פורום אוצר החכמה

פרי חדש יורה דעה סימן נה ס"ק טז
ויש לתמוה בזה דאטו רבנן מי גזרי גזירות לבני נח ואינהו גופייהו מי צייתי להו לרבנן וכיון דלדידהו שרי ליכא לפני עור, וי"ל שכיון שידוע שאבר מן החי אסור לבני נח אי שרינן ליה להושיטו לבני נח תו לא מקיימא גזירת חכמים דאמרי אינשי מדשרי לבני נח שמע מינה דלית ביה איסור אבר מן החי ומשום הכי אלימו רבנן למלתייהו לאסור להושיטו לבני נח אף על גב דלדידהו שרי. אי נמי גזרו בהאי הושטה שדומה לאבר מן החי אטו אבר מן החי גופיה דאסיר ביה הושטה מן התורה.


אשמח להפניות ומ"מ לשאלה זו, האם מצינו איסורים דרבנן על בני נח.

מה שרשום אצלי מהעבר

כבר ביארו האחרונים שרבנן לא גזרו גזירות על בני נח, ראה בית האוצר להר"י ענגיל כלל קלא, משנה למלך הלכות מלכים פ"י ה"ז ד"ה יצא, פרי חדש יו"ד סימן נה ס"ק טז, מנחת חינוך מצוה ב אות יב ד"ה אך. אמנם יש שחלקו על סברא זו, ראה שדי חמד מערכת ג כלל נז, שהביא דעות בזה.

עושה חדשות כתב:פרי חדש יורה דעה סימן נה ס"ק טז
ויש לתמוה בזה דאטו רבנן מי גזרי גזירות לבני נח ואינהו גופייהו מי צייתי להו לרבנן וכיון דלדידהו שרי ליכא לפני עור, וי"ל שכיון שידוע שאבר מן החי אסור לבני נח אי שרינן ליה להושיטו לבני נח תו לא מקיימא גזירת חכמים דאמרי אינשי מדשרי לבני נח שמע מינה דלית ביה איסור אבר מן החי ומשום הכי אלימו רבנן למלתייהו לאסור להושיטו לבני נח אף על גב דלדידהו שרי. אי נמי גזרו בהאי הושטה שדומה לאבר מן החי אטו אבר מן החי גופיה דאסיר ביה הושטה מן התורה.

אשמח להפניות ומ"מ לשאלה זו, האם מצינו איסורים דרבנן על בני נח.

ראה בזה בברית יעקב (להגריח"ס שליט"א) סימן ל"ט

http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?2 ... width=1690
כבר קדמני ירושלים במה שרציתי לציין.אמנם עיין בקישור מש"כ בזה הגרע"י זצוק"ל.

בטל חיים לעילוי הנודע (בימיו...) ר"ח סג"ל ז"ל ישנו סימן נפלא (כמו כל הספר...) סי' כט העוסק בחיוב לשמוע בקול חכמים אם הוא מצד לא תסור או שלא תסור נותן את ההורמנא לחכמים אבל החיוב של יחיד אינו מצד הלא תסור, ודן מצד כמה מקרים: קטן, לסוברים שחינוך היא מצוה עליו אע"פ שאינו בלאוין (א"נ שאינו בלאוין ולא רק שאינו בעונשין); סומא שחייב מדרבנן אף לסוברים שפטור גם מלאוין; וכן גוי שמצינו בכ"מ שחייבוהו חכמים. עיין עליו.

ע"ע בחי' מרן רי"ז הלוי הל' נחלות

יש על דיון של הגרשז"א במנח"ש

כמדומני שגוי ששבת וגוי שלמד תורה שחייבים מיתה, הוא מדרבנן, אע"פ שהגמ' מביאה ע"כ פסוקים. עכ"פ לשיטת הרמב"ם.

וזאת מניין לכת"ר?
אמנם הוא מפרש שהאיסור הוא מצד 'מחדש דת לעצמו', אבל מניין שהוא דין דרבנן?

כי זה לא כתוב בתורה.

לכאורה זו אינה הוכחה עדיין, כי יתכן שהרמב"ם מפרש שמהלימודים שהביאה הגמרא לומדים שאין להם לחדש דת לעצמם (כלומר דזה עצמו גדר האיסור דקרא).

קרא את הפסוקים ותראה שאין קשר.

יתכן. אבל אם יוצאים מנקודת הנחה שהרמב"ם אינו חולק על הגמרא, ומאידך אין לנו הבנה בלימודי הפסוקים של חז"ל כידוע לכל, אז זו נראית אפשרות סבירה בהחלט.

אכן הצצתי כעת בספר המפתח להרמב"ם וראיתי שיש מו"מ בזה. אבל מהחומר העומד לפני כעת אין להכריח דבר כזה.

גם לאי הבנה בלימודי הפסוקים של חז"ל יש גבול.

אני לא רואה מה כזה מופרך. התורה אומרת 'לא ישבותו', והגמרא לומדת שאסור להם לשבות בשבת.
והרמב"ם מבין שזה איסור כללי על המצוות, ושבת הוא רק כדוגמא, או שלמדים ממנו בבניין אב, וזה בעצם טעם הכתוב.
כנ"ל לגבי האיסור לעסוק בתורה וכו'.

אילו הרמב"ם היה סבור שזה מפורש בתורה, היה עליו לסבור גם שחיוב המיתה הוא כפשוטו. ראה ר"ן בחידושיו (סנהדרין נח:).

עקביה כתב:כמדומני שגוי ששבת וגוי שלמד תורה שחייבים מיתה, הוא מדרבנן, אע"פ שהגמ' מביאה ע"כ פסוקים. עכ"פ לשיטת הרמב"ם.

אמנם קשה להלום את הרעיון שגזירת חכמים חלה על הגוי והוא באמת אסור בזה, ולכן נראה לומר שאין איסור על הגוי, אלא אנו מצווים להפרישו מכך.

איש_ספר כתב:בטל חיים לעילוי הנודע (בימיו...) ר"ח סג"ל ז"ל ישנו סימן נפלא (כמו כל הספר...) סי' כט העוסק בחיוב לשמוע בקול חכמים אם הוא מצד לא תסור או שלא תסור נותן את ההורמנא לחכמים אבל החיוב של יחיד אינו מצד הלא תסור, ודן מצד כמה מקרים: קטן, לסוברים שחינוך היא מצוה עליו אע"פ שאינו בלאוין (א"נ שאינו בלאוין ולא רק שאינו בעונשין); סומא שחייב מדרבנן אף לסוברים שפטור גם מלאוין; וכן גוי שמצינו בכ"מ שחייבוהו חכמים. עיין עליו.

בע"ז: ל"ו: אמרי' דבי"ד של שם גזרו על זנות עם נכרית, אע"פ שעדיין לא נצטוו על לא תסור.

מודה לכולכם!

אצרף עוד משהו שראיתי -

מעל"ע
להסוברים דהגויים מחוייבים במצוות שהשכל מחייב, (עי' הקדמת רנ"ג לש"ס),
האם יש בזה איסור 'לפני עיור' כאשר ישראל מכשיל נכרי במצוה שיכלית, כמו מושיט לו אמה"ח?

עושה חדשות כתב:מעל"ע
להסוברים דהגויים מחוייבים במצוות שהשכל מחייב, (עי' הקדמת רנ"ג לש"ס),
האם יש בזה איסור 'לפני עיור' כאשר ישראל מכשיל נכרי במצוה שיכלית, כמו מושיט לו אמה"ח?

מהיכי תיתי לומר שלא?!