פורום אוצר החכמה

האם יש (ואם כן היכן) מקור לכך שיש עת רצון כשנפתח ארון הקודש ולמי שיש בקשות פרטיות זה זמן מסוגל לבקשן?

זהר ויקהל דף רו, א.

כדכד כתב:האם יש (ואם כן היכן) מקור לכך שיש עת רצון כשנפתח ארון הקודש ולמי שיש בקשות פרטיות זה זמן מסוגל לבקשן?

וז"ל הזוהר הק' בפרשת ויקהל "אמר ר' שמעון כד מפקין ס"ת בצבורא למיקרי ביה מתפתחין תרעי שמיא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא ואיבעי ליה לאיניש למימר בריך שמיה וכו'" עכ"ל הזוהר בויקהל

בקהילת היכל הקודש ברסלב באר"י ובחו"ל נהוג שבעת פתיחת הארון משאירים הארון פתוח למשך שתים-שלשה דקות קודם הוצאת הספר ליתן הזדמנות לכל אחד לבקש צרכיו הפרטיים.

לכאורה הכל כלול בסיום ה'בריך שמיה': "ותשלים משאלין דלבאי ולבא דכל עמך ישראל לטב ולחיין ולשלם" - מה יכול להיות יותר מזה?...

[אגב, בענין זה כדאי לציין את המנהג-סגולה בפתיחת ההיכל על ידי מי שאשתו מעוברת]

אז תשאל למה בכלל לבקש בקשות פרטיות הרי הכל כלול בבקשתנו מה' לשמוע תפלה

דרומי כתב:
[אגב, בענין זה כדאי לציין את המנהג-סגולה בפתיחת ההיכל על ידי מי שאשתו מעוברת]

מה מקור מנהג-סגולה הזה?

כדכד כתב:

דרומי כתב:
[אגב, בענין זה כדאי לציין את המנהג-סגולה בפתיחת ההיכל על ידי מי שאשתו מעוברת]

מה מקור מנהג-סגולה הזה?

ג"ע הרב החיד"א

שמעתי וראיתי לכמה עמודי צלותא, שמהדרים ומאריכים ב3 זמנים אלו, פתיחה, הגבהה ונשיא''כ.

חיימשה כתב:שמעתי וראיתי לכמה עמודי צלותא, שמהדרים ומאריכים ב3 זמנים אלו, פתיחה, הגבהה ונשיא''כ.

שעת הגבהה כתב בשערי אפרים - שער יו"ד

חיימשה כתב:שמעתי וראיתי לכמה עמודי צלותא, שמהדרים ומאריכים ב3 זמנים אלו, פתיחה, הגבהה ונשיא''כ.

כבר הובא בעבר

מקור הסגולה בפתיחת הארון:

מנהגינו שאין אומרים "בריך שמיה" בעת פתיחת ההיכל בימי שני וחמישי. ורק בשבתות וימים טובים ובראשי חודשים, אנו נוהגים לאומרו. [מרן החיד"א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וכן דעת האר"י, וקבלתו מכרעת]. ויש נוהגים לאומרו גם בימי חול המועד. ומנהג האשכנזים לומר "בריך שמיה" גם בימי החול. [חמד משה ר"ס פב בשם המג"א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ג]. (ילקוט יוסף)
ועיין במחצית השקל או"ח סי' רפב ד"ה ביום השבת כו'. יאמר בריך שמיה כו'. וראיתי בבאר היטב [ס"ק א] בשם האר"י ז"ל דגם בחול יאמר בריך שמיה כשמוציאין ספר תורה???????

לדעת החיד"א.
יותר חשוב לומר בריך שמיה בשבת במנחה!

זהר חלק ב רו א:

אמר רבי שמעון, כד מפקין ספר תורה בצבורא למקרא ביה, מתפתחן תרעי שמייא דרחמין, ומעוררין את האהבה לעילא, ואבעי ליה לבר נש למימר הכי, בריך שמיה דמארי עלמא, בריך כתרך ואתרך, יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם, ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך, ולאמטויי לנא מטוב נהורך, ולקבלא צלותנא ברחמין. יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיין בטיבו, ולהוי אנא עבדך פקידא בגו צדיקיא, למרחם עלי, ולמנטר יתי וית כל די לי, ודי לעמך ישראל, אנת הוא זן לכלא ומפרנס לכלא, אנת הוא שליט על כלא, אנת הוא דשליט על מלכייא, ומלכותא דילך הוא. אנא עבדא דקודשא בריך הוא, דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אורייתיה, בכל עידן ועידן לא על אינש רחיצנא, ולא על בר אלהין סמיכנא, אלא באלהא דשמיא, דהוא אלהא קשוט, ואורייתיה קשוט, ונביאוהי קשוט, ומסגי למעבד טבוון וקשוט, ביה אנא רחיץ, ולשמיה קדישא יקירא אנא אימר תושבחן, יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באורייתך, ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך, ותשלים משאלין דלבאי, ולבא דכל עמך ישראל, לטב ולחיין ולשלם אמן.

מוטוש כתב:לדעת החיד"א.
יותר חשוב לומר בריך שמיה בשבת במנחה!

יעוין גם בשערי תשובה סי' רצב

במג"א גם כתב שהעיקר בשבת במנחה.
ובר"ה ויו"כ ושלש רגלים מוסיפים עוד תפלות ובקשות חלק מהם חיברם הרחיד"א ובכתבי אריז"ל

קיבלתי במייל

שאלה.
מענין מאד!!

איך מותר לפי דעת הגר"א שלא קיבל הרבה מההיתרים של בבקשת צרכים בשבת, לומר בריך שמיה, ולהתפלל יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיים בטיבותא והלא אסור לשאול צרכיו בשבת.
ודומני שזו התפילה היחידה שמצינו שנהג הגר"א לאמרה, (לא מצינו חילוק בהנהגתו בין שבת לחול), למרות שאסר בשבת החלק של בקשת צרכים באמירת הרחמן ושלל אמירת אלקי נצור אחר התפילה (וי"ס שקודם יהיו לרצון התיר משום טופס ברכות ולא ברירא) ואין אומרים יהי רצון שאחר ברכות השחר ועוד דברים.
ובוודאי יש מהאחרונים שהתירו כו"כ תפילות בשבת, אבל הגר"א שהחמיר כעיקר דינא דגמ' ולא חילק בחילוקים אלו איני יודע איך התיר לאומרו.


ומכאן לעורר שהמאריכים בבקשות פרטיות בפתיחת ההיכל כנראה כוונתם להנהגה בחול, אבל בשבת ויו"ט אסור כמובן. ולגבי בריך שמיה שייך בזה כמה התירים שהתירו האחרונים כגון בתפילה הקבועה שאומר כדרכו בחול, ועוד. אבל בקשות פרטיות ממש לכאו' אין שום התר בזה.

שמואל שלומוביץ כתב:שאלה.
מענין מאד!!

איך מותר לפי דעת הגר"א שלא קיבל הרבה מההיתרים של בבקשת צרכים בשבת, לומר בריך שמיה, ולהתפלל יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיים בטיבותא והלא אסור לשאול צרכיו בשבת.
ודומני שזו התפילה היחידה שמצינו שנהג הגר"א לאמרה, (לא מצינו חילוק בהנהגתו בין שבת לחול), למרות שאסר בשבת החלק של בקשת צרכים באמירת הרחמן ושלל אמירת אלקי נצור אחר התפילה (וי"ס שקודם יהיו לרצון התיר משום טופס ברכות ולא ברירא) ואין אומרים יהי רצון שאחר ברכות השחר ועוד דברים.
ובוודאי יש מהאחרונים שהתירו כו"כ תפילות בשבת, אבל הגר"א שהחמיר כעיקר דינא דגמ' ולא חילק בחילוקים אלו איני יודע איך התיר לאומרו..

יעויין באזור אליהו על אתר, שהעירו על כך

בברכה המשולשת כתב:יעויין באזור אליהו על אתר, שהעירו על כך

אכן. היא שאלת הרא"ל פרומקין באמרי נעם.
אלא שלא נתנו עד כעת כל מענה לשאלה זו. ואשמח לשמוע צד ישוב לדבר.
האם זה מוחלט שאכן הגר"א נהג לאומרו גם בשבת? ואם זה הכרח ממה שלא מצינו שכותבי הנהגותיו חילקו בזה שאכן לא חילק? אולי לעצמו נמנע מלומר?
וא"כ איך ניתן להסביר זאת.
אולי הגר"א שסבר שאין מחלוקת בין הגמ' לזוהר, למד מדברי הזוהר שכתב לאומרו בשבת שבקשות אלו מותרות משום מה. וצריך תלמוד לחלק בזה.
וכמובן לא יתכן לומר שהגר"א סבר שע"פ הגמ' אסור לאומרו אלא שכאן יש ללכת אחר דברי הזוהר. כמבורר בשיטתו שאין מחלוקת.

שמואל שלומוביץ כתב:

בברכה המשולשת כתב:יעויין באזור אליהו על אתר, שהעירו על כך

אכן. היא שאלת הרא"ל פרומקין באמרי נעם.
אלא שלא נתנו עד כעת כל מענה לשאלה זו. ואשמח לשמוע צד ישוב לדבר.
האם זה מוחלט שאכן הגר"א נהג לאומרו גם בשבת? ואם זה הכרח ממה שלא מצינו שכותבי הנהגותיו חילקו בזה שאכן לא חילק? אולי לעצמו נמנע מלומר?
וא"כ איך ניתן להסביר זאת.
אולי הגר"א שסבר שאין מחלוקת בין הגמ' לזוהר, למד מדברי הזוהר שכתב לאומרו בשבת שבקשות אלו מותרות משום מה. וצריך תלמוד לחלק בזה.
וכמובן לא יתכן לומר שהגר"א סבר שע"פ הגמ' אסור לאומרו אלא שכאן יש ללכת אחר דברי הזוהר. כמבורר בשיטתו שאין מחלוקת.

מעש"ר קס"ד ו- ר"ו

ויעויין בהשלמות לאזור אליהו

בברכה המשולשת כתב:מעש"ר קס"ד ו- ר"ו
ויעויין בהשלמות לאזור אליהו

אכן במעשה רב מבואר שהגר"א לא מנע אמירת בריך שמיה ביו"ט. ולהבדיל מהבקשות הנהוגות משערי ציון ועוד (ע"פ פע"ח) שהגר"א מנע לאומרם. אך יש להדגיש שזה נאמר בדרך של שלילת האחרים, ולא נאמר בחיוב שהתיר בריך שמיה. ועדיין יתכן שעמד בשתיקה ולא מנע מלומר, כיון שיש דעות לסמוך עליהם, והחילוק בין בריך שמיה לרבש"ע ברור. כיון שאמירת בריך שמיה מקורה בזוהר והתפשטה ביותר, ואילו רבש"ע וי"ג מדיות היה מנהג חדש שמקרוב בא, ונעשה ע"פ רשימות שהעתיק הרח"ו ממחזור אשכנזים של האר"י, וערער שזה אינו מאחר שהשיג חכמתו הגדולה, ואמירת י"ג מידות ביו"ט בדרך של מתריעין ודאי בעיתית ביותר (וגם מחכמי הקבלה הספרדים ההולכים בדרך הרש"ש יש שמנעו לאומרו, ונסתר מדברי האר"י עצמו שאסור לגבי ליל הושע"ר שאסור לומר י"ג מידות בליל הו"ר מפני חוה"מ וכ"ש ביו"ט). ונקל הרבה יותר למנוע מלאומרו.
אבל לדידי עדיין אינו ראיה ברורה שהגר"א אמר בריך שמיה.
[ולשון מעשה רב אות קס"ד: בשעת הוצאת ס"ת אין אומרים רק בריך שמי' ולא שום רבש"ע ... ]

ולגבי ההתירים במילואים לאזור אליהו : נזכר ההיתר הקבוע של טופסי ברכות שלהגר"א דווקאבתוך ברכות התפילה, ההיתר של יקום פורקן משום שאינו תפילה אלא כדרך ברכה ואיחול. ועד"ז נראה ההיתר של יחדשהו הקב"ה בברכת החודש. (והיהי רצון שקודם ברכת החודש פשיטא שאין אומרים, וכבר ערערו על מקורו ואכמ"ל). והיתר נוסף באמירת אבינו מלכינו בר"ה שלא חל בשבת. מטעם שזה מהות הימים.

איזה מההיתרים הללו מניח את הדעת לגבי בריך שמיה ?

דרופתקי דאורייתא כתב:קיבלתי במייל

בעקבות קובץ זה המביא באריכות את כל הנוסחאות הישנות של 'בריך שמיה', נתתי לבי לנוסח הפלאי 'דסגידנא ... מקמי דיקר אורייתיה'.
לא הבנתי נוסח זה, ובאמת בכל הנוס' הישנות איתא 'דסגידנא לקמיה ולקמי דיקר אורייתה'.
תודה רבה למי שכתב ולמי שהעלה.

תורה מפוארת כתב:מנהגינו שאין אומרים "בריך שמיה" בעת פתיחת ההיכל בימי שני וחמישי. ורק בשבתות וימים טובים ובראשי חודשים, אנו נוהגים לאומרו. [מרן החיד"א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וכן דעת האר"י, וקבלתו מכרעת]. ויש נוהגים לאומרו גם בימי חול המועד. ומנהג האשכנזים לומר "בריך שמיה" גם בימי החול. [חמד משה ר"ס פב בשם המג"א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ג]. (ילקוט יוסף)
ועיין במחצית השקל או"ח סי' רפב ד"ה ביום השבת כו'. יאמר בריך שמיה כו'. וראיתי בבאר היטב [ס"ק א] בשם האר"י ז"ל דגם בחול יאמר בריך שמיה כשמוציאין ספר תורה???????

בשו"ת מבשרת ציון כתב שמו"א היה נוהג להגיד תמיד בריך שמיה.

נחלי אפרסמון כתב:

תורה מפוארת כתב:מנהגינו שאין אומרים "בריך שמיה" בעת פתיחת ההיכל בימי שני וחמישי. ורק בשבתות וימים טובים ובראשי חודשים, אנו נוהגים לאומרו. [מרן החיד"א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וכן דעת האר"י, וקבלתו מכרעת]. ויש נוהגים לאומרו גם בימי חול המועד. ומנהג האשכנזים לומר "בריך שמיה" גם בימי החול. [חמד משה ר"ס פב בשם המג"א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ג]. (ילקוט יוסף)
ועיין במחצית השקל או"ח סי' רפב ד"ה ביום השבת כו'. יאמר בריך שמיה כו'. וראיתי בבאר היטב [ס"ק א] בשם האר"י ז"ל דגם בחול יאמר בריך שמיה כשמוציאין ספר תורה???????

בשו"ת מבשרת ציון כתב שמו"א היה נוהג להגיד תמיד בריך שמיה.

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א

שאלה - 150657
שלום לכבוד הרב מדוע בני עדות המזרח לא אומרים בריך שמיה ביום חול
תשובה
אני עבדך אומר, ועיין מבשרת ציון.

העומד באמצע והוא רחום של שני וחמישי, והקהל כבר בהוצאת ס"ת, אומר בריך שמיה? שמע ישראל?

לכאורה יש לו להשתתף עם הציבור ובפרט שזמן בריך שמי' מוגבל להוצאת ס"ת ואת והוא רחום אפשר להמשיך אח"כ

דרופתקי דאורייתא כתב:העומד באמצע והוא רחום של שני וחמישי, והקהל כבר בהוצאת ס"ת, אומר בריך שמיה? שמע ישראל?

פשוט לי שאומרים אפילו בריך-שמיה, וכל דבר שזמנו עובר.
וכ"ש "שמע ישראל" בימים שאומרים אותו - שיש להיזהר לא לפרוש מן הציבור כשמייחדים את שמו הגדול.

שמע ישראל אף הוא מנוסח 'והוא רחום', ובצירוף מה שבפסוד"ז מפסיקין לאמירתו - לכאו' ודאי דקיל אמירתו אז טפי וטפי.
[אכן מנהג חב"ד דא"א כלל 'שמע ישראל' בהוצאת ס"ת שבימות החול].