מיללער כתב:סייג לחכמה כתב:אימורים הם לאו דווקא חלבים אלא האברים ששורפים אותם על המזבח מן החטאות הנאכלות ומן האשמות ומן השלמים הם הנקראים אימורים (רמב"ם מעשה הקרבנות א יח)
נקרא שמם "אימורים" מלשון אמירה וצווי, שצוה ה' לשרוף אותם (פירוש המשניות לרמב"ם בהקדמה לסדר קדשים)
ועי' בערוך ערך מר (ב) שפי' לשון אימורים בשונה מפירוש הרמב"ם וז"ל: "למה נקראו החלבים אימורים שהן מורים ואדונים על כל האברים ועולים על גבי המזבח לחלק אדון העולם" (מלשון 'מר' =אדון)
וגם לפירושו של הערוך מלת אימורים כולל החלבים והאברים שעולין ע"ג מזבח.
התוס' יו"ט בפסחים פ"ה מ"י מביא את פי' הרמב"ם בהקדמתו לס' קדשים הנ"ל על מילת אימורין, אולם המשנה למלך בהל' מעשה"ק פ"א הי"ח לאחר שהביא את פי' הערוך בערך מר הנ"ל כותב בזה"ל: ולי נראה שהוא מל' את ה' האמרת,יתאמרו כל פועלי און - וכן אמרכל אמר-כל ודוק עכ"ל.
נמצינו למדים שיש ג' פירושים על מילת אימורין:
א. פי' הרמב"ם שהוא מל' אמירה - דברים הנאמרים בהן להקטירן ע"ג המזבח
ב. פי' הערוך שהוא מל' מר - אדון
ג. פי' המשנה למלך שהוא מל' האמרת
אלא שעל דברי המשנה למלך יש לעיין חדא עצם מילת האמרת מפרש הרמב"ן בחומש שהוא מלשון גדלות ורוממות, ובפרט שהוא הביא סימוכין לדבריו ממילת אמרכל שפירשוהו חז"ל בתוספתא שקלים (פ"ב הט"ו) ובגמרא הוריות (יג.) שהוא מלשון אדנות ומרוות. ואם כוונתו לפי' הרש"י בחומש בהאמרת שהוא מלשון הפרשה והבדלה ולכן הביא גם הפסוק של יתאמרו כל פועלי און שרש"י מביא לסמך לפירושו, אז מה מוסיף על זה ממילת אמרכל שאין לזה שייכות לכאורה לפירוש של הבדלה והפרשה.
ועי' ברע"ב שקלים (פ"ה מ"ב) בד"ה אמרכלין שסמך לזה מל' ערבי "ובערבי קורים לגדול אמיר" ולכאורה זהו ג"כ פי' מילת ויוקר 'יאמיר' שבסוף סוטה, שהיקרות תעלה מעלות רמות.