פורום אוצר החכמה

שמעתי שהרבה בני תורה, בריאים ובמיטב שנותיהם, בעדת בריסק מקילים ולא מתענים תע"צ חוץ מיו"כ ות"ב.
האם שמועה זו נכונה?
מה הפשט בכך?
מאיפה זה התחיל?
האם גם הגר"ח בעצמו לא התענה?
האם שום גדול לא מחה בהם על "מנהג" מקיל כזה?

לא, בבריסק מחמירים בפקו"נ...

שמעתי שבליטה בחורים לא צמו כיון שתמיד היו במצב רעב

הגהמ כתב:לא, בבריסק מחמירים בפקו"נ...

האם בבריסק נהגו לעשן בצום...?

אמריקנר כתב:שמעתי שבליטה בחורים לא צמו כיון שתמיד היו במצב רעב

זו סיבה דווקא כן לצום.

כתוב במגילת אסתר 'וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו', ומקשין העולם, מאחר שאמרה 'וצומו עלי' למה הוסיפה 'ואל תאכלו ואל תשתו'?
העולם מתרצים שכן דרך הדיבור בדרך של כלל ופרט או פירוש הדברים. בבאר יעקב תירצו שכוונתה - לא רק שתצומו, גם אל תאכלו ואל תשתו. ובבריסק תירצו - למרות שתצומו, מ"מ אל תאכלו ואל תשתו.

[*בבאר יעקב החדר אוכל היה תמיד פתוח, רמש"ש אחז שצריך לתת את האופציה, אך לא היה קיצוני כמו בבריסק.]

(מידידי החכם פלגינן)

אאל"ט א' מגדולי בית בריסק (אולי הגרמ"ד שליט"א או להבחל"ח אחיו הגר"מ , אינני זוכר מי), העיר על הנושא הזה שאנשים למדו כל מיני דברים מהבריסקע'ר רב בלי לדעת את הסיבה לכך, וכדוגמא לכך הביא את הנושא הזה שמרן הגרי"ז לא צם את התע"צ חוץ מת"ב ויוה"כ משום חולשתו והם סתם למדו מזה וגם לא צמים, או שלא כף מעט כמנהג ב"אשמנו, בגדנו וכו'" משום כאיבי הגב שמהם סבל והם גם החלו עושים כך.

נ.ב. ידועה ההלצה על הבריסקע'ר שהגיע לביתו בא' מהתע"צ ואמר לאשתו שתכין לו ארוחת בוקר ושאלה אותו, "עכשיו צום"? וענה לה שהוא מחמיר בפיקו"נ, וכשאמרה לו שהארוחה מוכנה הגיע למטבח וראה שתי צלחות, "מה זה" שאל אותה, וענתה לו "אחת בשבילך ואחת בשבילי", ענה לה "להחמיר אני יכול רק על עצמי ולא על אחרים"...

את בריסק איני מכיר, אולם לגבי צום גדליה היתה נטיה להקל במקומות מסויימים הן כדי שיהיה כח לצום ביום הכפורים, והן מחמת שהיו תשושים ויגעים אחר ה'עבודה' של ראש השנה (בפרט מי שאינו עושה קידוש לפני תקיעת שופר וממילא מתענה זמן רב)

דרומי כתב:את בריסק איני מכיר, אולם לגבי צום גדליה היתה נטיה להקל במקומות מסויימים הן כדי שיהיה כח לצום ביום הכפורים, והן מחמת שהיו תשושים ויגעים אחר ה'עבודה' של ראש השנה (בפרט מי שאינו עושה קידוש לפני תקיעת שופר וממילא מתענה זמן רב)

שמעתי שבמודז'יץ מקילים בכך.
והטעם העיקרי הוא משום הדעה שהביא הב"י בשם רי"ו (וכן הוא ברד"ק ואב"ע) שגדליה נפטר בר"ה.
ואם כן הוי ליה צום דחוי.
וכן סובר הראש יוסף בתשובה להקל בצום גדליה משום שהוא דחוי.
אמנם הט"ז דחה סברא זו משום שאין זה ככל דחוי, שהרי מחמת שא"א לקבעו בר"ה קבעוהו בג' תשרי, וממילא לא נחשב דחוי.
וכן כתב בכף החיים שמפשטות לשון הגמרא והרמב"ם וכן כתוב בשער הכוונות נפטר גדליה בג', ולכן אין להקל ואף אי נימא שנפטר בר"ה, הט"ז דחה סברת דחוי.
ובבה"ל דייק מהריטב"א כדעת הט"ז.

סליחה על האריכות, וחוסר העריכה.

קראקובער כתב:כתוב במגילת אסתר 'וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו', ומקשין העולם, מאחר שאמרה 'וצומו עלי' למה הוסיפה 'ואל תאכלו ואל תשתו'?
העולם מתרצים שכן דרך הדיבור בדרך של כלל ופרט או פירוש הדברים. בבאר יעקב תירצו שכוונתה - לא רק שתצומו, גם אל תאכלו ואל תשתו. ובבריסק תירצו - למרות שתצומו, מ"מ אל תאכלו ואל תשתו.

[*בבאר יעקב החדר אוכל היה תמיד פתוח, רמש"ש אחז שצריך לתת את האופציה, אך לא היה קיצוני כמו בבריסק.]

(מידידי החכם פלגינן)

מהגרח''י שרייבר שליט''א שמעתי שהכוונה לא לבטל את הצום עם סיומים...

כשהורי רבנו התחתנו, שלח הגר"ח להודיע להכלה מרת פעשא שא"צ להתענות ביום חתונתה, כי כך היה דן כל אדם בזה"ז החולה שאב"ס, שא"צ להתענות בשאר תעניות [ואפי' בט' באב, כדעת המחבר (תקנ"ד ס"ו) והאבני נזר (חאו"ח סי' תכ"ט), ודלא כדאת הט"ז (שמה סק"ד), כך שמעתי] חוץ מביוה"כ וענתה הכלה (שהיתה מאוד כפופה למסורות בית אביה שהיה גאון מפורסם) להשליח שכאן בפרוז'ין, ב"ה שיש לנו מורה הוראה, וא"צ להוראות מרבנים שמחוץ לעיר, ודעת אביה היתה שתתענה. וכן נהג רבנו להתענות בכל התעניות, ואפילו היאה"צ

ספר נפש הרב (של מו"ר הגר"ץ שכטר) עמ' רסא-רסב (והסיפור גם מופיע בספר שולמית מייזלמן ע"ה, בתו של הגר"מ)

דרומי כתב:את בריסק איני מכיר, אולם לגבי צום גדליה היתה נטיה להקל במקומות מסויימים הן כדי שיהיה כח לצום ביום הכפורים, והן מחמת שהיו תשושים ויגעים אחר ה'עבודה' של ראש השנה (בפרט מי שאינו עושה קידוש לפני תקיעת שופר וממילא מתענה זמן רב)

דווקא זה אומרים בשם הבריסקר (שמעתי מהגרש"ד בשמו) להפך, שיצום בצום גדליה, ואם לא יוכל לא יתענה ביוה"כ, כי החובה המוטלת לפניו קודמת אפי' אם היא רק מד"ק לעומת חיוב תורה.

אבל להרבה פוסקים אינו חובה בזמן הזה, אלא שקבלום עלייהו לחובה. ומי אמר שקיבלום גם לעניין זה שיצטרכו לצום אפילו אם יהיה קשה לצום ביו"כ?

קצת קשה לומר שחלקו בדברים שלא שמענו חילוק בהם.
ומו"ר שליט"א סיפר לי מה השסיפר לו הגרמש"ש שהיה פעם אחת בתשעה באב בירושלים, ולא חש בטוב, והלך להגרי"ז לשאול מה לעשות, תיכף שפתח לו הגרי"ס הדלת אמר לבתו רבקה שתכין אוכל לר' משה שמואל, ואחר כך שאל אותו הגרמש"ש מאיפה ידע, ואמר לו, הרי לדבר בלימוד אי אפשר, אם כן למה באת, ע"כ באת לשאול שאתה לא מרגיש טוב, אז ודאי שמותר לך...
וממשפחת חמותי שהיו מישיבות ליטא סיפר אחד שזוכר שלא צמו בישיבה (זה מובן על רקע העוני והמחסור שהיו אז, ומסתבר שמי שלא אכל תיכף היה חש מאוד שלא בטוב)

לא התכוונתי לומר שחילקו בהדיא בעת קבלתם, אלא שדבר שנוהגים אותו מצד 'קבלום עלייהו לחובה' בכלל לא בטוח שנוהגים בו גדרי החיוב עד כדי כך שיש לבטל חיוב דאורייתא שלאחר זמן מחמתו.

בספר מקדש ישראל (הרפנס) על ימי המצרים סי' רי"ד מהדורא קמא איתא בזה הלשון:
"והנה ידוע שהרב מבריסק (הגרי"ז) ז"ל לא התענה אף לא בת"ב באמרו שבזמנינו הכול חולים ופטורים מתענית (ואף בלילה תיכף אחרי הקינות הלך לאכול) וכן נהגו אחריו זקני תלמידיו, אבל הוא לגרמיה הוא דעבד מחמת תוקף זהירותו במצות ושמרתם מאוד לנפשותיכם אבל אין לנהוג כמותו מבלי שאלת חכם".
במהדורה הנמצא באוצר חסר אותו קטע
האומנם???

אשכול בענין תעניות בבריסק

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=40968

שמואל כהנא כתב:אשכול בענין תעניות בבריסק

viewtopic.php?f=17&t=40968

אוחדו

מצליח כתב:בספר מקדש ישראל (הרפנס) על ימי המצרים סי' רי"ד מהדורא קמא איתא בזה הלשון:
"והנה ידוע שהרב מבריסק (הגרי"ז) ז"ל לא התענה אף לא בת"ב באמרו שבזמנינו הכול חולים ופטורים מתענית (ואף בלילה תיכף אחרי הקינות הלך לאכול) וכן נהגו אחריו זקני תלמידיו, אבל הוא לגרמיה הוא דעבד מחמת תוקף זהירותו במצות ושמרתם מאוד לנפשותיכם אבל אין לנהוג כמותו מבלי שאלת חכם".
במהדורה הנמצא באוצר חסר אותו קטע
האומנם???

אף אחד מחו"ר דלעיל לא דיבר על ת"ב, כולם הסתייגו שאכל בתע"צ מלבד יוהכ"פ ות"ב,
לפיכך נתפלא הפלא ופלא על הגרי"ד הארפענעס דבר זה מנין לו, ועוד שכותב שהוא ידוע
היש מי שידוע לו משהו בנידון?

אחה"מ מרי"ד הרפנס יש לו סמכות בנוגע מנהגי תעניות בבריסק כמו שיש סמכות בבריסק על אכילת ארבעס בפאפא

משום מה על אף כל הפירכות (והתירוצים "לגרמיה" לדידיה" וכד'...)
שמועה זו נפוצה מאוד - כיום.
(כל מיני אברכים ליטאים שאומרים זאת).

אולי חד מן חו"ר אתרא הדין יברר באמת מה המציאות היום בישיבת בריסק?
ובמשפחת הגאון ר' משולם דוד ושאר הבריסקערים האמיתיים?
בתודה מראש!

אין מה לברר. כולם מתענים שם בת"ב, ואין בזה שום ספק.
מסתמא נכון שבמקום חולה ומי שלא מרגיש טוב באופן צפיציפי הם ממהרים להקל שיאכל יותר מאצל אחרים, אבל אינם מקילים באופן גורף.

פרי יהושע כתב:דווקא זה אומרים בשם הבריסקר (שמעתי מהגרש"ד בשמו) להפך, שיצום בצום גדליה, ואם לא יוכל לא יתענה ביוה"כ, כי החובה המוטלת לפניו קודמת אפי' אם היא רק מד"ק לעומת חיוב תורה.

לא בדיוק. זה נכון שהוא אמר שלא מבטלים חובת תענית צום גדליה, בחשבון מה יהיה אח"כ. אבל הוא סיים, שמי שאם יתענה בצום גדליה לא יהיה ביכולתו להתענות בעוד שבועה בודאי הוי חולה ופטור מלהתענות בצום גדליה, בלי חשבון יו"כ.

עמקן כתב:לא בדיוק. זה נכון שהוא אמר שלא מבטלים חובת תענית צום גדליה, בחשבון מה יהיה אח"כ. אבל הוא סיים, שמי שאם יתענה בצום גדליה לא יהיה ביכולתו להתענות בעוד שבועה בודאי הוי חולה ופטור מלהתענות בצום גדליה, בלי חשבון יו"כ.

שמעתי באומרים שבד"כ יותר קשה להתענות ביו"כ למי שלא התענה כבר בצום גדליה

מאיזו סיבה?

[ומאי שנא ת"ב?]

שאלת צום גדליה או יום הכיפורים כבר מובא בשדי חמד כעתיקת יומין ,וכבר נתלו במחל' החכ"צ והרדב"ז בחבוש בבית האסורים שיש לו אפשרות לקיים היום מצוה קלה או למחר מצוה חשובה יותר ,

עמקן כתב:אין מה לברר. כולם מתענים שם בת"ב, ואין בזה שום ספק.
מסתמא נכון שבמקום חולה ומי שלא מרגיש טוב באופן צפיציפי הם ממהרים להקל שיאכל יותר מאצל אחרים, אבל אינם מקילים באופן גורף.

אין מה לברר
מידיעה או אולי מסברא?
מציאות בקשתי.

יש תקוה כתב:

עמקן כתב:אין מה לברר. כולם מתענים שם בת"ב, ואין בזה שום ספק.
מסתמא נכון שבמקום חולה ומי שלא מרגיש טוב באופן צפיציפי הם ממהרים להקל שיאכל יותר מאצל אחרים, אבל אינם מקילים באופן גורף.

אין מה לברר
מידיעה או אולי מסברא?
מציאות בקשתי.

כמובן כתבתי מידיעה.

תודה רבה לך.
ואם כך -שאר חו"ר אתרא הדין-
מה מקום יש להתפלמסות, ופלפולי (אם אפשר לקרוא לזה כך) סרק,
מה ההוא חשב ומ ההוא חשב.
תתמקדו בתכל'ס היום מתענים- זהו. הגרי"ז לדידה.

האם מי ש"מחמיר בפיקוח נפש" עדיין יש בזה חילוק בינו לבין הוראה לאחרים?

יש שמועה שהגרי"ז תלה את פטירתו של התורת זרעים מכך שהתענה בצום גדליה.
האם יש לזה מקור נאמן|?

אוהב עמו כתב:יש שמועה שהגרי"ז תלה את פטירתו של התורת זרעים מכך שהתענה בצום גדליה.
האם יש לזה מקור נאמן|?

ומענין לענין - יש שמועה על הגרי''ז [מחתנו הגרימ''פ] שבחר להסתלק לפני יוהכ''פ שלא היה יכול להתענות.

מי היודע?

שתהיו בריאים, כל האשכול הזה, העוסק בגדולי וענקי ליטא, יותר "חסידישע" מסתם "חסידישע מעשיות".
קשה לי להלמו. עד כדי כך?

אמו"ר מספר, שכשלמד בפונוביז (לפני למעלה מיובל):
באחד הצומות (כמדומה עשרה בטבת. אשאל אותו), כאשר ישב ולמד בבית מדרש, ניגש אליו הרב שך ואמר לו 'מוטל' לך לאכול משהו, אתה נראה חיוור'.
אבא הרגיש מצויין ולא חשב ע"ע שום חולי.
עכ"פ, הרב שך הורה לו שגם בחולשה קלה יש לאכול בצום הרביעי, השביעי והעשירי, ולא לחוש.

היסוד הוא שנקטו בבריסק שחולה שאין בו סכנה שהותר לו לאכול בשאר תעניות, אין זה משום שהחולי דוחה התענית, אלא שמעיקרא לא גזרו על חולים כאלה. וכן משמע מדברי המשנה ברורה, שכתב בשם הפוסקים שהטעם שעוברות ומניקות פטורות משאר צומות הוא משום 'דבשעה שרצו וקבלו עליהן להתענות הקילו לכתחלה עליהן'. והיינו רק באלו תעניות שהם משום ש'רצו'. משא"כ תשעה באב אינו כן, ולכן לא הקילו.
לכן ברגע שראו איזה חולי, לא היתה להם שום סבה להחמיר.

כשאני למדתי בבריסק, היו בחורים כאלה שהיו נתפסים ל'תסמונת ירושלים' נוסח בריסק, והתחילו קצת להתחרד כמותם, זה שנא ציונים מחמת בריסק, זה דיבר על גדולי ישראל מחמת בריסק, זה חשש מאד מכפירה, כל אחד לפי טעמו וממשו. כאשר חזרו לארה"ב לאט פגה התלהבות זו, והתאזנו לבני אדם רגילים, עפ"י רוב (אברך אחד אימץ לו נוהל אחד מבריסק - שבעת שמחת הברמצוה של בנו, ישב בפנים זועפות כל הזמן. הוא לא התבגר אחרי כ"כ שנים). עכ"פ אז חשבתי לעצמי, האם יש אחד מהם שמסכים לאכול בצום מחמת התסמונת הזאת? האם הדברים הגיעו עד כדי כך? לעצמי חשבתי שזה שייך רק אצל בחור אחד, והסתכלתי עליו ביום צום והיה נראה שלמעשה פחד מלעשות מעשה נועז כזה. נראה שזה שמור למשפוחע בלבד

מעל"ע, האם יש ביסוס הלכתי לאלו שנוהגים שהנשים אינן צמות, גם אם אינן מעוברות או מניקות, ואפילו אינן נשואות.

פולסברג כתב:ומענין לענין - יש שמועה על הגרי''ז [מחתנו הגרימ''פ] שבחר להסתלק לפני יוהכ''פ שלא היה יכול להתענות.
מי היודע?

בספר באר מרים (עמ' רנא) מביא שהגרי"ז מבריסק זצ"ל היה בן ע"ב שנה פטירתו, ונולד בחוה"מ סוכות. ואמר חתנו הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין, דהנה כמה ימים קודם יוהכ"פ האחרון לחייו אמרו לו הרופאים שיצטרך לאכול ביוהכ"פ ואמר: אני ביוהכ"פ לא אוכל ע"כ. ובאמת היה צריך להיפטר בסוכות ויהיו ע"ב שנים כמנין אמל"א, מיום ליום, אך הסכים לקבל על עצמו להיפטר כמה ימים קודם כדי שלא לאכול ביוהכ"פ, ונפטר בליל יוהכ"פ זי"ע.

על קצה הקולמוס כתב:בספר באר מרים (עמ' רנא) מביא שהגרי"ז מבריסק זצ"ל היה בן ע"ב שנה פטירתו, ונולד בחוה"מ סוכות. ואמר חתנו הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין, דהנה כמה ימים קודם יוהכ"פ האחרון לחייו אמרו לו הרופאים שיצטרך לאכול ביוהכ"פ ואמר: אני ביוהכ"פ לא אוכל ע"כ. ובאמת היה צריך להיפטר בסוכות ויהיו ע"ב שנים כמנין אמל"א, מיום ליום, אך הסכים לקבל על עצמו להיפטר כמה ימים קודם כדי שלא לאכול ביוהכ"פ, ונפטר בליל יוהכ"פ זי"ע.

אכן לזו התכוונתי. ברוך שהחזרת לי אבידתי!

עושה חדשות כתב:מעל"ע, האם יש ביסוס הלכתי לאלו שנוהגים שהנשים אינן צמות, גם אם אינן מעוברות או מניקות, ואפילו אינן נשואות.

לא מצאתי ממש, אבל המהרש"ם כותב ששנתיים אחרי לידה שלא יצומו.