פורום אוצר החכמה

לא עיינתי בסוגיא זו כראוי ולכן אבקש את עזרת החכמים.

עציץ נקוב נידון כארץ (לגבי תרומה ולכן קוצר בשבת ועוד).
ופירש רש"י

רש"י מסכת שבת דף צה עמוד א
דהוי כמחובר, דיונק מן הקרקע על ידי הנקב, שמריח לחלוחית הקרקע

שאלותיי כדלהלן:
א. האם בין החקלאים ו\או חוקרי הטבע מוכרת תופעה מעניינת זו?
ב. האם יש ראיה מפורשת בדברי הש"ס שזו היא ההבנה - שהצמח יונק דרך הנקב?
ג. האם מישהו מדבר על זה וחולק על רש"י באופן מפורש?
ד. מדוע (לפירוש רש"י) גודל הנקב הוא כשיעור שורש קטן (שבת צה:)? אם זה תלוי בהרחת לחלוחית הקרקע מדוע הדבר תלוי דווקא בגודל השורש, ולא בגודל כזית או גריס, למשל?

החושב כתב:לא עיינתי בסוגיא זו כראוי ולכן אבקש את עזרת החכמים.

עציץ נקוב נידון כארץ (לגבי תרומה ולכן קוצר בשבת ועוד).
ופירש רש"י

רש"י מסכת שבת דף צה עמוד א
דהוי כמחובר, דיונק מן הקרקע על ידי הנקב, שמריח לחלוחית הקרקע

ד. מדוע (לפירוש רש"י) גודל הנקב הוא כשיעור שורש קטן (שבת צה:)? אם זה תלוי בהרחת לחלוחית הקרקע מדוע הדבר תלוי דווקא בגודל השורש, ולא בגודל כזית או גריס, למשל?

השאלה מורכבת מב' חלקים:
א' שאלה מציאותית האם אכן העציץ יונק מן הקרקע, (ואני לא רואה שום סיבה שזה לא יקרה)
ב' האם זה "נחשב" קרקע, שלא מספיק שרק עובדתית יינק אלא שיהיה "שייך" וטפל לקרקע, ומסתמא השיעור קשור לזה.
ועי' סוגיא בגיטין ז: האם בספינה גם אומרים כמחובר ובעציץ המונח ע"ג יתדות, וכל הסברות שם הם לא במציאות אלא בהגדרה.

סוגיות ערוכות בשביעית ובערלה

בנושא האשכול מעניין לציין, וזה גם מענה לחלק מהשאלות...

שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן קסז: "ודע דמש"כ החזון איש סי' כ"ב - א' שם וכ"ש בעומד על רצפה של אבן שאינו יונק מן הארץ - ר"ל בבית) אין כוונתו רצפה הרגילה שלנו שקוראים באלאטען - דבדידי הי' עובדא עם הגאון חזון איש זה לי שלשים שנה שדעתי הי' אז שרצפה הרגילה הנ"ל הו"ל כאבן ומפסקת בין עציץ לקרקע ונקרא לעולם אינו נקוב והחזון איש התווכח אתי ואמר דרצפה זאת אינה מפסקת והעציץ יונק מבעדה מן הקרקע, ושוב אחרי זמן הרימותי עציץ כזה ואבן הרצפה מן הקרקע וראיתי ברור שכנגד נקב העציץ הי' חלול כמו נקב באבן הרצפה על השכבה העליונה וניכר לעינים שזה מכח משיכת קרקע העציץ ע"י נקב שלו ואין האבן מפסיק, ואמרתי ברוך שבחר בחכמים ובמשנתם, - וע"כ מש"כ החזון איש דכ"ש בעומד על רצפה של אבן ר"ל אבן ממש, אבל אבני רצפה דידן אינם מפסיקים".

מקדש מלך כתב:בנושא האשכול מעניין לציין, וזה גם מענה לחלק מהשאלות...

זה באמת סיפור מעניין. אבל לא הבנתי על איזה שאלות זה עונה וכיצד...
האם כוונתך שמהסיפור הזה מוכח שהנה עיננו רואות שהמציאות היא כדברי רש"י?

התכוונתי בעיקר לשאלה א

מקדש מלך כתב:התכוונתי בעיקר לשאלה א

הבנתי. אלא שהרב וואזנר לא היה לא מדען ולא חקלאי...
ובאשר לתצפית שערך הרב וואזנר - כל אחד מבין שלא כך עורכים תצפיות על מנת להוכיח תופעה טבעית כזו או אחרת, ואין לתצפית זו גם ערך זעיר ביותר מבחינת חקר הטבע. [דרך אגב, גם אם המדענים לא מכירים בתיאור המציאות שתיאר רש"י, מקובל עלי לגמרי שהמעשה של הרב וואזנר היה וגם היה, ואכן משום העציץ והנקב שבו נעשה החור ברצפה, וזאת בכוח קדושתו של מרן החזו"א. אלא שאם כן מדובר במופת, ואנו מדברים על חוקי הטבע].

ניסיתי לחפש קצת ברשת אם מדברים על תופעה כזו... לא מצאתי שום דבר מעניין. חוץ מאשכול אחר כאן בפורום: viewtopic.php?t=19300

רוב בתי העיר מרוצפים כיום ב'קרמיקה' שמצופים בהיתוך זכוכית.
וז"ל רבינו ויקי:
'אריחי קרמיקה ייצור האריחים כיום... ייצור של בסיס אריח אשר עשוי חרס על ידי דחיסתו (לפעמים בלחץ גבוה מאוד של 120-145 אטמוספירות) ציפויו בחומרי זיגוג וצבע וחימומו בתנור (שלב המכונה שריפה). חלק מאריחי הקרמיקה עוברים תהליך שריפה כפול, האחד כשהאריח אינו מזוגג והשני לאחר ציפויו בחומר זיגוג... אריחי הקרמיקה מצטיינים בהיותם בעלי ספיגה נמוכה, עמידים בפני איכול בחומצה, עמידים יחסית לשחיקה... חסרונם הוא השוק התרמי, כלומר פריכותם (עשויים להשבר כתוצאה ממכה)... אריחי פורצלן (או גרניט פורצלן) הם סוג מיוחד של אריחי קרמיקה, המתאפיינים בעמידות גבוהה יותר... פורצלן הוא כיום החומר הנפוץ בישראל לריצוף וחיפוי.... אריחי פורצלן נחשבים לעמידים לשבירה ושחיקה והם שומרים על צורתם לאורך זמן. עם זאת עמידות האריח מושפעת מהרכב החומרים שממנו הוא עשוי, מעוביו ומתהליך השריפה שלו. חלק מאריחי הפורצלן הם מזוגגים, כלומר מכוסים בשכבה דקה של זכוכית. שכבה זו מגינה על האריח מפני ספיגה של חומרים ויצירה של כתמים, אבל היא עמידה פחות לשבירה. אריחים לא מזוגגים עמידים יותר לשבר אבל הם סופגים, ולכן דורשים טיפול תקופתי בחומר איטום מיוחד ("סילר")...'.