בעל קורא שטעה בקריאת התורה

[עינא דשפיר חזי]

כידוע עיקר קריאת התורה היא מצד העולה לתורה ולא מצד הבעל קורא, שכן בזמן חז"ל כל עולה היה קורא בעצמו וכיום שאין בקיאים החזן מוציא יד"ח, אך עדיין חובה על העולה לקרוא בשקט.

לפ"ז לכאו' אין הקורא בתורה משפיע כלל ולכן אם טעה הבעל קורא אך העולה לא טעה אין צריך להחזיר אותו, כיון שעיקר הקריאה היתה כהוגן.

[וההיכי תמצי בזה יכול להיות באופן שהעולה בעצמו הרגיש בטעות הבעל קורא ושאר הציבור לא הרגיש, או שהבעל קורא מתקשה בביטוי אות מסוימת]

וא"ת שלפ"ז לכאו' א"צ אפילו שהבעל קורא יהיה בר מצווה או יהודי, כאן לכאו' י"ל שיש גם צורך שהציבור ישמעו את הקריאה וגם זה חלק מהחיוב, ולכן צריך בר חיובא.

[כדכד]

העולה צריך לקרוא בצבור ולכן אם הוא קרא נכון והצבור שמעו את הבעל קורא שקרא בטעות לא יצאו ידי חובת הקריאה שנתקנה בצבור.
בכלל, טענת כת"ר שעיקר הקריאה היא ע"י העולה יכולה להיות רק לפי המחבר ולא לפי הרמ"א שמתיר לעלות גם מי שאינו יכול לקרוא כי סומכים על קריאת הש"ץ ויתכן שזה נכון גם לשיטת המחבר שעיקר הקריאה בצבור סומכים על הש"ץ אלא שלדעתו העולה צריך לקרוא כי הוא המברך.
לפי לפחות חלק מהמקובלים בכלל אסור לעולה לקרוא והוא צריך להקשיב לקריאת הש"ץ ולפי זה ודאי שהעיקר הוא קריאת הש"ץ

[מאיר סובל]

בתשובות רבבות אפרים דן בהנ"ל ואכן מכשיר את הקריאה אם העולה לא טעה

[עינא דשפיר חזי]

בתשובות רבבות אפרים דן בהנ"ל ואכן מכשיר את הקריאה אם העולה לא טעה

יישר כח! אפשר מקור?

האם הוא מקל גם בבעל קורא גוי, או עכ"פ אדם שאינו יודע לבטא אותיות כהוגן.

[לבי במערב]

לכאו' בעי עשרה דצייתי לקריאתו, וליכא.

[עינא דשפיר חזי]

אני עדיין ממתין למקור, וכרגע יש כאן מחלוקת בין הכותבים.

[לבי במערב]

לכאו' בעי עשרה דצייתי לקריאתו, וליכא.

בנוגע לעשרה דצייתי - ראה שערי אפרים שער ד ס"ק יב [הו"ד במסגרת השלחן (על ס' שלחן הקריאה) סי' ט ס"ק ג].

[אוצר החכמה]

קשה להבין את הדיון כאן. עיקר הקריאה הוא ההשמעה של ד"ת לציבור וזו תקנת מרע"ה בשבת ותקנת חז"ל בשני וחמישי.

[מאיר סובל]

עיינתי ברבבות אפרים [ישנו באוצר] ושם מדבר על ענין שונה - בעל קורא ששח בין ברכת העולה לקריאתו אי הוי הפסק, ומסיק בשם כמה פוסקים שלא הוי הפסק ואי"צ לברך שוב, כי העיקר הוא העולה ולא הקורא.

[לבי במערב]

עיינתי ברבבות אפרים [ישנו באוצר] ושם מדבר על ענין שונה - בעל קורא ששח בין ברכת העולה לקריאתו אי הוי הפסק, ומסיק בשם כמה פוסקים שלא הוי הפסק ואי"צ לברך שוב, כי העיקר הוא העולה ולא הקורא.

אבל לכאורה הכוונה בזה היא, דלענין ברכות התורה העיקר הוא העולה ולא הבע"ק. אבל לענין תקנת הקריאה בציבור (שמתקנת מרע"ה ועזרא הסופר, כמ"ש לעיל הרב 'אוצר החכמה'), הרי שהעיקר היא קריאת הבע"ק - וכשרות הקריאה תלוי' בקריאתו דוקא.
ומעין ראי' לזה, ממה שאין א"א שיעלה אפילו במחשבתו לומר, שאם טעה העולה בקריאתו - פסולה הקריאה. וק"ל. כנלפענ"ד הקצרה.