פורום אוצר החכמה

אתנן זונה כידוע אסור למזבח רק אם ניתן כתשלום חוב, אך הנותן אתנן במתנה אין הוא נאסר.
בתמורה כט. מצאתי חידוש מעניין: במשנה ובגמרא מבואר שהנותן לאשה תמורת הביאה טלה אחד בחובו וצירף לטלה זה טלאים נוספים, כולם נאסרים. רש"י שם ביאר שהם "נתפסים" בטלה הראשון.
מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם?

ואין לומר שכיון שלא ידוע מי הוא הטלה הראשון כולם נאסרים מספק, כי משמעות המשנה והגמרא ברורה שכולם הופכים לאתנן ודאי.

אכן קושיא יפה, האם אין בין חכמי הפורום מי שיכול לבאר מהו גדר תפיסה זו?

ובכן, לפני כמה כיוונים בביאור הענין, אך אף אחד מהם אינו מוחלט לעת עתה.
א. מכיון שאחד מטלאים אלו הוא מחוייב לתת לה נמצא שנתינה זו היא תשלום חובו על הביאה, אלא שהוסיף ושילם יותר, ובאופן זה מחדשת המשנה שאכן הכל נחשב כאתנן. וכעין סברא זו מצאנו בתמורה ו: לשיטת רבא לגבי ריבית, שהנושה בחברו ארבעה זוזים של ריבית ונתן לו הלווה גלימה בשווי חמש, כשמוציאים מהמלווה את הריבית הוא מחזיר את כל החמש, כיון שגם הזוז החמישי הגיע לידיו בתורת ריבית.

לגבי אפשרות זו אני מסתפק האם שם הדין כן רק בגלימה [ולא במעות], וא"כ אין ראיה לנידון דידן שבו הטלאים מחולקים. אודה למי שיאיר את עיני בנקודה זו.

ב. שמא יש לדמות את הנידון למבואר בתמורה ל. בסוגיית מחיר כלב, לגבי שותפים שחלקו ונטל אחד עשרה טלאים ואחד תשעה טלאים וכלב, שכל הטלאים שכנגד הכלב אסורים כיון שאין ברירה. ואף כאן כיון שאין ידוע מי הוא האתנן, הטלה המחוייב [שהוא טלה "רעיוני"] נתפס בכולם.

ידידי חד וחלק
מאחר ואיש לא מצא עדיין תשובה, אולי תכניסו למדור שאין עליה תשובה...

לעיל הסתפקתי האם מוציאים בדיינים ריבית שנתן הלוה יותר ממה שסיכמו, כשנתן מעות ולא גלימה.
שוב דנתי היום בענין זה לפני הגאון ר' משה פישר שליט"א, והראני שבב"מ סה. נאמר דין זה גם לגבי הנותן לחברו בריבית חמשה גריוי חיטי, שמוציאים ממנו את כל החמש אף שרק ארבע ניתנו בחיוב ריבית.

ולפי זה שפיר עלה בידינו ביאור ענין התפסה באתנן, דהיינו שנותן לה תשלום אך תשלום גדול יותר, וכשם שמצאנו לענין ריבית שגם התוספת נחשבת ריבית.

חד וחלק כתב:ב. שמא יש לדמות את הנידון למבואר בתמורה ל. בסוגיית מחיר כלב, לגבי שותפים שחלקו ונטל אחד עשרה טלאים ואחד תשעה טלאים וכלב, שכל הטלאים שכנגד הכלב אסורים כיון שאין ברירה. ואף כאן כיון שאין ידוע מי הוא האתנן, הטלה המחוייב [שהוא טלה "רעיוני"] נתפס בכולם.

שוב ראיתי שזה ודאי אינו, שהרי הגמרא שם בעמוד ב' מבארת שאם אין ידוע מי הוא הטלה המחוייב (כשאמר 'טלה סתם') לא חל עליו איסור אתנן כלל. ואם כן נותרה רק הדרך הראשונה, על פי הסברא שמצאנו בריבית כמבואר לעיל.