בשו"ת אמרי יושר (סי' קמ"ח) מחמיר במקוה שמילאו אותו בקרח מחמת כמה טעמים, ובתו"ד מבאר דעת הרז"ה דס"ל שגם בשלג יש פסול שאובין, דלכאו' מה זה שונה ממקוה שהגליד המבואר בתוספתא שאין בו משום שאובין כשנימוח, וכן נפסק בשו"ע סעי' ל"א. והאמרי יושר כתב לחלק, וז"ל: "דאיכא למימר בפשוט טעמא דרז"ה, דכשהוגלד דהוי שינוי גמור ממים לאוכל קרוש יצא מתורת שאובין, וכשנימוח אח"כ כשר, אבל כשנעשה בו פסול בהיותו גליד, כגון שנלקח בכלי או תפיסת יד אדם, שפיר נעשה שאוב עתה."
ולא הבנתי חילוק זה, למה כששאבו אותו כשהיה גליד ואח"כ נפשר יהיה פסול, הרי ג"כ נשתנה מאוכל למשקין, ומאי שונה אם נשתנה ממים לאוכל או מאוכל למים.