פורום אוצר החכמה

בסיפור של דמא בן נתינה בבבלי (קידושין לא.) משמע שלא מכר את האבן בכלל, והפסיד את המכירה, אבל לשנה הבאה שנולדה לו פרה אדומה, קיבל עלייה את מה שביקשו בשביל האבן.

בירושלמי שם, הוא גם מכר את האבן באותו מעמד, וגם נולדה לו פרה אדומה באותו לילה ואותה מכר במשקלה בזהב.

מה הנ"מ בהבדלים בין בבלי לירושליים, ואיזה מהם דן את הגוי לזכות ואיזה לגנאי?

אגדות חלוקות.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=41060

לא הבנתי מהו ואיזה מהם דן את הגוי לזכות ואיזה לגנאי?

זו דעה אישית - ולא מצאתי מי שידון אחרת:

בסיפור של ירושלימי מפורש שלא רצה להינות ממצוות כאו"א.
אבל בבבלי ביקש מהם שכר על הפרה "את מה שהפסיד שלא מכר את האבן".
משמע שכן הרגיש שהפסיד בגלל המצווה ?

האמת אני כבר שנים מסתובב עם המחשבה הזו
דלכאורה הרי הגמרא מקטרגת על ישראל, ולומדת כאו"א ממעשה דגוי
ולכן חשבתי באמת לפרש דמשום סיפא נקטיה שהרגיש שהפסיד במצוה הזו, וא"כ מצותו היא אך ורק מוסרית ומצפונית ולא תורנית, וידוע לנו להן מוסר בני אדם מוביל.