דעת נעימה כתב:אכן, זו תמיהה מצד אחד על הרמב"ם, מדוע שינה מלשון הספרי (א). יתר על כן, במשנה תורה (פרק יח הלכה א), נראה שפסק כלשון הספרי.
אבל התמיהה היותר גדולה שלי היא על הספרי עצמו, איך יש מצווה שקשורה במקדש שדרך קיומה הוא בחוץ לארץ דווקא?
הרי המצוות לא אמורות להיבטל, ואם כך האם אין חזון אחרית הימים שכולנו נגור בארץ? (ב)
(הראה לי תלמיד חכם אצלנו ששאלתי אותו, שבתחילת הלכות מעשה הקרבנות לרמב"ם, הרמב"ם מנה מצווה ספציפית (כא) בהבאת קדשים מחוץ לארץ, שזה ממש כדברי הספרי, לכן כנראה הרמב"ם הכיר את דברי הספרי ופסק כמותו). (ג)
(א) ולכן מחוור יותר כהתרגום הנפוץ, ובפרט - שהכי איתא נמי בספר הי"ד (גם - במנין המצוות שם. ועי' לקמן ס"ג). וק"ל.
(ב) אכן, "מצוות אינן בטלות לע"ל". אך אין זה סתירה ש
לא נקיים מצוות מסוימות.
לדוגמא, יש מצוה למחות זכר עמלק. מלך המשיח (יבוא בב"א) יקיים מצוה זו.
אחרי מלחמת עמלק (כשכבר לא נותר להם זֵכר, אפי' לא בהמה קטנה וכו' ככל הפרטים שבזה) - פירושו של דבר הוא שמצוה זו בטלה?!
לא, ברור שלא. המצוה קיימת, רק ש
לנו אין אפשרות לקיימה, כיון שכבר נמחָה זכר עמלק
[אף שזו דוגמא קיצונית מעט (ואכהמ"ל), מ"מ, רק לדוגמא הבאתי' - ולא שכ"ה במצוה זו (דייקא)].
וה"ז ממש כבימינו עתה, שאין אנו יכולים לקיים מצות מחיית עמלק (כיון שלא נתברר לנו מי הם זרע עמלק), אבל המצוה קיימת - רק שחסרה האפשרות לקיימה.
ועד"ז במצוה לבנות בית הבחירה - המצוה קיימת, כמובן, גם כיום. רק שכל עוד אין בינינו נביא שיכול להעיד על מקום המזבח - איננו
יכולים לקיימה. אבל לא שבטלה, ח"ו, מצוה זו. וכהנה רבות.
(ג) הרמב"ם הכיר את דברי הספרי
בוודאות, כי הוא מצטט אותם
כלשונם בספר המצוות (
באותה המצוה)! [ומקדים:
"ולשון ספרי"!]. - אין שום דיון על כך.
ההוכחה מראי' זו היא, שאכן הרמב"ם סבר שהמצוה היא
להביא קדשי חו"ל (והמצוה להביא קדשי א"י - היא מצוה בפ"ע, מצוה כ שם). וכ"כ גם במנין מ"ע שבראש הספר (מצוות פד-פה). - ומזה ראי' לתרגום הנפוץ במצוה זו, ודלא כתרגום הרה"ג הר"י קאפח ז"ל.
[להעיר, שאם כל ההוכחה שהרמב"ם הכיר את ד' הספרי היתה מס' הי"ד - לא הי' בכך משום ראי'. שכן, את ספר הי"ד חיבר הרמב"ם בשנים מאוחרות יותר - ולכן אא"פ להביא ממנו ראי' שבזמן כתיבת סהמ"צ הכיר הרמב"ם את ד' הספרי].