פורום אוצר החכמה

באגרות הרמב"ם, (לפסיא, עמ' 37) אל רבי יפת הדיין, כותב הרמב"ם : "גם ארעו לי צרות רבות גלויות בארץ מצרים... והרעה הגדולה שבאה עלי באחרונה, שהיא רעה מכל רעה שעברה עלי מיום היותי ועד היום הזה, והיא פטירת [אחי] הצדיק זצ"ל, שטבע בים הודו, ובידו ממון רב לי ולו ולאחרים, והניח בת קטנה ואלמנה אצלי. ונשארתי אחריו כמו שנה מיום שהגיעה השמועה הרעה, נופל על המטה בשחין רע ובדלקת ובתמהון לבב... עד היום, כמו שמונה שנים, אני מתאבל ולא התנחמתי. כללו של דבר: כי ארד אל בני אבל שאלה. ולולי התורה היא שעשועיי, ודברי החכמות שאשַׁכח בהן יגוני, אז אבדתי בעניי".
איך וכיצד בדיוק הדבר מתיישב עם מה שכתב הוא עצמו בהלכות אבל (פרק יג הלכה יא): "אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי, שנאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו, כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם, והמצער [עצמו יותר] על מנהגו של עולם הרי זה טפש, אלא כיצד יעשה, שלשה לבכי, שבעה להספד, שלשים יום לתספורת ולשאר החמשה דברים"?!

אולי ההלכה עד כמה להתאבל היא לגבי התאבלות על חסרון ואובדן האדם עצמו שנאבד, אבל להתאבל על ההשלכות היינו שבגלל זה אין כסף וכו' אין איסור והגבלת זמן.

אינני מבין את השאלה. דברי הרמב"ם בהל' אבל עוסקים במי שמצער עצמו ע"י פעולות שונות של בכי ומספד, ונוהג במכוון במנהגי אבלות להרבות צערו, ובזה אסור לאדם להוסיף על השיעור שקבעו חכמים. איך זה שייך לאגרת שבה חושף הרמב"ם את צפונות לבבו ומספר על גודל הקושי להתגבר על היגון והצער (אף שמתאמץ "לשכח יגונו"!), וכי שייך ציווי או הלכה על זה? הלא אין הדבר אלא בידו של הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם.

הרמב"ם כותב: "עד היום, כמו שמונה שנים, אני מתאבל ולא התנחמתי". בהלכה הוא מדגיש: "אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי" פשוט לא?

ועל כך הסביר לך הרב סגי נהור, ש"לא התנחמתי" פירושו "אינני יכול להתנחם", לא "אינני רוצה להתנחם".

הורודנאי כתב:אולי ההלכה עד כמה להתאבל היא לגבי התאבלות על חסרון ואובדן האדם עצמו שנאבד, אבל להתאבל על ההשלכות היינו שבגלל זה אין כסף וכו' אין איסור והגבלת זמן.

כעין סברא זו איתא בתוס' סנהדרין (סח, א ד"ה היה מכה) על ר"ע שהיה מכה בבשרו עד שהיה שותת דמו לארץ על פטירת ר"א הגדול, דליכא משום שרט לנפש דמשום תורה קא עביד כדקאמר הרבה מעות יש לי וכו'.

יפה. ובעניין ר' דוד שהיה תומך כזבולון לרמב"ם לכן אבדה התמיכה, ומכאן צערו של הרמב"ם כי מאז כבר פנה לרפואה כידוע

לא כזבולון, אלא שהיה סוחר בכספו של הרמב"ם ונוטל חלק מהרווחים (מטיל מלאי לכיס ת"ח)

מה שכתב כבוד פלוריש - דברים ללא שום יסוד מוצק, הרמב"ם בשביל לכתוב את חיבורו היה סגור ומסוגר 10 שנים ע"פ עדות נכדו. ומכאן השאלה כסף מנלן?!