פורום אוצר החכמה

אתחיל עם סיפור:
אדם בא לרב עם שאלה, בישלתי בטעות עגבניה [ללא חשש טבל ושביעית] בסיר מלא בתפוחי אדמה, שואל אותו הרב: האם יש שישים בתפו"א נגד העגבניה. משיב לו: כן.
עונה לו הרב: מותר לך לאכול את התפו"א משתי סיבות: א. טעם העגבניה בטל בשישים. ב. אין שום איסור בתערובת תפו"א עם עגבניה.
מה דעתכם?
כעת תסבירו לי את דברי המשנ"ב בסימן ש"כ סעיף ג':
בשו"ע נפסק: חרצנים וזגים שנתן עליהם מים לעשות תמד, מותר למשוך מהם ולשתותם, ואפי' לא נתן מים, והיין מתמצה וזב מאליו, מותר לשתותו. וכותב המשנ"ב: (טו) מותר למשוך וכו' - דאף שיוצא קצת יין מחרצנים בשבת תיכף נתבטל בהמים וכנ"ל. (טז) מותר לשתותו - כיון שכבר נתרסקו ונדרכו הענבים מבעוד יום [סה"ת שם].
אודה מאוד למי שיאיר עיני - כי כנראה יש לי איזו טעות

תעיין במקורות, זה באמת מובא בשו"ע בצורה לא ברורה.

השו"ע והמשנ"ב מביאים שני מקרים שונים.
א. חרצנים שמוציאים יין רק עם מים או משיכה אחרת אבל לבד לא יצאו, ובמקרה כזה היין יוצא בשבת מכיוון שרק בשעת הטלת המים היין נעשה נפרד מהענבים, ולולי הטלתו היה נשאר בענבים, וע"כ לכו' היין אסור בשבת, והסיבה שמותר דמיד בטל ונעשה חלק מהמים שהם מותרים ואע"פ דדבר שיש לו מתירין אינו בטל וכאן לאחר שבת יהיה מותר אומר המשנ"ב שזה דוקא בביטול של איסור קיים אבל באי יצירת איסור ע"י ביטול גם דבר שיש לו מתירין בטל.
ב. במקרה שהיין יוצא לולי משיכתו ע"י מעשה בער"ש אז מותר גם לולי ביטול דכיון דלא בעינן עוד מעשה נחשב שכבר יש יין רק שהוא בתוך הענבים וכמו יין שמוסתר בכלים.