהרי משלם רק מטוב לבו, וע״ע מש״כ בזה בליקוטי תשובות סי׳ עב), ונראה שאף האבנ״ז יודה בזה, שדבריו מיירי על עשיית פשרה בבית דין, דשאני התם שזה הוא הדין – לעשות פשרה ולשלם, משא״כ במקום שהוא פטור מצד הדין , וכ״כ לבאר בזה בספר מתנות שמים (סי׳ נו).
ובאמת תמוה מה שהברית יהודה (פ״ה הע׳ לה) כתב להתיר אף כאשר פטור מדיני שמים אלא שרוצה להוציא כל צל של ספק מלבו (כגון שי לו טענת ׳קים לי׳, ובאמת כ״נ מהשערי דעה סו״ס קעז), והוסיף שם שעל הצד היותר טוב, יפרע לו את הסכום שאין בו ספק ולאחר זמן יתן את השאר ויפרש שנותן זאת ע״מ להוציא הספק מלבו, אלא שבמקו״א (פ״ב הע׳ לה ד״ה ועי׳ לעיל) סייג זאת דכ״ז כאשר הוא מסופק אולי חייב לו מדיני אדם דבכה״ג שרי (אף אם מדינא פטור), אולם מקום שודאי פטור מדיני אדם, אלא שיש עליו חיוב לצאת ידי שמים -בכה״ג לא ברור שמותר.