פורום אוצר החכמה

אני בוחר להציב את שאלתי כאן, למרות שהתעוררתי בה בלימוד הדף היומי היום.
ובכן, בברכות דף י. "ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה".
בשו"ע סי' קכה נפסק כך להלכה: "טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור: הגה - ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה, וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ".
ומכבר נתקשיתי, האם יש מקור כלשהו לכך שבקדושה עומדים הכל לכיוון ירושלים כמו בתפילת שמו"ע?
עדיין לא נתקלתי במקור הלכתי לדבר זה, ומבקש אני את עזרת חו"ר הפורום הנכבד.
(בעניי סבורני כי מנהג זה יסודו בטעות, מכיוון והתנוחה של "רגליהם רגל ישרה" היא כמו בתפילת העמידה, לכך נשתרש הדבר גם באמירת קדושה לנקוט את כל כללי שמו"ע וגם את כיוון גופו כלפי ירושלים).

הואיל ושליח ציבור עומד ופניו לירושלים, ונאמר ש"טוב לכוין רגליו... עם שליח הציבור", יוצא שזה אותו כיוון.

צאנזער כתב:הואיל ושליח ציבור עומד ופניו לירושלים, ונאמר ש"טוב לכוין רגליו... עם שליח הציבור", יוצא שזה אותו כיוון.

אם חוש הומור הוא זה, יפה. אבל אנו מחפשים מקור ענייני יותר, מלבד משחקי מילים...

עוקר הרים כתב:בשו"ע סי' קכה נפסק כך להלכה: "טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור: הגה - ויש לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדושה, וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ".
ומכבר נתקשיתי, האם יש מקור כלשהו לכך שבקדושה עומדים הכל לכיוון ירושלים כמו בתפילת שמו"ע?

אינני מכיר מנהג שבקדושה עומדים לכיוון ירושלים, אבל מקור דברי השו"ע הם מטוא"ח שכתב:

ובני אשכנז וצרפת נותנין עיניהן למעלה ונושאין גופן כלפי מעלה, וסמך למנהגם מספר היכלות, ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים קק"ק ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואים למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם.

הפשטות הוא שאין צריך.

יורה דעה כתב:אינני מכיר מנהג שבקדושה עומדים לכיוון ירושלים, אבל מקור דברי השו"ע הם מטוא"ח שכתב:

ובני אשכנז וצרפת נותנין עיניהן למעלה ונושאין גופן כלפי מעלה, וסמך למנהגם מספר היכלות, ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים קק"ק ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואים למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם.

פוק חזי מאי עמא דבר. כולם עומדים בשעת קדושה לכיוון ארון הקודש, וגם מי שתנוחת שולחנו היא לא לכיוון זה, מסוב את עצמו, כיביכול וזהו דין בשו"ע.
על כן שאלתי מה מקורו?
בעבר שאלתי זאת לת"ח רבים, והם נהנו מעצם ההערה שלא חשבו עליה, אמנם אף אחד לא ידע להכווינני למקור כלשהו.

כעת מצאתי, שה''תהלה לדוד'' (סימן צה, א) מדייק מלשון השו"ע, שאין צריך לעמוד לכיוון מזרח, אף שהש"ץ עומד פניו למזרח. יעו"ש.

אבל אם כולם פונים לירושלים, הרי אם יפנה לכיוון אחר ייראה כשתי רשויות ח"ו, הלא כן?

בברכה המשולשת כתב:אבל אם כולם פונים לירושלים, הרי אם יפנה לכיוון אחר ייראה כשתי רשויות ח"ו, הלא כן?

צ"ע אם רק בתפילה
[ועיין עוד בשיטות שאם עומד בתוך בית הכנסת לא אמרינן מיחזי כשתי רשויות]

וביום שישי האחרון ראיתי יהודי שבשעה שבבית הכנסת התפללו מנחה
יצא מבית הכנסת לפניו למערב ואמר את מזמורי קבלת שבת,
ולא ידעתי אם יש לחוש שנראה כשתי רשויות

.

אגב דאייתינן להכי, נזכר אני בסיפור יפה שראיתי פעם. היה פעם הלך יהודי שנקלע במסעותיו לביהכנ"ס בעיר אחת. ויהי בשעת פתיחת הארון לפני קריאת התורה, מבחין האורח לתדהמתו כיצד כל העם מסתובב - לא פחות ולא יותר - אל אחוריהם, ותוך כדי הפניית העורף אל היכל ארון הקודש, אומרים את תפילת בריך שמיה.
היהודי ההמום שלא ידע את נפשו, ביקש לברר את טעמו של המנהג המשונה, אבל איש מהמתפללים לא ידע להסביר זאת. גם רב בית הכנסת גמגם משהו במבוכה נוכח שאלתו, אך לא ידע להשיב טעמו של דבר.
לבסוף, סיפר לאורחנו אחד מקשישי בית הכנסת, כי לפני שנים רבות, תלה במערב בית הכנסת שלט מאיר עינים ובו תפילת 'בריך שמיה', כך יצא שבשעת הוצאת ס"ת, הסתובבו הכל בכדי לומר את התפילה מתוך הכתב. לימים הוסר השלט, אבל המנהג נותר על כנו, מבלי שאיש ידע על מה ולמה מסתובבים הקהל ומפנים את הגב אל ארון הקודש...
המוסר השכל העולה מסיפור זה הוא עצום. בדיוק כך, נראים אנשים שטחיים שאינם מתבוננים בחייהם, וכל מעשיהם אינם אלא כמצוות אנשים מלומדה...

צביב כתב:[ועיין עוד בשיטות שאם עומד בתוך בית הכנסת לא אמרינן מיחזי כשתי רשויות]

יש ע"ז דיון בראשונים בברכות דף ו. ובמהרש"א שם נוטה לומר שהפשט בגמ' הוא ממש בתוך בית הכנסת, דאז וודאי אסור, וז"ל: "ולולי דבריהם היה נראה לשיטתם דאה"נ בתוך ב"ה נמי יש לחוש על כך, וה"פ כל המתפלל אחורי וכו' היינו שעומד בב"ה ועומד בפניו אחורי כלפי ב"ה, דהיינו לרוח אחרת שהכל מתפללים. וסביב רשעים יתהלכון דמייתי, לאו היינו סביב מבחוץ לבהכ"נ, אלא שמסבב פניו לרוח אחרת שמתפללין כל העם. והא לא תקשי שאמרו (ב"ב כ"ה) הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין די"ל היינו במתפלל ביחיד בביתו, ועוד דהתם לא קאמר אלא לצדד קצת אבל המתפלל היפך שמתפללין העם הוא אסור כדקאמר הכא לפי' התוס' שלפנינו".

באופן פשוט תמיד חשבתי שהכיוון יהיה לצד התפילה בדרך כלל מזרח, כדי שלא יהיה נראה כמשתחוה לירח, אבל ת"ח הפנה את תשומת ליבי שהמקור לכך הוא ביסוד ושורש העבודה ולא לפני כן , ולא כתוב דבר זה לא בשלחן ערוך ולא בנושאי כליו, האם זו חומרה? , השאלה האם זה חידושו של בעל יסוד ושורש העבודה? או גם לפני כן נהגו כך כדי שלא יהיו נראים משתחוים ללבנה, בעלינו לשבח ברור שיהיה לכיוון התפילה שלא יהיה נראה כמשתחוה ללבנה, אבל בברכת הלבנה מה הדין?

לאחרונה עסקתי בענין. אכן, הראשון שמביא הנהגה זו הוא בעל 'יסוד ושורש העבודה', בשם האר"י.

בכתבי האריז"ל וגוריו, לא מצאתי מקור לכך.

לא ראיתי ביסושה"ע שהביא ד"ז בשם האר"י, אלא בשם "מצאתי". (מהאר"י הביא להקדים את המזמור הללויה הללו את ה').

מה שנכון נכון כתב:לא ראיתי ביסושה"ע שהביא ד"ז בשם האר"י, אלא בשם "מצאתי". (מהאר"י הביא להקדים את המזמור הללויה הללו את ה').

צודק. סליחה.

יעו"ע מה שאסף בזה בספר ברכת איתן מעמ' רט.

כאן ברכת איתן מעמוד רט

אבל עדיין זה לא עונה על שאלתי, כל דברי השלה שמא יכרע ללבנה זה רק שרוקדין, אבל בעצם הברכה בהתחלה, לא כתוב שיש חשש שמא יכרע ללבנה, ואז חוזרת שאלתי מדוע באמת לא יצמידו רגלים בברכת הלבנה בהתחלה, לכיוון הלבנה כמו ב תפילת18, הרי לא זזים ואין חשש שמע יכרע ללבנה ויגידו שמשתחויים לה?

ברכת הלבנה מברכים כנגד הלבנה, הוא מנהג פשוט בכל ישראל בזמן הראשונים וגם האחרונים.

לדוגמא חיפוש קטן בפרויקט השו"ת:


1. מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק יט הלכה י
ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם, ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה, ומיישר את רגליו, ומברך, אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, פועלי אמת שפעולתם אמת, וללבנה אמר שתתחדש באור יקר ועטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה, ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו, ברוך אתה י"י מקדש ישראל וראשי חדשים. ואומר שלש פעמים, סימן טוב, סימן טוב, סימן טוב, תיהוי לכל ישראל, ברוך בוראך, ברוך יוצרך, ברוך מקדשך, ורוקד שלש רקידות כנגדה, ואומר שלש פעמים, כשם שאני

2. מחזור ויטרי סימן רב ד"ה וכשרואה הלבנה
וכשרואה הלבנה מברך עליה: דא' במסכת סופרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבוסם ובכלים נאים. ותולה עיניו כנגדה ומיישר את רגליו: בסנהדרי' פ' היו בודקין. א"ר יוחנן עד כמה מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתו. וכמה ר' יהודה אומ' עד שבעה נהרדעי אמרי עד ששה עשר. ותרווייהו כר' יוחנן סבירה להו. הא למיהוי כי יתרא. הא למיהוי כי נפיא. א"ר יוחנן א"ר יוסי כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כת' הכא החדש הזה. וכת' התם זה אלי. תנא דבי ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש

3. מחזור ויטרי סימן תקכז ד"ה פרק כ
פרק כ. ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבוסם ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה, ומיישר רגליו, ואומ' ברוך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם פועלי אמת שפעולתם אמת וללבנה אמר שתתחדש באור יקר עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר יוצרם על כבוד מלכותו ברוך אתה מקדש ראשי חדשים: היל' ב': ואומ' ג' פעמים, סימן טוב סימן טוב סימן טוב תהוי לכל ישראל, ברוך בוראך, ברוך יוצרך, ברוך מקדשך, ורוקד שלש פעמים כנגדה, ואומ' ג' פעמים כשם שאני רוקד כנגדה ואיני

4. פירושי סידור התפילה לרוקח [קח] ברכת הלבנה עמוד תרד
במסכת סופרים1 מצאתי, אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה ומיישר רגליו ומברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם במאמר פיו ברא השמים דכתיב בדבר ה' שמים נעשו2. [בכל מקום מזכיר שחקים כמו תרקיע עמו לשחקים3. במאמרו, אש ורוח ובללם יחד4, והזכיר שחקים כי] שם חלונות בעובי הרקיע ושם המאורות. וברוח פיו שהוציא מרוח קדשו נבראו כל צבא השמים, לפי שהמלאכים מנהיגים אותם5 הזכיר צבא השמים. כת' מלאכיו וכת' משרתיו6, בשעה שהם עושי'

5. ספר שבולי הלקט ענין ראש חודש סימן קסז
עד שלשה עשר ותרווייהו כר' יוחנן סבירא להו. יש אומרים שאין לברך על הלבנה אלא בלילה ומסתברא דשרגא בטיהרא למאי מהניא. וגבול הלבנה בלילה דכתיב את הירח וכוכבים לממשלות בלילה: במס' סופרים. אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים ותולה עיניו ומיישר רגליו כנגדה ואומר בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם פועלו אמת ופעולתם צדק וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שאף הן עתידין להתחדש כמותה ולפאר

6. ספר אור זרוע חלק ב - הלכות ראש חודש סימן תנו ד"ה בפרק היו
[בלילה] וזה נוח ללבי שפעולתם אמת להתחדש בזמנה ובספר ישן נמצא פועל אמת שפעולתו אמת ואקוניהם קאי דהיינו הקב"ה והשתא קאי שפיר ללבנה אמר על הקב"ה דמיניה משתעי עד השתא ואמר במ"ס (פי"ט) ואין מברכין על הירח אלא במוצ"ש כשהוא מבושם ובכלים נאים ותולה עיניו כנגדה ומיישר את רגליו ומברך אשר במאמרו כולו עד מחדש חדשים סימן טוב סימן טוב תהוי לכל ישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מחדשך ורוקד ג' רקידות כנגדה ואומר ג"פ כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע ביך כך אם ירקדו אחרים כנגדי אל יגעו בי תפול עליהם אימתה כו'

7. ספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים דין ברכת הלבנה אות דין ברכת
דין ברכת הלבנה: מברכין על הירח עד ט"ז ולא ט"ז בכלל ומחשבין מיום המולד, משיאותו לאורו ועד רובו של חודש, לשון הגמ"י (בהלכות ברכות פ"י אות ס'). במסכת סופרים (פ"כ ה"א): אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת (או יום כפור) כשהוא מבושם ובכלים נאים [ותולה עיניו כנגדה] ומיישר את רגליו. מהר"ם כשהיה מקדים לברך בחול פן יעבור הזמן אז לבש הסרבל המכובד שהיה לו, הגמ"י (שם). וראיתי למהרי"ש שהיה מקדש במוצאי שבת ביו"ט ולא חש משום דהוי כתחינה (כמחיצה). משום ר' משה דאין לעמוד תחת הגג ולקדש. ומהר"י ווייל שמע ממהר"א כ"ץ

8. מנורת המאור פרק ב - תפילה הלכות ראש חדש עמוד 204 ד"ה ברכת הלבנה
השכינה כשאדם מבושם מן השבת. וי"מ כשהוא מבושם, הירח, דתניא אין מברכין על הירח עד שיתבשם. פי' שיהיה גדול ויעשה כמן כן עגול, כמדתרגמינן את הכיור ואת כנו, ית כירא וית בסיסיה. וי"מ כשהוא מבושם, האדם במוצאי שבת, שבירך כבר בורא עצי בשמים של הבדלה. ותולה עיניו כנגדה, ומיישר רגליו, ומברך ואומר שלשה פעמים, סימן טוב תהיה לישראל, ברוך יוצרך, ברוך בוראך, ברוך מקדשך. ורוקד שלשה פעמים כנגדה, ואומר בכל פעם ופעם, כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול ליגע בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יוכלו ליגע בי. ואומר תפול עליהם

9. ביאור חדש מספיק הלכות ברכות פרק י הלכה יז ד"ה [יז] ומ"ש
[יז] ומ"ש רבי' וצריך כו' מעומד. מימר' דאביי שם ופרש"י הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל עכ"ל, ובמ"ס שם אין מברכין על הירח אלא במ"ש כשהוא מבושם ובכלים נאים ותולה עיניו כנגדה ומישר את רגלו ומברך כו'. ומ"ש רבי' שכל המברך כו' שם א"ר אחא ב"ח א"ר יוחנן כל כו' כתי' הכא החדש הזה וכתי' התם זה אלי ואנוהו: אם לא בירך עלי' כו'. שם סו' ד' מ"א אראב"ח א"ר יוחנן עד כמה כו' עד שתתמלא פגימתה וכמה כו' נהרדעי אמר עד ששה עשר, ופסק רבי' כנהרדעי דרבים נינהו וכ"פ הרא"ש וכמו שפרש"י דבתר

עוד חיפושים:

רבינו בחיי שמות פרשת בא פרק יב פסוק ב ד"ה (ב) החדש
(ישעיה נד, ה) "כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו", ובאותה שעה הקב"ה מוסר להם את הכל שנאמר: (דניאל יב, ג) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע", ומצינו במסכת סופרים (יט, י) ובירושלמי (עי' ירושלמי ברכות ט ב) גם כן: אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים ומישר את רגליו כנגדה ורוקד לפניה ג' פעמים ומברך: "ברוך אשר במאמרו ברא שחקים" וגו', ואומר "ברוך בוראך, ברוך יוצרך, ברוך מקדשך", "כשם שאני רוקד כנגדך ואין אני נוגע בך, כך אם ירקדו אחרים ויעמדו כנגדי לא יגעו בי", "תפול עליהם אימתה" וגו'.

ספר המנהיג הלכות הלל עמוד רסו

נאים ומיישר רגליו כנגדה ומרקד לפניה ג' פעמ' ואומ' ברוך אשר במאמרו כו' ברוך בוראך, ברוך יוצרך, ברוך


בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף מב עמוד א ד"ה כל המברך
אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם וכליו נאים ותולה עיניו כנגדו ומישר את רגליו ומברך אשר במאמרו וכו' וחותם בא"י מקדש ישראל ומחדש חדשים ונאמר עוד שם שהוא אומר שלש פעמים סימן טוב תהי לכל ישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך ורוקד שלש רקידות כנגדה ואומר כשם שאני רוקד ואיני יכול ליגע בך כך כל המרקד כנגדי לא יגע בי תפול עליהם אימתה ופחד וכו' ושיאמר זה דרך תפלה לא דרך נחש ולחש חלילה אלא דרך תפלה ובקשה ודרך הערה והתבוננות על פלאות השם ויכלתו בחדוש ובהשתנות הטבעים ולהעניש לממרים



רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב יא חלק א דף סג טור ד ד"ה החלק הראשון
על הלבנה אלא בלילה שנאמר עשה ירח למועדים וכתוב במסכת סופרים אין מברכין על הירח עד שיתבשם ותולה עיניו כנגד' ומישר את רגליו ומברך אש' במאמרו וכו' ואומר ג"פ סימן טוב תהיה לנו ולכל ישראל ברוך יוצריך ברוך עושיך ברוך קוניך ברוך בוראיך וסימניך יעקב ומרקד שלשה רקידות כנגדה ואומר שלשה פעמים כשם שאני רוקד כנגדיך ואיני נוגע ביך כך אם ירקדו אחרים כנגדנו להזיקנו לא יגעו בנו ואומר ג"פ תפול עליהם אימתה וגו' ואומר ג' פעמי' אמן אמן אמן סלה סלה סלה הללויה ואומר ג"פ לחבירו שלום עליך. שבת שחלה להיות בר"ח ערבית שחרית ומנחה

ספר אבודרהם ברכת הראייה, השבח וההודאה ד"ה ואמרינן במסכת
ואמרינן במסכת סופרים (פ"ב) שקודם שיתחיל לברך על הלבנה שתולה עיניו כנגדה ומישר את רגליו ומברך ואחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך בר"ת יעקב מפני שנמשל ללבנה. ואומר במסכת סופרים (שם) שאומר ג' פעמים סימן טוב תהי' לישראל ורוקד ג' רקידות כנגדה ואומר ג' פעמים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יוכל ליגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו בי ואומר תפול עליהם אימה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ואומר אותו למפרע קנית זו עם יעבור עד ה' יעבור עד כאבן ידמו זרועך

וכן פסק בטור אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכו

גרסינן במס' סופרים אין מברכין על הירח אלא במ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים ותולה עיניו כנגדה ומיישר רגליו ומברך

וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכו סעיף ב

ותולה עיניו ומיישר רגליו * ומברך

ובביאור הלכה שם:


שלא יטעו ח"ו במה שאנו יוצאין נגד הלבנה ושמחין נגדה שיש שום חשש רעיון שאנו נותנין כבוד ללבנה

משולש כתב:ברכת הלבנה מברכים כנגד הלבנה, הוא מנהג פשוט בכל ישראל בזמן הראשונים וגם האחרונים.

ומענין לענין, ע"מ שכתב שהוא מנהג פשוט.
הנה המנהג הוא לתלות עיניים בלבנה פעם אחת ואח"כ להסיר עיניו ממנה ולברך כנגדה.
ואולם ראיתי לאדם גדול שליט"א שמדקדק מאד בהלכה ומנהגים, שעומד כנגדה וממשיך לתלות עיניו בלבנה גם בשעת הברכה והלאה.

בענין לאיזה צד מברכין, כבר נתקשה הגאון בעל לבושי מרדכי במהד"ת או"ח סי' קיז

ואמנם אפשר לפרש הטעם שאין הכוונה לקידוש לבנה במיוחד, רק הוא הדין כל הברכות יש ענין לכוון פניו נגד ירושלים כמו בתפילה, ראה כאן להרחבת הענין קצת.

אליהו בן עמרם כתב:

משולש כתב:ברכת הלבנה מברכים כנגד הלבנה, הוא מנהג פשוט בכל ישראל בזמן הראשונים וגם האחרונים.

ומענין לענין, ע"מ שכתב שהוא מנהג פשוט.
הנה המנהג הוא לתלות עיניים בלבנה פעם אחת ואח"כ להסיר עיניו ממנה ולברך כנגדה.
ואולם ראיתי לאדם גדול שליט"א שמדקדק מאד בהלכה ומנהגים, שעומד כנגדה וממשיך לתלות עיניו בלבנה גם בשעת הברכה והלאה.

כי כך כתבו הלא מדפיסי הסידורים (שבימינו הם ה"פוסקים" בכל מנהגי התפילה, וכמו שמחקו מרוב ישראל את ברכת "מקדש את שמך ברבים" בטענה שהאריז"ל לא בירך, בלי להביא את דעתם של כל הפוסקים ראשונים ואחרונים שכן מברכים אותו).

מה המקור שלא להמשיך להביט בלבנה? לכאו' מהמקורות שהובאו לעיל לא כתוב שמסיר עיניו כשמתחיל לברך.

משולש כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

משולש כתב:ברכת הלבנה מברכים כנגד הלבנה, הוא מנהג פשוט בכל ישראל בזמן הראשונים וגם האחרונים.

ומענין לענין, ע"מ שכתב שהוא מנהג פשוט.
הנה המנהג הוא לתלות עיניים בלבנה פעם אחת ואח"כ להסיר עיניו ממנה ולברך כנגדה.
ואולם ראיתי לאדם גדול שליט"א שמדקדק מאד בהלכה ומנהגים, שעומד כנגדה וממשיך לתלות עיניו בלבנה גם בשעת הברכה והלאה.

כי כך כתבו הלא מדפיסי הסידורים (שבימינו הם ה"פוסקים" בכל מנהגי התפילה, וכמו שמחקו מרוב ישראל את ברכת "מקדש את שמך ברבים" בטענה שהאריז"ל לא בירך, בלי להביא את דעתם של כל הפוסקים ראשונים ואחרונים שכן מברכים אותו).

מה המקור שלא להמשיך להביט בלבנה? לכאו' מהמקורות שהובאו לעיל לא כתוב שמסיר עיניו כשמתחיל לברך.

המנהג שלא להסתכל על הלבנה בשעת הברכה כי אם פעם אחת לפני הברכה ולא בשעת הברכה מקורו קדוש בדברי השל"ה הק' (שער האותיות אות הקו"ף, לח):
"יש מצוה התלויה 'בפה, ובעינים, וברגלים', והיא מצות קידוש הלבנה. אמר רב יהודה הרואה לבנה בחדושה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר במאמרו כו' (סנהדרין מב א). כבר כתבתי לעיל (אות יח) שאסור להסתכל בהלבנה, בשם רבינו מאיר הלוי, ויש סוד לדבר, רק רואה בה ראיה כשירצה לברך, וכשמתחיל לברך אז אין מסתכל בה".

והובא גם בדברי המגן אברהם (סי' תכו, סק"ח):
ותולה עיניו - ובשל"ה והגה' י"נ שלא יסתכל בה רק בפעם הראשון שיראה עמידתה ואח"כ אסור להסתכל בה
ועי' במפ"ג שם ובמשנ"ב סקי"ג בענין אי האיסור רק אחר הברכה או כבר מתחילת הברכה.

ומ"מ לעניינו המג"א בשם השל"ה החמיר מאוד בענין האיסור להסתכל על הלבנה מתחילת הברכה, ועל פיהם נתפשט המנהג בתפוצות ישראל - ומה"ט נדפס כן בסידורים.

*****

בענין ברכת מקדש את שמך ברבים
כפי מיטב ידיעתי הרי בכל סידורי "נוסח אשכנז" עדיין נדפס ברכה זו ולע"ע לא ראיתי מי ש"מחקו" מהסידור.
בסידורי "נוסח ספרד" אכן לא נדפס הברכה מאחר ומתפללי "נוסח ספרד" נהגו בזה ע"פ דעת האריז"ל שלא לברך ברכה זו בשם ומלכות.

במש"כ "שמחקו מרוב ישראל את ברכת מקדש את שמך ברבים" - יתכן שרוב הסידורים הנדפסים בימינו הם ע"פ "נוסח ספרד" כך שברוב הסידורים "נמחק" הברכה ואיני בקי בשוק דפוסי סידורי התפילה בכדי לדעת לאיזה נוסחאות יש יותר ביקוש, אך כאמור רק בסידורי נוסח ספרד ליתא להברכה מאחר שקבלו לנהוג בזה כדעת האריז"ל.

לגבי מקדש את שמך, הסידורים הכי נפוצים עד דורנו בנוסח אשכנז היו "תפילת כל פה" והוא גם בנוסח אשכנז העז לכתוב שלפי האריז"ל לא מברכים,
וככה הוא הפך לפוסק שמשנה מנהג כל ישראל.

ברשותכם אבקש לרכז קטעים בתפילה, מלבד תפילת שמונה-עשרה עצמה, שנוהגים בהם (לפחות בחלק מהקהילות) לעמוד לצד 'מזרח', כלומר, לכיוון ירושלים.

הראשון הזכור לי כרגע, הוא שבקידוש לבנה יש מנהג לעמוד לצד 'מזרח', והסיבה לכך היא כדי להדגיש שאיננו עובדים ח"ו את הירח אלא משתחווים לה'.

קדיש.
ברכו.
קדושה.
קרה"ת?
וידוי?
חופה.

ולהבדיל: קבר.

ולהיפך, במאמרו של הרב מרדכי דרפר בירושתנו (האחרון כמדומני) מביא שלא נהגו גם בשמונה עשרה לדקדק על מזרח אמיתי וכ"ש לא על כיוון ירושלים. ובפרט למנהג הישן שכל הציבור יושבים ופניהם למרכז בית הכנסת.

ראב"ם הקפיד שבכל התפילה (ולא רק בתפילת העמידה), לשבת או לעמוד לכיון המזרח.

מהאשכול ההוא נזכרתי: מודים דרבנן.

ויש העומדים למזרח גם בשעת ברכת כהנים, ואינם אלא טועים, כפשוט.

ככל הזכור לי הוא ירושלמי מפורש שבעת ברכת כהנים העם יביטו קדימה, אף מי שממש בצידי הכהנים, אך לא מצאתיו כעת.

זכור לי שבביאור הלכה שם מצדד שיפנו לכיון הכהנים.

אני לא בסוגיא...
אבל זכור לי ששמעתי בענין זה משהו...
אולי אני אזכור...

מקוה שעזרתי...

בה"ל קכח, כד.

ייש"כ לכל המשתתפים ועל ההפניות.

מה עם וידוי? האם יש מקור שבשעת וידוי צריך להיות כלפי 'מזרח'? ומה לגבי 'אבינו מלכנו'?