פורום אוצר החכמה

דין הוא, שאין המצורע נטמא עד שהכהן אומר "טמא", וכן בנגעי בתים ונגעי בגדים.
יש לי כאן שאלה.
כהן שראה נגע ואע"פ שראוי לטמאותו מ"מ לא אמר 'טמא', האם עבר איסור או ביטל מצוה?
ובכלל, מה הפשט שזה תלוי באמירתו,
אם הוא אומר באמת יש כאן נגע שהיה ראוי לטמאותו אבל אני לא רוצה לומר את זה, הבית נשאר טהור?

התעוררתי לזה מחמת מה שראיתי בדברי המהריל"ד זי"ע, שהכהן יכול לטמאות בתנאי אם ירדו גשמים וכיו"ב. מצורף.

מהריל''ד - מצורע.PDF

(283.31 KiB) הורד 209 פעמים

חידוש נפלא!

לגבי ימים מסויימים כתוב שדוחים את הטומאה, כמו חוה"מ ושבעת ימי המשתה. משמע מזה לכאורה שבימים אחרים אין להתעכב. וכמדומה שהיה פעם אשכול ע"ז בפורום 'מקרא ותרגום', חפשנו שם

באמת שמזה זמן רב לא הובן לי מש"כ "וביום" שיש ימים שאינך רואה כגון חתן שנותנים לו ז' ימי המשתה, מה הביאור בזה, כמה זמן אסור להתעכב שנצרך לזה לימוד? 5 דקות? שעה? יום?
בכל המצוות מצינו דין של זריזין, אולי גם "אין מעבירין" אם זה לפניו, אבל בוודאי אינו דאוריתא ומפני מה כאן צריך לימוד.
וכן מהלימוד מבואר שלצורך אחר לא הותר, גם זה צ"ב.

עושה חדשות כתב:כהן שראה נגע ואע"פ שראוי לטמאותו מ"מ לא אמר 'טמא', האם עבר איסור או ביטל מצוה?

על כוונת התורה ברור שעבר.

יושב סתר כתב:באמת שמזה זמן רב לא הובן לי מש"כ "וביום" שיש ימים שאינך רואה כגון חתן שנותנים לו ז' ימי המשתה, מה הביאור בזה, כמה זמן אסור להתעכב שנצרך לזה לימוד? 5 דקות? שעה? יום?
בכל המצוות מצינו דין של זריזין, אולי גם "אין מעבירין" אם זה לפניו, אבל בוודאי אינו דאוריתא ומפני מה כאן צריך לימוד.

ודאי שיש דין דאורייתא של שהויי מצוה לא משהינן, ויש לזה ראיות ברורות (כגון שמצוה בשעתה דוחה את השבת, ראה לדוגמא מנחות עב, א). השאלה אימתי אומרים כן ואימתי הזריזות היא רק למצוה מן המובחר היא נושא בפ"ע.

הרב דרומי והרב יושב סתר, אכן עסקתם בזה מכבר -
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... it#p359429

בלש' הפסוק עצמו משמע שהכהן מצווה לפנות את הבית "בטרם יבוא לראות", ורק אחרי הפינוי אזי הכהן בא לראות.
עמדו בזה המפרשים?

עושה חדשות כתב:ובכלל, מה הפשט שזה תלוי באמירתו,
אם הוא אומר באמת יש כאן נגע שהיה ראוי לטמאותו אבל אני לא רוצה לומר את זה, הבית נשאר טהור?

התעוררתי לזה מחמת מה שראיתי בדברי המהריל"ד זי"ע, שהכהן יכול לטמאות בתנאי אם ירדו גשמים וכיו"ב. מצורף.

מהריל''ד - מצורע.PDF

יש חידוש של היעב"ץ שכל זה שצריך כהן זה רק אם יש ספק אבל בוודאי נגע ל"צ. (ודווקא בנגעי אדם אבל בנגעי בתים תמיד צריך כהן)

אגב הדיון, כמדומה שלא מצינו התייחסות בחז"ל לסוגיית התשלום לכהן הצריך לבוא לראות את הנגע או לטהרו וכו'.

כלומר, לגבי ראיית מומי הבכור יש סוגיא שלימה מתי מותר לקחת ע"ז כסף ומתי לא. כך גם לגבי קידוש מי חטאת והזאת מי חטאת מדברים הרבה מה מותר לעשות בתשלום ומה מוכרחים לעשות בחינם.

לעומת זאת לגבי ראיית הנגע על ידי הכהן לא ראיתי שמדברים האם מותר לכהן לבקש כסף על כך שהוא בא לראות את הבית וכדומה. ואולי משום שזה לא דבר מצוי.

לפי חידוש המהריל"ד הנ"ל, האם י"ל שהכהן יכול לטמאות "לאחר שלושים"?

בגליון אהלי טהרות 158 כתבו בשם הגרד"ל שליט"א:
יש לדון בכהן שאמר למצורע, תטמא לאחר זמן. האם אמירת הכהן היא הוראה בעלמא. ואי אפשר שיקצוב בה זמן. או דלמא דהוא המטמא ועל כן יכול להחיל שתחול הטומאה לאחר זמן. ולכאו' נראה שאי אפשר לטמא לאחר זמן. שהרי אמרו שנותנים לו את ימי הרגל ולחתן את ימי המשתה. ולכאו' שיטמאהו לאחר הרגל. ועוד ראי' כעין זה, דהנה שנינו כמה הלכות בנזיר מצורע, וצרעתו דוחה את קיום נזירותו. וצריך לומר שהחובה על המצורע להשאל לכהן דוחה את מצות הנזיר ולכך אינו עובר בבל תאחר. אבל אם הכהן יכול לטמא לאחר זמן, הי' לו לטמאותו לאחר ימי נזרו. מיהו יתכן שגם אם בכח הכהן לטמא לאחר זמן, מ"מ כשם שיש חובה להשאל לכהן ולהורות את הטמא והטהור כך יש חובה לטמאותו מיד.
ויש לעי' כנ"ל אם יכול לטמא על תנאי. ואם היא הוראה בעלמא לא שייך בה תנאי. אבל אולי יש לדון בזה, עפ"י מש"כ החזו"א (אהע"ז סי' נ"ו סק"ח) לדון גבי חליצה שאפשר לבית דין לעשות תנאי בישיבתם שאם לא יתקיים התנאי לא ישבו בתורת בית
דין. ואולי יש גם בהוראת נגע דבר כזה. שיכול הכהן לומר טמא לא בתורת הוראה אלא בתורת לימוד ואמירה בעלמא, וא"כ
יוכל להתנות כן. [וילה"ק על דברי החזו"א מהגמ' ביבמות (מ"ו א') שחששו שיטבול העבד בתורת גירות ויצא לחירות ורמו ליה
ארויסא כו'. למה לא עשו תנאי בדין בי"ד שלהם].