פורום אוצר החכמה

ישראל אליהו כתב:אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

שמואל דוד כתב:

ישראל אליהו כתב:אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

מרק בצל. לא מעט תבלין.

עזריאל ברגר כתב:

שמואל דוד כתב:

ישראל אליהו כתב:אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

מרק בצל. לא מעט תבלין.

מרק בצל איננו "חריף" לפענ"ד.

שמואל דוד כתב:

עזריאל ברגר כתב:

שמואל דוד כתב:

ישראל אליהו כתב:אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

מרק בצל. לא מעט תבלין.

מרק בצל איננו "חריף" לפענ"ד.

אחר הבישול אינו חריף. אבל בשעת בישול....

שמואל דוד כתב:

ישראל אליהו כתב:אם כוונתך מצד שאולי החריף מחליא לשבח,
הב"י בסי' צו על ס"ג מביא את הרשב"א שמעט תבלין שבתבשיל לא מקרי חריף. ועיין ברשב"א גופיה.

מרק בצל. לא מעט תבלין.

כדכד כתב:מותר לאכול את המרק מהטעמים שנכתבו לעיל שבצל מבושל אינו חריף ולכן כשנתנו את הגבינה הבצל כבר לא היה בשרי. זה שבצל מבושל אינו חריף כתוב גם בכף החיים ומן הסתם יש לו עוד מקורות.

כדכד כתב:מותר לאכול את המרק מהטעמים שנכתבו לעיל שבצל מבושל אינו חריף ולכן כשנתנו את הגבינה הבצל כבר לא היה בשרי. זה שבצל מבושל אינו חריף כתוב גם בכף החיים ומן הסתם יש לו עוד מקורות.

כדכד כתב:השאלה אם בישול שבו הוא מאבד את חריפותו גורם לו גם להפוך את הטעם הפגום לשבח בעזרת החריפות שאותה הוא מאבד.

כדכד כתב:זו בדיוק השאלה הרי השבחת הטעם היא על ידי הבישול ואיבוד החריפות הוא גם על ידי הבישול אז איך הוחלט שקודם מושבח הטעם ואח"כ החריפות אובדת ולא שהחריפות אובדת קודם?

דעת_האברך כתב:כשלמדתי הלכות בשר וחלב כתבתי בעניין דומה ואני מצרף בזה.
אינני מונח בזה כרגע וקשה לי להיכנס לעניין.

שמואל דוד כתב:

דעת_האברך כתב:כשלמדתי הלכות בשר וחלב כתבתי בעניין דומה ואני מצרף בזה.
אינני מונח בזה כרגע וקשה לי להיכנס לעניין.

אפשר pdf?

דעת_האברך כתב:

שמואל דוד כתב:

דעת_האברך כתב:כשלמדתי הלכות בשר וחלב כתבתי בעניין דומה ואני מצרף בזה.
אינני מונח בזה כרגע וקשה לי להיכנס לעניין.

אפשר pdf?

יואל שילה כתב:במאכל חריף מצאנו שתי חומרות [על שתיהן יש לפקפק, אך כך התקבל] - חלתית מחליא לשבח, כלומר הטעם הפגום מתמתק בה, וממילא אין בה קולא של אינו בן יומו, וגם לא קולא של נ"ט בר נ"ט, ועוד שדוחקא דסכינא מתפשט בכולה ולא רק בכדי נטילה.
אמנם, בנדו"ד הרי המים הם אלו שנגעו בכתלי הקדירה, והמים בודאי לא חריפים מחמת הבצל, וממילא אין מה לדון על בישול זה כבישול חריף, אלא הוא בדין נ"ט בר נ"ט רגיל שלכתחילה לא אוכלים אותו עם המין השני.
אם הסיפור דידן היה באינו בן יומו - הוא עוד יותר קל, ובודאי שניתן לאכול את המרק עם גבינה [אך לכתחילה היה רצוי לקחת לזה כלי פרוה או חלבי].
כמו כן יש כאן עוד ספיקות שראויים להצטרף, שהרי דין זה בעקרון אמור רק בחלתית, ואין הוכחה מוחצת מחז"ל שגם בפירות חריפים אחרים [ידעתי את שכתבו הפוסקים, א"צ להזכיר לי].
וכן, יש לצרף את מה שידוע בשער בת רבים שהכלים שלנו מעולים, ולא שומרים טעם מבישול לבישול, כמו שהוכח בניסויים מדעיים מדוייקים [אף שלא נתיר בשל כך שימוש בכלי אחד להכל, אך בודאי שראוי להצטרף לספיקות].

יואל שילה כתב:במאכל חריף מצאנו שתי חומרות [על שתיהן יש לפקפק, אך כך התקבל] - חלתית מחליא לשבח, כלומר הטעם הפגום מתמתק בה, וממילא אין בה קולא של אינו בן יומו, וגם לא קולא של נ"ט בר נ"ט, ועוד שדוחקא דסכינא מתפשט בכולה ולא רק בכדי נטילה.
אמנם, בנדו"ד הרי המים הם אלו שנגעו בכתלי הקדירה, והמים בודאי לא חריפים מחמת הבצל, וממילא אין מה לדון על בישול זה כבישול חריף, אלא הוא בדין נ"ט בר נ"ט רגיל שלכתחילה לא אוכלים אותו עם המין השני.
אם הסיפור דידן היה באינו בן יומו - הוא עוד יותר קל, ובודאי שניתן לאכול את המרק עם גבינה [אך לכתחילה היה רצוי לקחת לזה כלי פרוה או חלבי].
כמו כן יש כאן עוד ספיקות שראויים להצטרף, שהרי דין זה בעקרון אמור רק בחלתית, ואין הוכחה מוחצת מחז"ל שגם בפירות חריפים אחרים [ידעתי את שכתבו הפוסקים, א"צ להזכיר לי].
וכן, יש לצרף את מה שידוע בשער בת רבים שהכלים שלנו מעולים, ולא שומרים טעם מבישול לבישול, כמו שהוכח בניסויים מדעיים מדוייקים [אף שלא נתיר בשל כך שימוש בכלי אחד להכל, אך בודאי שראוי להצטרף לספיקות].

יואל שילה כתב:ברור שמה שמתבשל כאחת לא יורד דרגה להחשב שבלע מנ"ט בר נ"ט, אלא הכל בלע מנ"ט ראשון.
אך אצלנו הנידון הוא שונה, האם בליעה זו נחשבת כבליעת חריף מכלי, דקיי"ל שמחלי לשבח [וזה צ"ע טובא, שפשטות הגמ' שרק בחלתית שילוב הטעמים גורם שהחלתית משתבחת, ואין ללמוד מה לירקות חריפים עם טעם שונה, כצנון ובצל, וצ"ע].
והטענה שלנו היא שנהי שהבצל חריף בתחילת בישולו, אולם כדי שהבצל יפליט מהדופן עליו לעבור דרך התווך של המים, והמים אינם חריפים בשום שלב של הבישול, שהרי חריף בטל ברובא, כדאיתא ברמ"א, ופשוט שמה שלא חריף במציאות - איננו חריף גם בדין, ומרק הבצל בודאי איננו חריף בשום שלב.

שמואל דוד כתב:תשובה שקבלתי מחכ״א שליט״א
לכאורה אין לאכול את המרק. והטעם כיון שהבצלים קיבלו טעם של בשר אע”פ שהוא אינו בן יומו. ואע”פ שאח”כ בוטל מהבצלים החריפות, אבל בתחילת הבישול עדיין הוי חריפים ע’ טוב טעם ודעת (תליתאי סי’ קע”ט) שזה בסוף הבישול אבל בתחלת הבישול תיכף כשנעשו רותחין נאסרו מן התורה ואז הם עדיין בחריפותן”. וע’ יד אלימלך (סי’ כ”ד) הוכיח מתוס’ שזה כבר בבישול כמאכל בן דרוסאי. עכ”פ לענינינו כבר קבלו ותקנו את הטעם האינו בן יומו, ואח”כ מוסיפים לבצלים טעם הגבינה.

מסתמא אתה מתכוון לבית מאיר ס’ צ”ו סע’ ג’, שכ’ שזה שכ’ הרמ”א שדבר חריף שחתכו בסכין בשרי ( שהוא נ”ט בר נ”ט) אפילו אינו בן יומו אסור לאכלו בחלב. וע”ז כ’ הבית מאיר שנראה לו שזה רק בצנון, ולא בשאר דברים חריפים. ואכן יש פוסקים שמקילין על סמך הבית מאיר אמנם יש הרבה שמחמירין כפשטות לשון הרמ”א, ולכן יש להחמיר.

בהצלחה

מקורות:

רמ”א ס’ צ”ה סע’ ב’, ש”ך סק”ו וס”ק י”ט, ערה”ש יו”ד שם סע ד’, מג”א או”ח תמ”ז ל”ט

כדכד כתב:

שמואל דוד כתב:תשובה שקבלתי מחכ״א שליט״א
לכאורה אין לאכול את המרק. והטעם כיון שהבצלים קיבלו טעם של בשר אע”פ שהוא אינו בן יומו. ואע”פ שאח”כ בוטל מהבצלים החריפות, אבל בתחילת הבישול עדיין הוי חריפים ע’ טוב טעם ודעת (תליתאי סי’ קע”ט) שזה בסוף הבישול אבל בתחלת הבישול תיכף כשנעשו רותחין נאסרו מן התורה ואז הם עדיין בחריפותן”. וע’ יד אלימלך (סי’ כ”ד) הוכיח מתוס’ שזה כבר בבישול כמאכל בן דרוסאי. עכ”פ לענינינו כבר קבלו ותקנו את הטעם האינו בן יומו, ואח”כ מוסיפים לבצלים טעם הגבינה.

מסתמא אתה מתכוון לבית מאיר ס’ צ”ו סע’ ג’, שכ’ שזה שכ’ הרמ”א שדבר חריף שחתכו בסכין בשרי ( שהוא נ”ט בר נ”ט) אפילו אינו בן יומו אסור לאכלו בחלב. וע”ז כ’ הבית מאיר שנראה לו שזה רק בצנון, ולא בשאר דברים חריפים. ואכן יש פוסקים שמקילין על סמך הבית מאיר אמנם יש הרבה שמחמירין כפשטות לשון הרמ”א, ולכן יש להחמיר.

בהצלחה

מקורות:

רמ”א ס’ צ”ה סע’ ב’, ש”ך סק”ו וס”ק י”ט, ערה”ש יו”ד שם סע ד’, מג”א או”ח תמ”ז ל”ט

עיקר הדיון כאן נסוב על השאלה מתי פוקעת חריפות הבצלים במהלך הבישול ואין לזה קשר למח' הבית מאיר על חריף בצנון, מכיוון שגם הסוברים שבצל נחשב חריף כמו צנון מודים שבצל מבושל אינו חריף וע"כ תורף הדיון הוא מה שכתב בהתחלה שהוא סובר שהבצלים עדיין חריפים כשהם מקבלים את הטעם הפגום וממתקים אותו ובזה יש לדון - מנא לו הא שהבצלים עדיין חריפים כשהם בולעים את הטעם שבקדירה ולא נאמר כדברי הרב יואל שילה לעיל שהמים מקלישים את חריפותם?

כדכד כתב:הפשטות והלכאורה של מר אינם פשוטים בעיני כלל.
מנא ליה שהפגת חריפותם של הבצלים לוקחת יותר זמן מהזמן שהם יבלעו את הטעם הבשרי מהקדירה?

כדכד כתב:בגלל זה הורה לי רב פעם להחמיר לכתחילה ולהקל בדיעבד