פורום אוצר החכמה

ידוע בספרי השו"ת שדנו בענין גט מוטעה, והיינו דהטעו להבעל בנוגע נתינת הגט, כגון ראה בשו"ת מהר"ש ענגיל שדן באופן שאמרו להבעל שהאדמו"ר שלו אמר שיתן גט לאשתו, ואחר מתן הגט נודע שלהד"מ ולא אמר האדמו"ר כלום, ודנו בזה אם זה פוסל הגט או לא, ותלוי בשיטת המהר"ם מלובלין בענין גילוי דעתא בגיטא הו"ד בב"ש הל' גיטין. כעת השאלה בנוגע להשה דמה"ת אפשר לגרשה אף בע"כ רק מתקנ רגמ"ה אין לגרש אשה בע"כ, מה הדין באופן דהטעו להאשה, כגון שבא הבעל או שלוחה ואמר להאשה הרי לך איזה נייר ולא אמר לה שהוא גט ותכ"ד אמר לה הרי זה גיטך האם זה גט כשרה, וכן מה הדין באופן שהטעו להאשה לומר שהט אינו כריתות ממש עד ההסכם גירושים שיתבצע בערכאות ובתנאי זה קיבלה הגט, ולאח"ז נודע לה שאין זה אמת, האם זה מעכב? מי שיודע איזה מקורות לזה נא לציינו. תודה

להדיא בשו"ע דאם אמר לאשה כנסי שטר חוב זה, ולעדים אמר קודם שזה גיטה ומגרשה בזה, דהוי מגורשת.
[עי' סימן קלו ה, וסי' קלח ד]

אולם לכאו' זה רק בזמן שמגרשין אשה בע"כ

רבינו גרשום לא עקר את הגירושין שחלים מהתורה, הוא רק החרים את מי שמגרש אשה בלי הסכמתה. וכמבואר באבה"ע סי' קי"ט ס' ו'.

יבנה כתב:רבינו גרשום לא עקר את הגירושין שחלים מהתורה, הוא רק החרים את מי שמגרש אשה בלי הסכמתה. וכמבואר באבה"ע סי' קי"ט ס' ו'.

בעניין שליח בכפיית גט, עיין קצוה"ח [קפב, ב] בשם הנוב"י, שדן לפסול משום אשלדב"ע. עיי"ש.

בשו"ת נודע ביהודה בחלק אהע"ז קמא (סי' עה) העלה, בגט שניתן ע"י שליח בעל כרחה דאינו גט כלל, כיון דהיכא דאין שליח לדבר עבירה המעשה בטל, וכמ"ש תוס' פ"ק דמציעא (י, ב ד"ה דאמר) וכיון דאיכא חרם ר"ג הוי ליה שלד"ע. ולענ"ד נראה דהיכא דעושה שליח סתם לגרש ושיהיה ידו כידו ועשייתו כעשייתו, והשליח נתן לה הגט בע"כ, דכה"ג שפיר הוי גט כיון דיד השליח כיד המשלח בעיקר הגט, ומה שנתן לה בע"כ ועבר בחרם ר"ג ה"ל כאלו עשה עבירה מדעתו, וכל כה"ג עיקר השליחות לא בטל,

דיוניםבהלכה כתב:אולם לכאו' זה רק בזמן שמגרשין אשה בע"כ

מהיכ''ת ?!
הרי כך נפסק בשו''ע אחרי שרבינו גרשום כבר החרים על כך ומשמע דהיינו גם כהיום.