פורום אוצר החכמה

לענין כתב:ברכות כ''ב א'

רבי זירא הוה יתיב באגנא דמיא בי מסותא אמר ליה לשמעיה זיל ואייתי לי תשעה קבין ושדי עלואי אמר ליה רבי חייא בר אבא למה ליה למר כולי האי והא יתיב בגווייהו אמר ליה כארבעים סאה מה ארבעים סאה בטבילה ולא בנתינה חאף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה

דרומי כתב:ניסית לטבול בט' קבין? כמדומה שזה לא אפשרי אלא לגוף קטן

דרומי כתב:ואכן יש מקום להקל בטבילת עזרא שתהיה גם במים שאובין, ומצינו כן בכמה פוסקים.

החושב כתב:עיקר עניין הזה האם טבילה במים שאובים לא עולה מדאורייתא, או שהיא תקנת חכמים - זו היא מחלקת ראשונים.
לפי השיטות שמדאורייתא מועילה אף טבילה במים שאובים, מסתבר שעדיף לטבול בברכה מאשר כלום.

דרומי כתב:אגב, צריך לדעת שטבילה זו צריכה להיות דוקא בקרקע. ולא בבריכה מיטלטלת (יתכן ויש החולקים על כך, יש לבדוק בפנים).

בריכה, שבה המים שאובים, היות והם עוברים דרך כלים וצינורות שונים עד שמגיעים אלינו ובודאי כבר קיבלו דין מים שאובים כמה וכמה פעמים. (עיין ספר מקווה מים ח"ג ע' צ"ג ואילך).

איסור טבילה במים שאובים קיימת רק לאשה נדה, אבל לטבילת עזרא כתב רבינו הזקן בשלחנו הטהור (סי' פ"ח ס"ב): ותשעה קבין אלו אינן מטהרין אלא כששופכין עליו אבל לא כשטובל בהם בין שהם בכלי בין בקרקע עד שיהיה ארבעים סאה (בקרקע) ואז מועילים לטבול בהם אפילו לבריא ששמש מטתו אפילו הם שאובים.

ורק במים שאובים התירו לטבילת עזרא היות די"א שהוא פסול רק דרבנן, אבל בבריכה יכול להיות עוד בעי' ד"זוחלין", דנחלקו הפוסקים האם לפסול זוחלין לטבילת עזרא (עיין פתחי מקוואות פ"י אות ג' ובהערה ד' ואילך שהביא הדעות בזה) ואם טובל שם ברגע שהמשאבה פועלת ומוציאה את המים מהבריכה דרך פילטרים כדי לטהר אותם ואז מכניסה אותם מצד אחר, יש בזה משום זוחלין ואז אינו מקווה כלל כיון שהוא פסול מדאורייתא (עיין טהרת מים סוף סי' ע"ח, שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קכ"ג).

ובפסקי תשובות כתב שכשרוצים לרוקן המים מהבריכה והמשאבה פועלת אסור לטבול בהם כי זה "זוחלין" ממש הואיל והמים יוצאים בתחתית הבריכה, אבל אם זה רק כדי לטהר את המים אין לחוש בזה לזחילה כדי לפסול המקווה לטבילת עזרא היות וה"זחילה" היא בדר"כ למעלה משיעור מ' סאה, וגם נכנסים ויוצאים במעגל סגור. (סי' פ"ח הערה 48).

וראה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' ס"ד) שכתב שאם הוא במקום שאי אפשר אחרת יש להקל. ועיין גם בשו"ת באר משה (ח״ה סימן כ״א) שלגבי זוחלין רובא דרובא סוברים שזה דאורייתא ולכן אין להתיר זוחלין לבעל קרי, ומסיים שם שבוודאי בעת צורך יטבול שם ושכר טבילה בידו.

לפי הנ"ל, מי שאין לו מקווה כשרה יכול לטבול בבריכת שחי' רק שיקפיד לטבול מתי שאין המשאבה פועלת. ובמידה וא"א אחרת, יטבול.

יואל שילה כתב:אלא שהיו שחידשו שהני מילי רק לתקנת עזרא, אך לתוספת קדושה לא יועילו שאובין, ומכאן בפשטות החומרא לגבי עיוה"כ.

ארזי הלבנון כתב:

יואל שילה כתב:אלא שהיו שחידשו שהני מילי רק לתקנת עזרא, אך לתוספת קדושה לא יועילו שאובין, ומכאן בפשטות החומרא לגבי עיוה"כ.

תודה על תשובתך המפורטת.

מי הם 'היו שחידשו'?

אוצר החכמה כתב:

ארזי הלבנון כתב:

יואל שילה כתב:אלא שהיו שחידשו שהני מילי רק לתקנת עזרא, אך לתוספת קדושה לא יועילו שאובין, ומכאן בפשטות החומרא לגבי עיוה"כ.

תודה על תשובתך המפורטת.
מי הם 'היו שחידשו'?

יש קושי גדול בחידוש הזה מהגמרא במי שמתו אריב"ל מה טיבן של טובלי שחרית.

במקום שאי אפשר לטבול במקוה כשירה וטובלין אנשים לכבוד שבת רק במרחצות בתוך מים שאובין כתב בספרו... דעכ"ז מי שבא בסוד ה' יש לו לכוין כוונות המקוה גם בזה כיון דלאנשים הוי מקוה כשירה גם לצרכי טבילת עזרא, ורבינו בעצמו [רבי חיים אלעזר שפירא, אב"ד מונקאטש] בהיותו בימי הקיץ במקומות התרפה לצרכי רפואה שלא היה שם מקוה כשירה - היה נוסע היה נוסע למקום אחר הסמוך בעש"ק לטבול שם במקוה כשרה לכבוד שבת מלכתא

מצות הטבילה בערב יום כפורים היא מצוה גדולה, והיא יתר בקודש משאר קדושות הטבילות שבכל ימות השנה, מי שנוהג בהם. ויהיה כוונתו, שעושה הטבילה בשביל תשובה ובשביל טהרה, כי יש דעות שונות בזה (מזה), מכל מקום אלו ואלו דברי אלהים חיים. וזה לשון אבא מורי זלה"ה בעמק ברכה (סימן ס"ה): מהרי"ל מביא ראיה בהלכות [ערב] יום כפורים (סי' ג'), דטבילת ערב יום כפורים משום תשובה היא. והא דאשכחן דמהר"ם היה נוהג לשפוך תשעה קבין על ראשו, משום שהוא סובר הטעם, דמשום טהרה היא. אבל מי שסובר דטבילת ערב יום כפורים משום תשובה היא, אינו יוצא בתשעה קבין, 'אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור'. ובספר תניא כתב גם כן בהלכות תשובה (סימן ע"ב) שטבילת ערב יום כפורים משום תשובה היא.

יואל שילה כתב:דרכי חיים ושלום שנ"ו, מובא בפסקי תשובות פ"ח הערה 46

במקום שאי אפשר לטבול במקוה כשירה וטובלין אנשים לכבוד שבת רק במרחצות בתוך מים שאובין כתב בספרו... דעכ"ז מי שבא בסוד ה' יש לו לכוין כוונות המקוה גם בזה כיון דלאנשים הוי מקוה כשירה גם לצרכי טבילת עזרא, ורבינו בעצמו [רבי חיים אלעזר שפירא, אב"ד מונקאטש] בהיותו בימי הקיץ במקומות התרפה לצרכי רפואה שלא היה שם מקוה כשירה - היה נוסע היה נוסע למקום אחר הסמוך בעש"ק לטבול שם במקוה כשרה לכבוד שבת מלכתא

של"ה יומא י"ד, מובא גם במנחת יצחק ג' ס"ד, ובפסקי תשובות פ"ח הערה 46

מצות הטבילה בערב יום כפורים היא מצוה גדולה, והיא יתר בקודש משאר קדושות הטבילות שבכל ימות השנה, מי שנוהג בהם. ויהיה כוונתו, שעושה הטבילה בשביל תשובה ובשביל טהרה, כי יש דעות שונות בזה (מזה), מכל מקום אלו ואלו דברי אלהים חיים. וזה לשון אבא מורי זלה"ה בעמק ברכה (סימן ס"ה): מהרי"ל מביא ראיה בהלכות [ערב] יום כפורים (סי' ג'), דטבילת ערב יום כפורים משום תשובה היא. והא דאשכחן דמהר"ם היה נוהג לשפוך תשעה קבין על ראשו, משום שהוא סובר הטעם, דמשום טהרה היא. אבל מי שסובר דטבילת ערב יום כפורים משום תשובה היא, אינו יוצא בתשעה קבין, 'אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור'. ובספר תניא כתב גם כן בהלכות תשובה (סימן ע"ב) שטבילת ערב יום כפורים משום תשובה היא.

דרומי כתב:עכשיו הבנתי... ט.ל.ח.

[העיר פעם מישהו שעל כל גמרא כמעט יש גמרא הסותרת אותה (עיין בתוספות)... ולכן כשבאים לברר הלכה למעשה לא די בדברי הגמרא].