פורום אוצר החכמה

הקצוה"ח בשסג ס"ק ד כתב שהמלכלך ביתו של חברו ואפשר לנקות, אף שהנקיון עולה כסף לא נקרא מזיק. וראיתו מב"ק צח ע"ב דהזורק מטבע לים ואפשר להוציא ע"י בר אמוראה פטור. ואף שלשכור בר אמוראה זה עולה יותר מהמטבע פטור דכיון דאפשר להעלותו לא חשיב מזיק.
וקשה דבזורק מטבע לים גם במקום שלא יכול להוציא חייב ע"ז שעשה את המטבע אבוד ואינו מעמיד שימושים לבעליו וע"כ נחשב מזיק. ואם אפשר להוציא לא נחשב אבוד. משא"כ במלכלך ביתו שלחברו עצם הבית מלוכלך וא"כ גם כשאפשר לנקות אפ"ל דעצם הבית ניזוק, ולכו' שאני מזורק מטבע לים.

מחילה. לא הבנתי את החילוק.

כמו שבמקרה שא"א להוציא המטבע חייב, כך יהיה חייב בא"א לנקות הבית ולהיפך.

כשאני חייב במטבע אני לא חייב על החיבור בין המים למטבע, אלא ע"ז שעשיתי שהמטבע יהיה במצב אבוד, וכשאפשר להוציא אי"ז אבוד.
משא"כ בלכלוך אני לא חייב על המצב של החפץ, אלא עצם החיבור בין הטינוף לחפץ מחשיב את החפץ כחפץ מטונף וזה המחייב, וא"כ גם כשאפשר לנקות מ"מ עצם הכלי מטונף.
(משא"כ מטבע שאם אפשר להוציא נחשב שלא נעשה בגוף המטבע כלום)

לכאורה אין הבדל בין 'מטבע (או בית) מלוכלך', לבין 'מטבע מרוחק'.
בשני המקרים אפשר לומר שהחסרון הוא בגוף המטבע (ולא בגברא למשל).

כולם הקשו זאת על הקצות