פורום אוצר החכמה

ובכגון שהוא מתפלל בעצימת עיניים, באופן שלא תוסח כוונתו, וכל כיוצ"ב.

לכאורה מפסיק בינו לבין השכינה ולאו כל כמיניה למחול

עלה בידי בעבר שיש שני עניינים בזה שמפסיק בינו לשכינה וגם שמבטל כוונתו וצודק הרב 'כדכד'.

אש משמים כתב:עלה בידי בעבר שיש שני עניינים בזה שמפסיק בינו לשכינה וגם שמבטל כוונתו וצודק הרב 'כדכד'.

זה לא צריך "לעלות בידך" כי זה משנ"ב מפורש סי' קב ס"ק טו.
אבל מזה - שאותם שכבר היו ישובים שם - רשאים להמשיך ולשבת שם גם אחרי שמישהו בא בגבולם להתפלל בתוך ד' אמותיהם, אע"פ שהם מפסיקים בינו לשכינה, משמע לכאורה ששייך שימחל על זה שהם מפסיקים בינו לשכינה.
השאלה שלי היא האם יש ראי' ברורה להכריע האם הוא רשאי למחול אם הם באו בגבולו רק אחרי שהוא התחיל להתפלל.

הפשטן כתב:

אש משמים כתב:עלה בידי בעבר שיש שני עניינים בזה שמפסיק בינו לשכינה וגם שמבטל כוונתו וצודק הרב 'כדכד'.

זה לא צריך "לעלות בידך" כי זה משנ"ב מפורש סי' קב ס"ק טו.
אבל מזה - שאותם שכבר היו ישובים שם - רשאים להמשיך ולשבת שם גם אחרי שמישהו בא בגבולם להתפלל בתוך ד' אמותיהם, אע"פ שהם מפסיקים בינו לשכינה, משמע לכאורה ששייך שימחל על זה שהם מפסיקים בינו לשכינה.
השאלה שלי היא האם יש ראי' ברורה להכריע האם הוא רשאי למחול אם הם באו בגבולו רק אחרי שהוא התחיל להתפלל.

כתבתי כך משום שזכרתי רק את מסקנת הדברים ולא את המקורות.
מזה שהם יושבים כבר א"א להוכיח לגבי מחילה משום שההיתר הוא שזה הבא בגבולם עשה שלא כדין וכביכול הוא המסיק בינו לשכינה.
ראיתי במשנ"ב 'דרשו' בשם הגריש"א זצ"ל שהיום אין לחוש לביטול כוונה שהרי אין מכוונים היום א"כ אין מה לדון בזה משום מחילה כי על הפסק בינו לשכינה לא שייך מחילה.

אש משמים כתב:על הפסק בינו לשכינה לא שייך מחילה.

זה בדיוק מה שאני מנסה לברר: האם יש ראי' ברורה שעל דבר כזה לא שייך מחילה (האם הגריש"א דן בזה?)

הרב שך היה עובר כנגד המתפלל (במעברים), ונימוקו עמו שאין לו זכות לגזול את המעבר.
וסברתו היא מסתמא, שגם שכינה כנגדו זה זכות למתפלל ולא מעלה לשכינה.
או י"ל שכיון ששכינה כנגדו, הרי משום כבוד שכינה אסור לעבור, אבל כשהוא גוזל המעבר, אין זה כבוד לשכינה שההוא במעשיו גוזל הרבים או היחיד. וא"כ א"צ מחילה בכה"ג.
וא"כ לפ"ז במקום שאינו גוזל הרבים, אלא נעמד במקום הקבוע לתפילה אלא שהאריך בתפילתו, אסור לעבור כנגדו.
ואולי אם ידוע לו שמאריך בתפילה וגורם צער לרבים, עוון בידו, בכה"ג גם לא יהיה כבוד בזה לשכינה. ואולי יש לחלק בין דבר קבוע לשאינו קבוע, וקשה להחליט בדברי שלא איתפרש להדיא.
ולחכמי הפורום הסברא!

בדעת נוטה התיר מרן הגר"ח באם אומר שמפריע לו יותר שממתינים לו, אבל בהשערה ולא מידיעה אסר.
הרב פוטש מרא דשמעתתא בס' ד"א של תפלה התיר רק בצדי פניו בצירוף וכו'.

יניק וחכים כתב:בדעת נוטה התיר מרן הגר"ח באם אומר שמפריע לו יותר שממתינים לו.

איפה כתב להתיר?

[quote="קו ירוק"]הרב שך היה עובר כנגד המתפלל (במעברים), ונימוקו עמו שאין לו זכות לגזול את המעבר.
וסברתו היא מסתמא, שגם שכינה כנגדו זה זכות למתפלל ולא מעלה לשכינה.
או י"ל שכיון ששכינה כנגדו, הרי משום כבוד שכינה אסור לעבור, אבל כשהוא גוזל המעבר, אין זה כבוד לשכינה שההוא במעשיו גוזל הרבים או היחיד. וא"כ א"צ מחילה בכה"ג.
/quote]
לא הבנתי
אם נימוקו עמו שאין זכות לגזול מדוע להוסיף סברה שמסתמא וכו'. סברתו ההיא שהמעבר מיועד למעבר ולכן המתפללל שם עושה שלא כדין ואין לוט זכות לגזול

צריך את הטעם השני כי היה מקום לומר שאע"פ שאותו אדם עשה שלא כדין עדיין כיוון שהוא מילתא דאיסורא של כבוד השכינה אנו מחוייבים בזה. (לדוגמה אם מישהו שם יריעות ס"ת על הרצפה במקום שבני אדם מהלכים האם יותר להם לדרוך עליהם?) ולכן ביאר שכאן הוא להיפך שכבוד השכינה הוא שלא יגזלו את הרבים.

הובנתי לא נכון:
הרב שך טען מה שטען שאין לו זכות, ועשה מעשה, כידוע.
אני הוא זה שניסיתי להסביר בשתי דרכים. וכפי שאמר הרב אוצה"ח.

בענין מי שעומד בתפלה במעבר בהכ"נ יעויין בדע"ת למהרש"ם שיש לדמותו לקבר המזיק את הרבים שמותר לפנותו, וסיים שעדיין צ"ע.