דבר נפלא כתב המלבי"ם [תהילים צג, ד-ה]:
מקולות מים רבים אדירים משברי ים, והים ומימיו ומשבריו (היינו מקום שישברו גלי הים בל יעברו חקם ובל ישטפו את היבשה, כמ"ש אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו), הם יתנו קולם לאמר כי אדיר במקום ה', שה' הוא אדיר במרום ומנהיג את מערכת השמים והטבע הכללית לפי רצונו וכולם נכנעים לפניו : עדתיך, שיעורו מקולות מים רבים עדתיך נאמנו מאד, העדות שהעדת אתה הם נאמנו יותר מקולות מים רבים אדירים, שהקולות האלה של המים יעידו שאתה מושל על מערכת השמים והטבע ומנהיגם כרצונו ויאמרו שהוא אדיר במרום.
נמצינו למדים, שהים והמיית גליו הסוערים, מעידים הם על השגחתו יתברך בבריאה ובצבא השמים, עד כדי שקול מים רבים אדירים ממללים, אדיר במרום ה'...
ניתן לבאר בשולי הדברים, דהלא כבר כתב הרמב"ם בהל' יסודי התורה, שהדרך לאהבתו ית' זהו להסתכל במעשיו העצומים, בגלגלים וכו', ובזה יגיע לידי אהבת ה'. במקביל מוסיף הרמב"ם במקו"א בהל' יסודי התורה [פ"ד], שכאשר יתבונן האדם בתורה הק' ובעמקי סודותיה, יוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהבת המקום. והמדייק בלשון הרמב"ם יראה שגדולה אהבת ה' מכח התורה וסודותיה הטמירים, על פני אהבת המקום מכח התבוננות בחוקי הטבע.
ויתכן שזהו כוונת המלבי"ם, שעדותו של הקב"ה בתורה, יותר נאמנת לנו מאשר ההתבוננות בחוקי הטבע, ובמשברי גליו, הגם שהם מעידים שיש בורא מנהיג ומשגיח בבריאה.
[אמנם יתכן להסביר כפשוטו, שדבר הנאמר ע"י הקב"ה, עולה בערכו עשרת מונים, על דבר שאנו מבינים בהשגתנו].
מוסיף המלבי"ם הגדרה על בית המקדש והשראת השכינה:
אבל אתה העידות כי אינך אדיר במרום לבד כמנהיג מרחוק, רק כי לביתך נאוה קדש, העדות שקבלנו ממך היא שאינך רחוק מאתנו יושב מרום רק אתה יושב בבית המקדש ומנהיג שם השגחה נפלאה למעלה מן הטבע שזה נקרא קדש שהקדושה הוא ההבדלה מן הטבע, והנהגה זאת היא בביתך, במה שאתה שוכן בבהמ"ק, ולא שתעשה נס ופלא לפרקים רק ה' בביתו לארך ימים, עד שהנהגה ההשגחיית היא קבועה לארך ימים ומתמדת