פורום אוצר החכמה

הבאתי במק"א שאין אני מברך ברכת בורא מיני בשמים בהבדלה, כיון שאינני נהנה כלל מריח, וע"כ אני חושש לברכה לבטלה, וכן ראיתי אצל מרן הגאון דבריסק זצ"ל ועוד כמה גדולים שלא נהגו לברך, וכשאני נמצא בין אנשים שנהנים מהריח אני מבקש (מאחר לברך בורא מיני בשמים ואח"כ אני ממשיך ('תשובות והנהגות' כרך ה סימן פ''ו)

פרנקל תאומים כתב:

ב) האם א''א שהמבדיל יברך את ברכת הבשמים, ואחד מן השומעים יריח, כשם שאפשר שהמבדיל יברך הגפן ואחד השומעים ישתה את היין (כמו שאנו עושים בתשעת הימים)?

שו"ע או"ח סוף סי' רצ"ו
מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים אא"כ נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע.

משנה ברורה:

דאף דבעצם קידוש והבדלה יכול להוציא לאחרים אף על פי שאינו חייב בדבר כגון שיצא מכבר שאני התם שהן חובה על כל איש ישראל וכל ישראל ערבים זה בזה משא"כ בזה שהוא רק מנהג החכמים ואין צריך לחזור אחריו וכדלעיל בס"א הוא דומה לכל ברכת הנהנין שאינו יכול להוציא אחרים בברכתו אם אינו נהנה אז בעצמו וכדלעיל בסימן קס"ז סי"ט

פרנקל תאומים כתב:ב) האם א''א שהמבדיל יברך את ברכת הבשמים, ואחד מן השומעים יריח, כשם שאפשר שהמבדיל יברך הגפן ואחד השומעים ישתה את היין (כמו שאנו עושים בתשעת הימים)?

מי שאינו מריח אינו מברך על הבשמים אא"כ נתכוין להוציא בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך או להוציא מי שאינו יודע.

כל האחרונים חולקין ע"ז וסוברין דוקא להוציא ב"ב הקטנים הוא דשרי שמוטל עליו כדי לחנכם במצות אבל לא להוציא מי שאינו יודע דכיון שהוא אינו חייב בדבר אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתן דאף דבעצם קידוש והבדלה יכול להוציא לאחרים אף על פי שאינו חייב בדבר כגון שיצא מכבר שאני התם שהן חובה על כל איש ישראל וכל ישראל ערבים זה בזה משא"כ בזה שהוא רק מנהג החכמים ואין צריך לחזור אחריו וכדלעיל בס"א הוא דומה לכל ברכת הנהנין שאינו יכול להוציא אחרים בברכתו אם אינו נהנה אז בעצמו וכדלעיל בסימן קס"ז סי"ט וע"כ ה"ה מי שהבדיל כבר ויש לו חוש הריח ובירך על הבשמים ובא להבדיל פעם אחרת בשביל אחרים יריח עוד בעצמו פעם אחרת כדי שיוכל עוד הפעם לברך במ"ב

פרנקל תאומים כתב:

שאלותיי בתרתי:
א) האם המנעותם מברכת בשמים היא מחמת העדר/חולשת חוש ריח, או מחמת דס''ל דאין להם הנאה מריח הבשמים, אע''פ שהם הריחו אותו?

כדכד כתב:

פרנקל תאומים כתב:

שאלותיי בתרתי:
א) האם המנעותם מברכת בשמים היא מחמת העדר/חולשת חוש ריח, או מחמת דס''ל דאין להם הנאה מריח הבשמים, אע''פ שהם הריחו אותו?

נל"פ שהוא מחמת חולשת חוש הריח וכי מי שאינו נהנה מאוכל א"צ לברך עליו? רק בשתיים מים אמרו שהשותה שלא לצמאו לא יברך כי לא נהנה

הצעיר באלפי כתב:האם מי שאינו נהנה מאוכל יכול לברך?
כגון מי שאיבד חוש חיך טעם הלשון וכדו'...

לבי במערב כתב:

הצעיר באלפי כתב:האם מי שאינו נהנה מאוכל יכול לברך?
כגון מי שאיבד חוש חיך טעם הלשון וכדו'...

סוכ"ס, הנאת שביעה מיהא איכא.

הצעיר באלפי כתב:

לבי במערב כתב:

הצעיר באלפי כתב:האם מי שאינו נהנה מאוכל יכול לברך?
כגון מי שאיבד חוש חיך טעם הלשון וכדו'...

סוכ"ס, הנאת שביעה מיהא איכא.

כ''כ בפסקי תשובות, אך בספר ברכת הבית שער א אות נו כותב מפורש להיפך, דתלוי בהנאת גרון. וכם שמעתי בשם הגרשז'א ז''ל

הצעיר באלפי כתב:

כדכד כתב:

פרנקל תאומים כתב:

שאלותיי בתרתי:
א) האם המנעותם מברכת בשמים היא מחמת העדר/חולשת חוש ריח, או מחמת דס''ל דאין להם הנאה מריח הבשמים, אע''פ שהם הריחו אותו?

נל"פ שהוא מחמת חולשת חוש הריח וכי מי שאינו נהנה מאוכל א"צ לברך עליו? רק בשתיים מים אמרו שהשותה שלא לצמאו לא יברך כי לא נהנה

האם מי שאינו נהנה מאוכל יכול לברך ?
כגון מי שאיבד חוש חיך טעם הלשון וכדו'....

ערוה''ש סימן מו סעיף ב
בחשבון של מאה ברכות... אך בשבת ויום טוב חסר הרבה... ובמנחות שם אמרינן דבשבת ויום טוב ממלינן בפירות ובשמים, עיין שם. אבל אין לנו לא פירות ולא בשמים