פורום אוצר החכמה

אחרי ט"ו בשבט
מקובל לחשוב שבפסוק כי האדם עץ השדה ישנה הקבלה בין האדם לעץ השדה.
לכאורה פשט הפסוק אינו כך. אולי הפוך:

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן - כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר:
רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא - אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ: (דברים פרק כ, פס' יט-כ)

כך פירשו רבינו בחיי והספורנו: וכי עץ השדה הוא אדם שצריך לבוא לפניך במצור ולמה לך להשחיתו?
רמב"ן אבן עזרא ועוד פירשו שהאדם מזונו וחיותו על עץ השדה ולכן אין להשחיתו.
רשב"ם פירש שרק עץ כזה שגורם לאדם (האויב) לבוא מפניך במצור (להסתר בו ולהלחם בך) מותר לך להשחיתו.
והבוחר יבחר
אבל אין שום צד או שעץ הוא אדם בטח לא שהאדם הוא עץ. האם יש מקור חז"לי לשימוש המקובל?

יעקב אביעזר כתב: האם יש מקור חז"לי לשימוש המקובל?

בוודאי. תענית ז, א. ספרי על הפסוק (עכ"פ ניתן לפרש בו כך).

בגמרא שם כתוב להיפך וכי האדם עץ השדה הוא אלא וכו' כלומר ברור שהאדם אינו דומה לעץ והתורה כתבה זאת בלשון זו כדי לדרוש שאותה הלכה שנאמרה שם על עצים יכולה להאמר גם על בני אדם "אלא משום דכתיב (דברים כ, יט) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית וכרת הא כיצד אם ת"ח הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרת ואם לאו אותו תשחית וכרת". אבל במובן המקובל שהאדם נמשל לעץ לא מצינו.
בספרי שהבאת כתוב מלמד שחייו של האדם אינם אלא מן האילן והיינו כפירוש האבן עזרא הנ"ל ודאי לא קשור לשימוש המקובל.
כעת מצאתי בבראשית רבה (כו, ו) שלמדו מפסוק זה מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנים דין וחשבון. אולם גם במדרש זה אין אמירה שהאדם הרי הוא כעץ אלא להיפך שיש בחינות שלעץ יש חשיבות מסויימת כמו האדם.
ועי' עוד בפרקי דר' אליעזר פרק כא. אך לדעתי גם שם אין מקור לשימוש המקובל.

יעקב אביעזר כתב:בגמרא שם כתוב להיפך וכי האדם עץ השדה הוא אלא וכו' כלומר ברור שהאדם אינו דומה לעץ והתורה כתבה זאת בלשון זו כדי לדרוש שאותה הלכה שנאמרה שם על עצים יכולה להאמר גם על בני אדם "אלא משום דכתיב (דברים כ, יט) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת וכתיב אותו תשחית וכרת הא כיצד אם ת"ח הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרת ואם לאו אותו תשחית וכרת". אבל במובן המקובל שהאדם נמשל לעץ לא מצינו.

בעניני דרוש ואגדה זה בהחלט נחשב מקור. כי הרי צריך להבין את פשר הדרשה שלומדת מעצים על בני אדם, ועל זה נאמרו ביאורים שונים בפרד"ס והם יסוד הפירוש המקובל.

יעקב אביעזר כתב:בספרי שהבאת כתוב מלמד שחייו של האדם אינם אלא מן האילן והיינו כפירוש האבן עזרא הנ"ל ודאי לא קשור לשימוש המקובל.

זה בהחלט יכול להיות קשור, אם נפרש בכוונת הספרי שכיון שעץ השדה הוא מקור החיים, הרי גדיעתו היא גדיעת חיים. העץ עצמו הוא "א שטיק מענטש".

יעקב אביעזר כתב:כעת מצאתי בבראשית רבה (כו, ו) שלמדו מפסוק זה מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנים דין וחשבון. אולם גם במדרש זה אין אמירה שהאדם הרי הוא כעץ אלא להיפך שיש בחינות שלעץ יש חשיבות מסויימת כמו האדם.
ועי' עוד בפרקי דר' אליעזר פרק כא. אך לדעתי גם שם אין מקור לשימוש המקובל.

שוב, כל אלה הם בהחלט מקור במדה שבה נדרש מקור לאמירת פירוש מוסרי היוצא מהשוואת האדם לעץ, וכאמור זאת דרך הלימוד המקובלת בענינים אלה.

ברור שבדרך דרש - שקדושה בדיוק כמו דרך הפשט - אפשר לדרוש כך, אבל פשוטו של מקרא ודאי אינו כך
אם אין זכרוני מטעני יש את דברי הרש"ש המחודשים בפסחים שבאכילה מקיימים מצוות ביעור בשריפה כיון שהאדם עץ השדה, ושם כותב שאינו כפי פשוטו של מקרא...

האימרה הזו נפוצה בגן הילדים, ואפילו הפכה לשיר פופולרי של שלום חנוך.

המקור נמצא בפרקי דר' אליעזר (פרק כא): ומפרי העץ אשר בתוך הגן, תני ר' זעירא ומפרי העץ אין העץ אלא אדם שנמשל לעץ, שנ' כי האדם עץ השדה.
וצריך להבין איך יתפרש הפסוק "כי האדם עץ השדה" לדעה זו? הרי כוונת הכתוב היא לומר שהאדם אינו עץ השדה.
ואולי יש לומר שמתוך שבא הכתוב לומר שהאדם אינו כעץ השדה לענין השחתה משמע שהוא כעץ השדה לכל שאר הדברים.