פורום אוצר החכמה

כתב הרמב"ם פי"א מהלכות עבו"ז ה"ח-ט': 'איזהו מעונן, אלו נותני עתים, שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים. וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים, הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו. וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה, הרי זה בכלל מעונן ולוקה'. ולא זכיתי להבין איזה צד השוה יש בין נותן עיתים ובין האוחז את העינים שאפשר לומר ששניהם נכללים תחת השם 'מעונן'?

אין צד שווה. יש דורשים מעונן מלשון עינים ויש דורשים מלשון עונה והרמב"ם פסק את כולם

ראית כס"מ שם?

אכן מצאנו כמה דעות תנאים מה זה מעונן, ובפשטות חולקים זה על זה. אבל אם הרמב"ם פסק כשתי הדעות, האם אין זה אומר שיש להם משהו משותף?

שמא אפ"ל דהכל מֵענין אחיזת עינים, וכלשון הרמב"ם ז"ל: "הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים".

שו"ר שכ"כ ב'עבודת המלך' על ה"ט, יעו"ש.

ידוע פשט האבן עזרא שאלו הרואים בעננים.