פורום אוצר החכמה

בפרקי הלל שקראנו בתמניא ימי המועד, אמרנו: "לא המתים יהללו י- ה, ולא כל יורדי דומה".
ויל"ע, א' דהלא מצינו שגם יושבי גיהנום אומרים שירה, [עירובין יט, א]: ה

יינו דא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב {תהילים פד-ז} עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקב"ה עמק שמעמיקין להם גיהנם הבכא שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין גם ברכות יעטה מורה שמצדיקין עליהם את הדין ואומרים לפניו רבונו של עולם יפה דנת יפה זכית יפה חייבת ויפה תקנת גיהנם לרשעים גן עדן לצדיקים

ב' וכן המתים [סנהדרין צא, ב]:

וא"ר יהושע בן לוי כל האומר שירה בעוה"ז זוכה ואומרה לעולם הבא שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה

.
אם כן קשיא בתרתי, א' דגם המתים יהללו י-ה כאשר אמרו שירה בעוה"ז.
וגם יורדי דומה מקלסים להקב"ה מתוך עמק הבכא.

הכוונה היא: 'כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה'.
קהלת ט י.

האם זה מרש"י, והאם יש לזה מקור נוסף?
הרי דהמע"ה אמר גם 'כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך', והכוונה לעבודת ההודאה שבעולם המעשה, וזהו פשוטו של מקרא בכולם.

גם החת"ס וגם ר"ש קלוגער, שניהם מפרשים דלא המתים יהללו, ר"ל הרשעים שבחייהם קרוים מתים.
הרשעים אינם מהללים את ה' לא בחייהם ולא במותם. ומה שהבאת מעירובין, התם אינו הודאה והילול, אלא צידוק הדין.

ענין זה מקורו קדום בהרבה...

כך מבואר בפתיחת ה'אדרא זוטא' (זח"ג רפז, סע"ב). פסיקתא רבתי, 'הוספה', פרשה ג' ("שובה ישראל"). ועד"ז במכילתא דרשב"י עה"פ שופטים יז, ו (הועתק גם ב'מדרש הגדול' שם).

בדבריהם של רבים מרבותינו הראשונים והאחרונים הובא פי' זה, ואין החת"ס ומהרש"ק יחידאים בו.

קו ירוק כתב:הכוונה היא: 'כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה'.
קהלת ט י.

לא הבנתי, אשמח אם תבאר השייכות יותר לעמקות

ראה מלבי"ם שם עה"פ 'לא המתים יהללו' (ויש שם עוד פירושים).
הילול החיים זו בחינה אחרת, וזו כוונתי בפסוק זה.