פורום אוצר החכמה

הסתפקתי (למעשה כעת - סב אשתי) האם יש מצוה לנחם אבל מבוגר, הסובל משכחה קשה.
מדובר באדם שישמח ויבין כשבאים לנחמו, אולם אינו מבין כ"כ שאיבד קרוב משפחה, (הוא שואל לעיתים מה שלום אשתו או אביו שנפטרו כבר, וכו').

מדובר באדם שישמח ויבין כשבאים לנחמו

אז מה השאלה?
נחמה היא מדרכי גמ"ח.

אם הוא לא מבין שהוא אבל, אז יש בזה רק מצות חסד (וכיבוד הורים) לבקר אותו, ואין עניין מיוחד להתאמץ לעשות זאת דוקא בתוך השבעה.
או אולי אם ניחום האבלים הוא משום כבוד המת, אז יש ענין.

פתחת וישמח ויבין שבאים לנחמו (אבל לא מבין ברור שמת) וסיימת באינו מבין שהוא אבל.

צודק,
התנצלותי.
הסבא מבין היטב כשבאים לבקרו והוא שמח מכך, הוא גם קצת מזהה מי הוא זה שבא לבקר,
אבל הוא לא מבין שהוא יושב שבעה על אחיו, (אפילו שאחיו די מפורסם, והיתה סערה מכך שהוא נפטר בלילה מדום לב פתאומי, הוא לא 'אוחז' ומפנים זאת), ולא מבין שבאו 'לנחם אבלים'.

כך שיש פה שֵם 'ביקור', אולם אין פה שֵם 'ניחום'. ואם הניחום הוא מצוה בשביל החי, האם יש ענין בכך שאגרום לו שמחה באותם הימים שהוא 'יושב שבעה' (-אמור לשבת) על אחיו, או שמא מכיון שאין פה 'אבלות' בפועל ממש, אין פה גם את ענין 'ניחום אבלים'.
וכן, כנ"ל, האם יש ענין ניחום מצד יקרא דשכבי.

ראשית, אני חושב שכדאי לתקן את הפירוש לשכחה מרובה ולא שיטיון, זה לא שהוא שוטה אלא שהוא שוכח.

שנית, אם זה ישמח אותו לכאורה יש פה מצוות גמילות חסדים ומצטרף לדברי הרב אוצר החכמה. לכאורה דווקא באדם כזה יותר חשוב להגיע, כי פחות מגיעים אליו מלאדם בריא.

אני לא מבין כ"כ בזה, אבל הרופא הגדיר זאת כדמנציה. (ובעיני המשפחה זה 'עיתים חלים וכו'').

ושוב, שאלתי היא על מצות ניחום אבלים דייקא. כי ביקור, תועלתי יותר בזמנים אחרים רגועים יותר. דוקא כעת יש מספיק אנשים ותעסוקה, וחבל 'לבזבז' ביקור (אני יודע שכדאי גם וגם, לנחם כעת ולבקר שוב אח"כ, אבל לב יודע מרת נפשו שלא אבוא יותר מכמות הביקורים הרגילה..)

וכנ"ל, האם יש מצוה 'לבקר אבלים', או רק 'לנחם'?
או, ליתר דיוק, האם יש מצוה 'לנחם אבלים' או גם 'לנחם' סתם אדם?

בקיצור, השאלה היא האם יש מצוה לנחם אדם שנפטר קרובו והוא עצמו אינו יודע זאת

האם יש מצוה לנחם אדם שחושב שהוא באבלות (ל"ע) ובאמת אינו? - לכאורה כן, וראיה מבניו ובנותיו של יעקב שקמו לנחמו.

ואם זה נכון, אז ודאי שבמקרה הפוך - כשאדם אינו יודע מהאבלות - אין כל מצוה ותועלת בנחמה, ואדרבה, מאנשים מבוגרים במצבים מסויימים משתדלים להסתיר מהם את כל הענין. בברכה לבשו"ט.

דרומי כתב:האם יש מצוה לנחם אדם שחושב שהוא באבלות (ל"ע) ובאמת אינו? - לכאורה כן, וראיה מבניו ובנותיו של יעקב שקמו לנחמו.

ניחום שם הוא מצער. כמו וינחם אותם דיוסף.

נכון, צודק.

מרדכי ש. כתב:הסתפקתי (למעשה כעת - סב אשתי) האם יש מצוה לנחם אבל מבוגר, הסובל משכחה קשה.
מדובר באדם שישמח ויבין כשבאים לנחמו, אולם אינו מבין כ"כ שאיבד קרוב משפחה, (הוא שואל לעיתים מה שלום אשתו או אביו שנפטרו כבר, וכו').

בוודאי שיש מצוות ניחום בזה, שהרי נפסק להלכה שמי שיש לפניו שתי מצות ביקור חולים וניחום אבלים, אם אי אפשר לו לקיים שניהם, ניחום אבלים קודם, שהוא גמילת חסד עם החיים ועם המתים. א"כ אפי' אם תאמר שגמ"ח עם החיים אין כאן - גמ"ח עם המתים יש כאן.

יש עניין גם למת שיתנחמו עליו, ולכן כשאין אבלים מעמידים אנשים אחרים במקומם. אם כי כשהאבל לא חלים יתכן שזה לא עוזר.