פורום אוצר החכמה

בגמרא בקידושין דף לא ע"א מובאת דעת רבי יהודה דאמר: "סומא פטור מן המצות".
ובספר "שדי חמד" (ערך סומא) מביא דעות ראשונים הסוברים שלשיטת רבי יהודה שסומא פטור מן המצות - אזי סומא פטור גם ממצוות לא תעשה ומותר בכל התורה כולה.

והנה, ידוע שאדם שכופין ומאיימין עליו במיתה אם לא יעבור על אחת מג' עבירות (גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה) דינו: "יהרג ולא יעבור".

ושמעתי להקשות דלפי השיטות שמביא השדי חמד, הפוטרות סומא אף ממצוות לא תעשה - אזי יאמר עצה לכל מי שכופין אותו לעבור על אחת מג' עבירות, שיסמא עצמו ויכול לעבור מדינא על כל העבירות, ולא יצטרך למסור את נפשו על כך ולההרג?

ראשית, אין הכי נמי
רעיון טוב
עצה טובה ביותר
ומצווה לפרסם

שנית,
האם לא מדובר בסומא מלידה?
(לכה"פ לאותן שיטות)

וכי מותר לאדם לעשות מום בעצמו (דלא כמתיא בן חרש) ולהזיק לגופו?!?..

על אותה הדרך אפשר לומר לו שידפוק ראשו בקיר ויעשה שוטה ויפטר מן המצוות...

מלבד זאת שקשה מאוד לומר ולא נ"ל שלסומא יהיה מותר להרוג או לעבוד ע"ז וכו'..אלא ודאי איירי בשאר מצוות..

היא שיחתי כתב:שנית,
האם לא מדובר בסומא מלידה?
(לכה"פ לאותן שיטות)

רב יוסף שלא היה סומא מלידה שמח מעיקרא כשאמרו לו שהלכה כר' יהודה.

ולעיקר הקושיא א. סומא חשוב כמת.

ב. צריך לבדוק אם לאותם שיטות הוא פטור ג"כ מצות ב"נ (כמדומני שיש בזה במנ"ח ובאמרי בינה בשו"ת שבח' אהע"ז).
וגם א"כ אם לב"נ יש דין יהרג ואל יעבור (עי' מל"מ פ"ה מיסוה"ת).
ואפי' את"ל דב"נ אינו מחוייב למסור נפשו אולי סומא שחייב במצוות שב"נ חייב בהם הרי הוא חייב בכל חומרם כישראל (כמו שפשיטא שלא יהרג בעד אחד ודיין אחד).
ולא עיינתי בכ"ז ומראה מקום אני לך.

כי מותר לאדם לעשות מום בעצמו (דלא כמתיא בן חרש) ולהזיק לגופו?!?..

וכי אסור לאדם לעוור עצמו כדי להנצל מן המיתה?

ולעניין בן נח אפשר לצייר את השאלה בערווה האסורה לישראל ומותרת לב"נ או באביזרייהו אם ב"נ מותר בהם (ראיתי משהו שדן בזה).

ולעיקר השאלה
אפשר לחלק את השאלה לתרתי אם מותר ואם זה עצה טובה.

ועל השאלה אם זה עצה טובה יש לטעון שכיוון שמפסיד את כל קיום תורה ומצוות לא הווה עצה טובה ומה העניין לחיות בלא תו"מ.
ואין להביא ראייה מר' מתיא בן חרש והדומים כי שם המשיך להיות אינו מצווה ועושה, אבל כאן מצד האינו מצווה גם אינו טוב כי סו"ס עבר על ג' עבירות החמורות בתור אינו מצווה.

אוצר החכמה כתב:

כי מותר לאדם לעשות מום בעצמו (דלא כמתיא בן חרש) ולהזיק לגופו?!?..

וכי אסור לאדם לעוור עצמו כדי להנצל מן המיתה?

לכאורה שונה דמדובר דכבר מצווה ב"יהרג ולא יעבור" (דא"ל העכו"ם לעבור על אחת מג' עבירות דאל"כ איך יסמא עצמו מהספק) ואילו לסמא עצמו אסור לו דלא נצטוה על זה ועל המיתה כן.

זו עצה ולא חיוב, כך שנתת דבריך לשעורין, ולכן אי אפשר להורות את זה, אפילו לא לאותם שיטות, כוון שאפילו אם האדם יהיה פטור מכל המצוות (שאגב, זה לא מסתבר ורחוק מהדעת..) לא בטוח שאם הוא ינסה לסמא את עצמו זה יעלה בידו (צריך הרבה אומץ בשביל זה משא"כ להיות מוכן למות על קדוש ה' שיותר קל כי תלוי באחרים ועוד שאחר כך אין את הרגשת הכאב הנורא והאיום..) כך שגם אם הוא ינסה זאת יכול להיות שהוא יצליח רק לחצאין כגון שהוא ינסה לסמא את עיניו וזה לא כל כך ילך ואז הוא יתחייב במצוות וכבר לא יהיה לו כח למסור נפש על קדוש ה' באמת ואז הוא עלול להכשל כו' כו' כו'..

כך שזה לא תמיד עצה טובה, במיוחד שאין זה חיוב..

דבריך די נחמדים. אך לעצם גוף השאלה לא ענית

אין זו עצה כל עיקר, כי עיור חשוב כמת, וא"כ מה הרויח?

אלישר כתב:דבריך די נחמדים. אך לעצם גוף השאלה לא ענית

למה לא עניתי? אמרתי שהשדה חמד יגיד שאי אפשר לחייב אדם על כך כי זה מאד קשה וזה נחשב לנתת דבריך לשעורין כי להזיק לעצמו זה ענין אישי ואי אפשר לתת עצה כזו לכלל