פורום אוצר החכמה

כתב הפלא יועץ [דעת].
"דשלשה מיני גזרות יש. לפעמים נגזר עליו דוקא שיהא עשיר, עליו נאמר (שמואל א ב ז) אף מרומם, שאף הקדוש ברוך הוא מרומם אותו אפלו נגד רצונו. וכן אם נגזר עליו שיהא חי ובריא. אולם, אם יעבר במים לא ישטפוהו ואם ילך במו אש לא יכוה. ואם נגזר עליו שיהא עני או שימות או שיהא מדכא ביסורין, אם ייגע במועצות ודעת כל יגיעו לריק ולא יוכל לבטל גזרת שמים כי לא יחדל אביון. ואם גופו יהיה שומר, שוא שקד שומר ולא יוכל לבטל גזרת שוכן רומה שתקות אנוש רמה:
אמנם יש שיגזרו עליו מן השמים שיהיה לו החיים והשלום והעשר על פי הטבע לפי חריפותו והשתדלותו ולפי שמירתו והנהגתו, על כן למחש בעי שמא כך גזרה חכמתו יתברך לתן לאיש כפי דעתו ויגיעתו, לכן יצא אדם למלאכתו ולעבודתו ויעין מאד כפי דעתו איזה דרך ישכן אור להביא טרף לביתו ולשמר בריאותו, וגם ה' יתן הטוב".
האם דבר זה מוסכם לכולי עלמא?

זה חידוש עצום, למעשה זה מצמצם לחלוטין את הבטחון, לפי דבריו אין גבול להשתדלות.

בהקדמה לספר 'דרך חיים' מאת אדמור האמצעי (בנו של בעה"ת) מדבר בזה קצת באריכות, עיי"ש

לא מוסכם לכו"ע, אבל רבים מן הראשונים והאחרונים כתבו כעין זה, וכך משמע בפשטות מכמה מאמרי חז"ל.
יעויין כאן: http://asif.co.il/wpfb-file/zhr-28-5-pdf/

ולגבי ההשתדלות, בכמה ראשונים משמע שאכן יש לאדם להשתדל ככל שיש ביכולתו, ואין לצמצם אותה בגלל עניין ההשגחה. יעויין בתוך המאמר כאן: http://asif.co.il/wpfb-file/zhr-31-10-pdf/

כך משמע גם במורה נבוכים, שהוא כותב שרוב הצרות בן אדם גורם לעצמו, ואח״כ מאשים את הקב״ה בצרות שלו, הוא נותן כמה דוגמאות כמו שכל המחלות באים מאוכל לא בריא, מסתבר שאותו דבר נאמר על מי שמתעצל מלעבוד שאל לא לבא בתלונות להקבה על חוסר פרנסה.

וכבר נאמר וברכתיך בכל אשר תעשה דהיינו שצריך עשיה,כדי שהברכה תחול, אמנם שבט לוי בפשטות הם מחוץ להגדרות הללו ודבר הפלא יועץ[שנדמה לי שלא מזמן היה היארצייט שלו] הם לכל השבטים. ולא לשבט לוי או למי שנמצא בדרגא זו כמו שבט לוי כמבואר ברמב"ם סוף הלכות שמיטה.

עובדיה חן כתב:וכבר נאמר וברכתיך בכל אשר תעשה דהיינו שצריך עשיה,כדי שהברכה תחול, אמנם שבט לוי בפשטות הם מחוץ להגדרות הללו ודבר הפלא יועץהם לכל השבטים. ולא לשבט לוי או למי שנמצא בדרגא זו כמו שבט לוי כמבואר ברמב"ם סוף הלכות שמיטה.

אשריך שכיוונת לדברי הפלא יועץ בעצמו. שכתב שם וז"ל:
"וכל האמור בענין הוא למי שאינו עושה רצון שוכן ערץ צריך לנהג מנהג דרך ארץ, ולמי שעושה מלאכתו קבע, הוא נתון תחת הטבע, אבל האיש הירא את ה' אשר בתורת ה' חפצו ובמצותיו חפץ מאד ועושה תורתו קבע ומלאכתו עראי, יצו ה' אתו את הברכה למעלה מן המערכה, וגופו יהיה בריא וחזק כביר כח, אף כי ירבה ענויים ועמל וטרח קווי ה' יחליפו כח, הון ועשר בביתם בלי מגרעת, מדעת ושלא מדעת. וזה פרוש הפסוק (משלי טז כ) משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו. רוצה לומר שאינו משכיל על דבר אלא בוטח בה', אשריו."

חובת הלבבות שער הבטחון [סופ"ג] נראה דלא כפלא יועץ:
וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסבות על בני אדם נבאר עתה כי אין כל אדם חיב לחזר על כל סבה מסבות הטרף כי הסבות רבות. מהן נקלות שטרחן מעט כסחורה בחנות או מלאכת יד שטרחה מעט כתפירה וכאחוי והספרות ואצור המסחרים ושכיר האריסים והפועלים והשמשים בעבודת האדמה. ומהן סבות יש בהן יגיעה וטרח כעבוד העורות והוצאת הברזל והנחשת והעופרת מן מוצאיהם וזקוק הכסף בעופרת ונשא המשאות הכבדות ולכת בדרכים רחוקים תמיד ועבודת האדמה וחרישתה וכיוצא בהם. ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו וחלש בהכרתו ראוי לו מהן מה שיש בו מן היגיעה כפי שיכול לסבול ומי שהוא חלש בגופו והכרתו חזקה אל יבקש מסבות הטרף מה שמיגע גופו אך יטה אל מה שיהיה קל על גופו ויוכל להתמיד עליו.
ולכל אדם יש חפץ במלאכה או סחורה מבלתי זולתה כבר הטביע האל לה בטבעו אהבה וחבה וכו'.
ועל הדמיון הזה תמצא מדות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות. ומי שמוצא במדותיו וטבעו כסף אל מלאכה מהמלאכות ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבל את טרחה יחזר עליה וישים אותה סבה להבאת מזונו ויסבל מתקה ומרירותה ואל יקוץ כשימנע ממנו הטרף בקצת העתים אך יבטח באלהים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו.

קוגן כתב:האם דבר זה מוסכם לכולי עלמא?

בין הדרשנים מקובל שדבר כזה הוא כפירה גמורה.
כמובן, דרשנים לא מתבססים על מקורות, וגם לא על שכל הישר, אלא אומרים דברים שיחזקו את הציבור בצורה האפקטיבית ביותר

עינא דשפיר חזי כתב:זה חידוש עצום, למעשה זה מצמצם לחלוטין את הבטחון, לפי דבריו אין גבול להשתדלות.

לדעתי יש כאן איזה פיצול.
אנשים אוהבים לדבר על כל שגזירה אמת וחריצות שקר, ולא תלוי שום דבר בהשתדלות. ומצד שני, בחיי יום יום הם ממש לא חיים כך - אלא חיים לפי הגישה וההבנה שמי שיתעצל יאכל קש. ונמצא שלפי שיטתם הם עצמם קטני אמנה או אפילו כופרים.

החושב כתב:

עינא דשפיר חזי כתב:זה חידוש עצום, למעשה זה מצמצם לחלוטין את הבטחון, לפי דבריו אין גבול להשתדלות.

לדעתי יש כאן איזה פיצול.
אנשים אוהבים לדבר על כל שגזירה אמת וחריצות שקר, ולא תלוי שום דבר בהשתדלות. ומצד שני, בחיי יום יום הם ממש לא חיים כך - אלא חיים לפי הגישה וההבנה שמי שיתעצל יאכל קש. ונמצא שלפי שיטתם הם עצמם קטני אמנה או אפילו כופרים.

לצערינו, אנחנו מורגלים ברמייה עצמית, מדברים גבוהה גבוהה כאילו למעשה, על מושגים שרחוקים מאיתנו מאד בחיי המעשה.

ועל כגון דא היתה רבה ביקורתו הנוקבת של מופת הדור רבינו הקדוש הגראי"ל נ"ע,


אמנם שמעתי פעם מימרא חסידית נאה: "אם אין לנו ברונפ'ן (יי"ש), לפחות נדבר על הברונפ'ן"..

חידושי אגדות מהר"ל חולין קה

002 כתב:

עובדיה חן כתב:וכבר נאמר וברכתיך בכל אשר תעשה דהיינו שצריך עשיה,כדי שהברכה תחול, אמנם שבט לוי בפשטות הם מחוץ להגדרות הללו ודבר הפלא יועץהם לכל השבטים. ולא לשבט לוי או למי שנמצא בדרגא זו כמו שבט לוי כמבואר ברמב"ם סוף הלכות שמיטה.

אשריך שכיוונת לדברי הפלא יועץ בעצמו. שכתב שם וז"ל:
"וכל האמור בענין הוא למי שאינו עושה רצון שוכן ערץ צריך לנהג מנהג דרך ארץ, ולמי שעושה מלאכתו קבע, הוא נתון תחת הטבע, אבל האיש הירא את ה' אשר בתורת ה' חפצו ובמצותיו חפץ מאד ועושה תורתו קבע ומלאכתו עראי, יצו ה' אתו את הברכה למעלה מן המערכה, וגופו יהיה בריא וחזק כביר כח, אף כי ירבה ענויים ועמל וטרח קווי ה' יחליפו כח, הון ועשר בביתם בלי מגרעת, מדעת ושלא מדעת. וזה פרוש הפסוק (משלי טז כ) משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו. רוצה לומר שאינו משכיל על דבר אלא בוטח בה', אשריו."

אחרי שכבודו ציטט קטע זה זקוק הוא לשנות את כל נושא האשכול שהרי מדובר
במי שלא עושה רצון שוכן ארץ ,
שנית גם בקטע כאן אינו מדבר כאן על שבט לוי אלא דוקא על הרמב"ם במדע לעשות את מלאכתו ארעי ותורתו קבע דהיינו ג שעות ,

ביליצר כתב:

002 כתב:

עובדיה חן כתב:וכבר נאמר וברכתיך בכל אשר תעשה דהיינו שצריך עשיה,כדי שהברכה תחול, אמנם שבט לוי בפשטות הם מחוץ להגדרות הללו ודבר הפלא יועץהם לכל השבטים. ולא לשבט לוי או למי שנמצא בדרגא זו כמו שבט לוי כמבואר ברמב"ם סוף הלכות שמיטה.

אשריך שכיוונת לדברי הפלא יועץ בעצמו. שכתב שם וז"ל:
"וכל האמור בענין הוא למי שאינו עושה רצון שוכן ערץ צריך לנהג מנהג דרך ארץ, ולמי שעושה מלאכתו קבע, הוא נתון תחת הטבע, אבל האיש הירא את ה' אשר בתורת ה' חפצו ובמצותיו חפץ מאד ועושה תורתו קבע ומלאכתו עראי, יצו ה' אתו את הברכה למעלה מן המערכה, וגופו יהיה בריא וחזק כביר כח, אף כי ירבה ענויים ועמל וטרח קווי ה' יחליפו כח, הון ועשר בביתם בלי מגרעת, מדעת ושלא מדעת. וזה פרוש הפסוק (משלי טז כ) משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו. רוצה לומר שאינו משכיל על דבר אלא בוטח בה', אשריו."

אחרי שכבודו ציטט קטע זה זקוק הוא לשנות את כל נושא האשכול שהרי מדובר
במי שלא עושה רצון שוכן ארץ ,
שנית גם בקטע כאן אינו מדבר כאן על שבט לוי אלא דוקא על הרמב"ם במדע לעשות את מלאכתו ארעי ותורתו קבע דהיינו ג שעות ,

האם אדם רגיל בדורינו יכול להעיד על עצמו שהוא: "האיש הירא את ה' אשר בתורת ה' חפצו ובמצותיו חפץ מאד ועושה תורתו קבע ומלאכתו עראי" ?

החושב כתב:

עינא דשפיר חזי כתב:זה חידוש עצום, למעשה זה מצמצם לחלוטין את הבטחון, לפי דבריו אין גבול להשתדלות.

לדעתי יש כאן איזה פיצול.
אנשים אוהבים לדבר על כל שגזירה אמת וחריצות שקר, ולא תלוי שום דבר בהשתדלות. ומצד שני, בחיי יום יום הם ממש לא חיים כך - אלא חיים לפי הגישה וההבנה שמי שיתעצל יאכל קש. ונמצא שלפי שיטתם הם עצמם קטני אמנה או אפילו כופרים.

חבר בכולל אמר לי כשסיפרתי לו על מצוקת פרנסה קשה- 'אז תעשה עוד השתדלות'!
צחקתי אז כמו שלא צחקתי הרבה זמן.
כי זו סתירה מיניה וביה.
אם אני זקוק לעוד עבודה, אז זה לא השתדלות, אלא עבודה. ואם אני מאמין בבורא שמספיקה השתדלות בלבד, למה לעשות 'עוד'...

החושב כתב:

עינא דשפיר חזי כתב:זה חידוש עצום, למעשה זה מצמצם לחלוטין את הבטחון, לפי דבריו אין גבול להשתדלות.

לדעתי יש כאן איזה פיצול.
אנשים אוהבים לדבר על כל שגזירה אמת וחריצות שקר, ולא תלוי שום דבר בהשתדלות. ומצד שני, בחיי יום יום הם ממש לא חיים כך - אלא חיים לפי הגישה וההבנה שמי שיתעצל יאכל קש. ונמצא שלפי שיטתם הם עצמם קטני אמנה או אפילו כופרים.

למעשה בעשרים שנות נישואי, עוד לא קרה לי שכשבאתי לרב עם נתונים מספריים מדוייקים בפער משמעותי בין ההכנסות להוצאות, והוא אמר לי לסמוך שמה שמגיע לי יגיע ממילא.
תמיד חשבו איתי על כיוונים מעשיים להגדלת הכנסות.
פעם זה מאוד כאב לי. איפה האידיאלים שחונכנו עליהם בשנות ילדותינו ובחרותינו?!
היום אולי התרגלתי, לצערי.
אני כן חי אמונה בתפילה. באמונה שהכל לטובה. וכד'.
אבל לא מעשי במידת ההשקעה בעבודה. אני עובד המון.

לא מצליח להבין מה אתה מסתבך...
למה מה שחונכת בשנות ילדותך זה "אידאלים" ומה שהבנת אחרי שהתבגרת זה לא "אידאלים". איפכא מסתברא...
מי אמר שבורא העולם ברא עולמו לפי מה שלימדו אותך בילדות?... אדרבה, מסתבר יותר שהעולם הוא יותר מורכב (וגם יותר מעניין ומאתגר) מסיפורי גננות ודרשנים. הקב"ה גם הכין לך תפקידים בעולם יותר מורכבים ממה ששמעתי בילדות.
למה זה 'לצערי'? בשביל לחיות אמונה ולהיות מחוברים להשם צריכים בדווקא להיות מדומיינים, לחיות בשקר ובסיפורי סבתא? לא נראה לי...