פורום אוצר החכמה

נשאלתי ע"י מאן דהוא, בקהילות שנהגו שלא לומר תחנון ביום היארצייט של רבם, מה המנהג כשחל היארצייט בתשעה באב והם נוהגים לעשות את סעודת היארצייט ביום י"א, האם עשיית הסעודה ביום זה משליך ג"כ שלא לומר תחנון ביום זה, או לא?

דרך ישרה כתב:נשאלתי ע"י מאן דהוא, בקהילות שנהגו שלא לומר תחנון ביום היארצייט של רבם, מה המנהג כשחל היארצייט בתשעה באב והם נוהגים לעשות את סעודת היארצייט ביום י"א, האם עשיית הסעודה ביום זה משליך ג"כ שלא לומר תחנון ביום זה, או לא?

גם ככה המנהג הזה אין לו שורש בהלכה, אז מה נפק"מ אם זה ביום של היא"צ או יומיים אחרי.

אבל בכל זאת לגופא של שאלה יש לי שתי דוגמאות:

א) הספרדים נוהגים (ע"פ ספר נהר מצרים) שלא לומר תחנון ביום הבר מצוה, פעמים רבות יום הבר מצוה נופל בימים ג' וד' והחתן עולה לתורה ביום חמישי, במקרה שכזה ברמת העיקרון אין סיבה לא לומר תחנון, אך עדין יש מתעקשים שלא לומר כי סוף סוף המסיבה של העליה לתורה ביום זה, בשו"ת מעין אומר (שאלות שנשאל הגר"ע יוסף ע"י עוזרו ר' יהודה נקי) מובא שיש להעלים עין במקרה שלא אומרים תחנון, כלו' מעיקר הדין צריך להגיד.

ב) ביום העצמאות נוהגים רבים שלא לומר תחנון, ברוב השנים יום העצמאות נדחה או מוקדם ע"מ למנוע חילולי שבת, במקרה שכזה דעת הרב אברהם יוסף ועוד שהולכים לפי היום שחוגגים, וביום ה' באייר עצמו אומרים תחנון כרגיל, דעת הרב דוד שלוש (בשו"ת חמדה גנוזה) והרב גורן שהולכים לפי יום ה' באייר בעצמו (ביום העצמאות עצמו אומרים הנוהגים כרב גורן תחנון), ודעת הרב דב ליאור ועוד שבשני הימים אין לומר תחנון.
אמנם יש לחלק כי ביא"צ הטעם (הלא נכון) שבכל זאת לא לומר תחנון הוא לא בגלל הסעודה והחגיגות, אלא בגלל הארת אותו צדיק וכו', ולפ"ז לכאו' זה לא שייך כל ביום דחוי.

ודון מינה ואוקי באתריה

דרך ישרה כתב:נשאלתי ע"י מאן דהוא, בקהילות שנהגו שלא לומר תחנון ביום היארצייט של רבם, מה המנהג כשחל היארצייט בתשעה באב והם נוהגים לעשות את סעודת היארצייט ביום י"א, האם עשיית הסעודה ביום זה משליך ג"כ שלא לומר תחנון ביום זה, או לא?

במקום שעושים סיום מסכתא יש להקל

כל המנהג של אי אמירת תחנון ביום יארצייט אינו מוכרע, והרבה חלקו עליו.

אבל לעצם הענין, מבואר בספרים שהארת יום היארצייט נמשכת שלושה ימים לאחריו, ואכן היו צדיקים שהלכו להשתטח על ציונו של בעל ההילולא יום או יומיים מאוחר יותר מההילולא עצמה.

[המנחת אלעזר ממונקאטש מדבר על כך ואם צריך אוכל למצוא מקורות מדוייקים]

דרומי כתב:כל המנהג של אי אמירת תחנון ביום יארצייט אינו מוכרע, והרבה חלקו עליו.

אבל לעצם הענין, מבואר בספרים שהארת יום היארצייט נמשכת שלושה ימים לאחריו, ואכן היו צדיקים שהלכו להשתטח על ציונו של בעל ההילולא יום או יומיים מאוחר יותר מההילולא עצמה.

[המנחת אלעזר ממונקאטש מדבר על כך ואם צריך אוכל למצוא מקורות מדוייקים]

המנח"א שולל את ענין הג' ימים מלפניו ומאחריו
וגם שולל מנהג אי אמירת תחנון ביום היא"צ ורק בעיר בו קבור הצדיק שיש שם ענין ההילולא בזה שעולים לקברו וכדו'.

ומ"מ לענין סיום מסכתא דעתו שלא לומר תחנון.

השאלה אם לא אומרים תחנון בגלל ההארה ( הילולא דצדיק),
וזה עד ג' ימים, ותלוי גם בהרגשת ההילולא
או בגלל יום הפטירה - כעין עשרה הרוגי מלכות - שע''י מיתתו יש תיקון כמו תחנון, וזה לכאו' באותו יום.

דרך ישרה כתב:נשאלתי ע"י מאן דהוא, בקהילות שנהגו שלא לומר תחנון ביום היארצייט של רבם, מה המנהג כשחל היארצייט בתשעה באב והם נוהגים לעשות את סעודת היארצייט ביום י"א, האם עשיית הסעודה ביום זה משליך ג"כ שלא לומר תחנון ביום זה, או לא?

התפללתי פעם בשטיבל בבני ברק של חסידות מפורסמת. ובמשך השבע ברכות של הנכד של האדמו"ר (שנמצא בירושלים) לא אמרו תחנון. וק"ו במקרה דנן.

צביב כתב:השאלה אם לא אומרים תחנון בגלל ההארה ( הילולא דצדיק),
וזה עד ג' ימים, ותלוי גם בהרגשת ההילולא
או בגלל יום הפטירה - כעין עשרה הרוגי מלכות - שע''י מיתתו יש תיקון כמו תחנון, וזה לכאו' באותו יום.

זה בטח שלא
השאלה הוא על עצם יום היא"צ עצמה

הורודנאי כתב:

דרך ישרה כתב:נשאלתי ע"י מאן דהוא, בקהילות שנהגו שלא לומר תחנון ביום היארצייט של רבם, מה המנהג כשחל היארצייט בתשעה באב והם נוהגים לעשות את סעודת היארצייט ביום י"א, האם עשיית הסעודה ביום זה משליך ג"כ שלא לומר תחנון ביום זה, או לא?

התפללתי פעם בשטיבל בבני ברק של חסידות מפורסמת. ובמשך השבע ברכות של הנכד של האדמו"ר (שנמצא בירושלים) לא אמרו תחנון. וק"ו במקרה דנן.

יפה עשית שלא כתבת את שם החסידות כי בודאי שיש בזה לשה"ר, ועבירה על הלכות מפורשות בשו"ע.

ומעניין לעניין, גם אני פעם התפללתי בשטיבל של חסידות מפורסמת וגם שם לא אמרו תחנון, תיארתי לעצמי שזה בגלל יא"צ או אולי שטות אחרת שהמציאו, ובעודי אומר תחנון לעצמי ניגש אחד המתפללים לחזן ושאלהו למה לא אמרו תחנון, והלה השיב לו כי היות וביום שישי יש את סיום הש"ס של הדף היומי (תשע"ב) ויש שמחה גדולה, אז כל השבוע אין תחנון, (המאורע אירע ביום ראשון באותו שבוע, ואגב בהמשך השבוע כן אמרו שם תחנון).

הענין 'ההלכתי' אין לו מקום כאן, כי ודאי שכל חילוקי הענינים לענין אי אמירת תחנון הוא 'מנהג' ולא הלכה. ומכח זאת היתה שאלתי.
בנוגע לסיפור של השטיבל זה דבר מאד מאד תלוי כל דבר לגופו, אם אכן מדובר בחסידים שמקושרים מאד מאד לרבם, ומקריבים מעצמם בחיי היום יום עבור הוראות רבם, ולבם אכן שמח מאד מאד בשמחת רבם, אין מקום לזלזל, כיון שזה דברים התלויים בהרגש, וכמו בענין סיום שזה מכח עבידנא יומא טבא לרבנן.
בצעירותי התפללתי במקום של חסידות מפורסמת שהיה שם רב קהילה שמפורסם ביראת שמים העצומה שהיתה לו, וביום שהאדמו"ר הגיע לעיר הוא היה מורה שלא לומר תחנון.

דרך ישרה כתב:הענין 'ההלכתי' אין לו מקום כאן, כי ודאי שכל חילוקי הענינים לענין אי אמירת תחנון הוא 'מנהג' ולא הלכה. ומכח זאת היתה שאלתי.
בנוגע לסיפור של השטיבל זה דבר מאד מאד תלוי כל דבר לגופו, אם אכן מדובר בחסידים שמקושרים מאד מאד לרבם, ומקריבים מעצמם בחיי היום יום עבור הוראות רבם, ולבם אכן שמח מאד מאד בשמחת רבם, אין מקום לזלזל, כיון שזה דברים התלויים בהרגש, וכמו בענין סיום שזה מכח עבידנא יומא טבא לרבנן.
בצעירותי התפללתי במקום של חסידות מפורסמת שהיה שם רב קהילה שמפורסם ביראת שמים העצומה שהיתה לו, וביום שהאדמו"ר הגיע לעיר הוא היה מורה שלא לומר תחנון.

מי זלזל? הבאתי ראיה הלכתית - רגשית עצומה לנידון דידן. וודאי הוי דבר פשוט שמי שחש הרגש כל שהוא של שמחה לא אומר תחנון.
ויל"ד האם אדם שעצם הידיעה של הפטור של "שמח" מתחנון, גורם לו שמחה. האם פטור או לא. ושורש הנידון הוא, האם הפוטר בשמחה זה המציאות שהאדם שמח או שיש סיבה שגורמת שמחה ויש עוד לדון ולפלפל בזה ואכמ"ל.

יש לציין לפוסקים שפוטרים כל העיר מתחנון בגלל ברית בבית כנסת אחד.

ויש לציין את הפוסקים שלא אומרים תחנון משעה שהתחילו להכין סעודת החתונה.

ויש גם לציין את הפוסקים האוסרים את כל בני העיר במלאכה כשיש מת בעיר.

( ויש גם לציין לבית שמואל סימן ס''ה סק''ג)