פורום אוצר החכמה

ברכות ה ב

תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל, וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא, טורפין לו תפלתו בפניו, שנאמר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ. ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר ויעתק צור ממקמו, ואין צור אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר צור ילדך תשי. ואם המתין לו מה שכרו, אמר רבי יוסי ברבי חנינא זוכה לברכות הללו, שנאמר לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו'.

שו"ע צ טו

אם נשאר אדם יחידי מתפלל בבהכ"נ שבשדות או אפי' בבית הכנסת שבעיר, אם היא תפלת ערבית (שמתפללים בלילה), חייב חבירו להמתין לו עד שיסיים תפלתו, כדי שלא יתבלבל בתפלתו. (ויש מחמירין אפילו ביום, ובב"ה שלנו שהם בעיר), (הטור ומרדכי בשם ר"י והר"י פ' קמא דברכות). ואם מאריך בבקשות ותחנונים, אינו חייב להמתין לו.

ונתעוררתי באופן המצוי בהרבה מקומות, שמפני חוסר מקום נאלצים לקיים מנין במסדרון בית הכנסת וכיו"ב, כאשר המתפללים מתרכזים בצד אחד, ומניחים מקום למעבר מאחוריהם. ופעמים קורה, שאלו הסמוכים יותר לקיר המזרח מסיימים את תפילתם ופוסעים והולכים לדרכם, ומותירים מאחוריהם מתפללים אחדים שעדיין לא סיימו תפילתם, ופעמים אפילו מתפלל יחיד, שבין רגע נותר כעת לבדו באמצע המעבר ממש, מה שגורם לו כמובן בלבול בתפילתו, כי כל זמן שהיו עמו עוד מתפללים, המעבר היה באופן טבעי רק מאחוריהם, ולפתע פתאום הוא נהפך להיות "מכשול" באמצע המעבר...
האם ישנה סיבה לומר שהמתפללים שעזבו אותו לנפשו באמצע המעבר לא יטרפו להם תפלתם בפניהם?

לכאורה הדיון שכת"ר הביא מהגמרא והפוסקים מדבר על אדם שנעזב במקום מסוכן או מפחיד ולא על אדם שנגרם לו בלבול בתפלתו מחמת שנשאר לבד

מי שמאריך יותר מדי בתפילתו באמצע המסדרון - זה קצת "בעיה שלו".
כבר לימד רבי יוסי בשם אליהו הנביא (ברכות ג,א)"שהמתפלל בדרך - מתפלל תפילה קצרה"!

כדכד כתב:לכאורה הדיון שכת"ר הביא מהגמרא והפוסקים מדבר על אדם שנעזב במקום מסוכן או מפחיד ולא על אדם שנגרם לו בלבול בתפלתו מחמת שנשאר לבד

מה נפק"מ מהי הסיבה לבלבול, סו"ס הוא גורם לו בלבול בתפלתו.

עזריאל ברגר כתב:מי שמאריך יותר מדי בתפילתו באמצע המסדרון - זה קצת "בעיה שלו".
כבר לימד רבי יוסי בשם אליהו הנביא (ברכות ג,א)"שהמתפלל בדרך - מתפלל תפילה קצרה"!

השאלה באופן שהוא מתפלל "רגיל", וגם אינו מודע לפתרונות מסוג של תפילת הביננו, לעקור ממקומו למקו"א וכיו"ב.

מה זה "מתפלל רגיל"?!
ידע איניש בנפשיה אם הוא מסיים את תפילתו לפני הציבור או אחריהם, ועליו להיעמד מראש במקום מתאים ולא באמצע הדרך!

יוצא פוניבז' כתב:

כדכד כתב:לכאורה הדיון שכת"ר הביא מהגמרא והפוסקים מדבר על אדם שנעזב במקום מסוכן או מפחיד ולא על אדם שנגרם לו בלבול בתפלתו מחמת שנשאר לבד

מה נפק"מ מהי הסיבה לבלבול, סו"ס הוא גורם לו בלבול בתפלתו.

/quote]
את הבלבול אתה המצאת
בגמרא ובפוסקים לא כתוב בלבול אלא חשש סכנה

עזריאל ברגר כתב:מה זה "מתפלל רגיל"?! ידע איניש בנפשיה אם הוא מסיים את תפילתו לפני הציבור או אחריהם.

מסתמא השואל התכוון למניין מצומצם מזדמן, ולא ניתן לנחש מראש מה יהי' אורחו ורבעו של אותו מניין מזדמן. אפשר רק לדעת, שרובא דעלמא מתפללים בדרך כלל בקצב "רגיל".

אתה שואל מה זה "רגיל"? מסתמא זה נמדד לפי רובא דעלמא.

לסיים תפילת י"ח תוך כשתיים-שלוש דקות - זה קצב של טיל לענ"ד, ולצערי זה קורה אצל לא מעט אנשים (גם אם הם לא רובא דעלמא).

מאידך, לסיים תפילת י"ח תוך כעשר דקות או יותר - זה אמנם קצב של צב לענ"ד, אם כי לשיבחם של המתפללים בקצב כזה ייאמר - שהם לפחות נוהגים כהלכה לפי הדין "טוב להתפלל מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה" (בעוד שלענ"ד המינימום שבתפילת י"ח בלי שום תוספת אישית בשמע קולנו יכול בהחלט להיחשב בתור "מעט" כנ"ל - אם כי אולי המובן של "מעט" הוא תפילת הביננו).

מאידך, לסיים תפילת י"ח תוך כחמש עד שבע דקות, זה קצב רגיל לענ"ד, וכך נוהגים רובא דעלמא, לפי מה שאני רואה בדרך כלל (אם כי אני בהחלט לוקח בחשבון את האפשרות - שניסיוני עם מה שאני רואה אצל זולתי - לא חייב להיות חופף לנסיונם של אחרים עם מה שהם רואים אצל זולתם).

כדכד כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

כדכד כתב:לכאורה הדיון שכת"ר הביא מהגמרא והפוסקים מדבר על אדם שנעזב במקום מסוכן או מפחיד ולא על אדם שנגרם לו בלבול בתפלתו מחמת שנשאר לבד

מה נפק"מ מהי הסיבה לבלבול, סו"ס הוא גורם לו בלבול בתפלתו.


את הבלבול אתה המצאת
בגמרא ובפוסקים לא כתוב בלבול אלא חשש סכנה

כבר העתקתי לשון השו"ע "כדי שלא יתבלבל בתפלתו"

ואלקט עוד:
רבינו יונה

טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר טורף נפשו באפו. פי' נפשו תפלתו מלשון ואשפוך את נפשי ונפרעין ממנו מדה כנגד מדה כמו שהוא טורף לתפלת חבירו שמתוך שהניחו יחידי נטרפה תפלתו כך טורפין תפלתו שלא תהיה תפלתו מקובלת:

ר"י מלוניל

טורפין תפלתו בפניו, כלומר, כדי שלא תתקבל תפלתו, לפי שכשהוא מניח חברו יחיד מתפחד ואינו יכול לכוין בתפלתו.

רא"ה

פי' טורף נפשו לחברו והיינו כשמניחו יחיד ואין דעתו מיושבת עליו בתפלתו הלמענך תעזב ויעתק צור ממקומו, פי' וכי סבור אתה שתסתלק שכינה מן הארץ בשבילך ולא תשמע תפלת חברך ולפיכך טורפין תפלתו מדה כנגד מדה

ארח"ח הל' תפילה סי' מב

ואסור להניח חברו בב"הכ ואפי' ביום לפי שאדם נרתע מאימת ב"הכ ואפי' ביום מקצר ועולה ואינו מתפלל כמשפט המוטל עליו.

המכתם

טורפין תפלתו בפניו. פי' במדה שהוא מודד בה מודדין לו, כשהוא גורם לזה שמתפלל בטירוף ובבהלה ומקצר ועולה מפני[ו].

אתה בחרת מה להדגיש. לדוגמא בר"י מלוניל "מתפחד ואינו יכול לכוין בתפלתו" את ה"מתפחד" משום מה בחרת לא להדגיש ואת השאר כן. וכן על זה הדרך בשאר הראשונים

יוצא פוניבז' כתב:

כדכד כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

כדכד כתב:לכאורה הדיון שכת"ר הביא מהגמרא והפוסקים מדבר על אדם שנעזב במקום מסוכן או מפחיד ולא על אדם שנגרם לו בלבול בתפלתו מחמת שנשאר לבד

מה נפק"מ מהי הסיבה לבלבול, סו"ס הוא גורם לו בלבול בתפלתו.


את הבלבול אתה המצאת
בגמרא ובפוסקים לא כתוב בלבול אלא חשש סכנה

כבר העתקתי לשון השו"ע "כדי שלא יתבלבל בתפלתו"

ואלקט עוד:
רבינו יונה

טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר טורף נפשו באפו. פי' נפשו תפלתו מלשון ואשפוך את נפשי ונפרעין ממנו מדה כנגד מדה כמו שהוא טורף לתפלת חבירו שמתוך שהניחו יחידי נטרפה תפלתו כך טורפין תפלתו שלא תהיה תפלתו מקובלת:

ר"י מלוניל

טורפין תפלתו בפניו, כלומר, כדי שלא תתקבל תפלתו, לפי שכשהוא מניח חברו יחיד מתפחד ואינו יכול לכוין בתפלתו.

רא"ה

פי' טורף נפשו לחברו והיינו כשמניחו יחיד ואין דעתו מיושבת עליו בתפלתו הלמענך תעזב ויעתק צור ממקומו, פי' וכי סבור אתה שתסתלק שכינה מן הארץ בשבילך ולא תשמע תפלת חברך ולפיכך טורפין תפלתו מדה כנגד מדה

ארח"ח הל' תפילה סי' מב

ואסור להניח חברו בב"הכ ואפי' ביום לפי שאדם נרתע מאימת ב"הכ ואפי' ביום מקצר ועולה ואינו מתפלל כמשפט המוטל עליו.

המכתם

טורפין תפלתו בפניו. פי' במדה שהוא מודד בה מודדין לו, כשהוא גורם לזה שמתפלל בטירוף ובבהלה ומקצר ועולה מפני[ו].

לדעתי גם הראשונים שהזכירו בלבול ולא הזכירו פחד התכוונו לכך שהאדם נשאר במקום מסוכן ומפחיד ומה שהזכירו את בלבול הוא כדי להסביר איך עונש של טורפין תפלתו בפניו קשור למה שעשה.
היחיד שהבאת שא"א לומר כך בדבריו הוא הארח"ח שאומר שזה אפילו ביום והפלחד הוא מביהכ"נ

יש נידון בראשונים מהי סיבת הבלבול, האם הפחד מהמזיקים ודווקא בלילה, או עצם מה שנשאר לבדו ואפילו ביום.
עכ"פ לכו"ע הבעיה היא מה שגורם לו בלבול בתפילתו, ולכן מידה כנגד מידה טורפין לו תפלתו בפניו.
ומזה יש ללמוד דה"ה היכא שגורם לו בלבול מכל סיבה שהיא.

איני מבין כ"כ הספק - אם בלבול כל דהו, או דוקא בכגון שמפחד ממזיקים וכה"ג - הלא מפורש יוצא מפי מרן הרב"י בשולחנו:

אם נשאר אדם יחידי מתפלל בבהכ"נ שבשדות או אפי' בבית הכנסת שבעיר, אם היא תפלת ערבית (שמתפללים בלילה), חייב חבירו להמתין לו עד שיסיים תפלתו, כדי שלא יתבלבל בתפלתו. (ויש מחמירין אפילו ביום, ובב"ה שלנו שהם בעיר), (הטור ומרדכי בשם ר"י והר"י פ' קמא דברכות). ואם מאריך בבקשות ותחנונים, אינו חייב להמתין לו.

ולעצם הנידון, צע"ג. ויש מקום להחמיר.

אם כדבריכם היו צריכים להזהיר על הגורם לחברו בלבול בתפילה ולא על המשאיר אותו יחידי
מדוע לא הזהירו למשל על מי שמדבר ליד אדם שטרם סיים להתפלל?
מכך שדברו רק על מי שאינו ממתין לחברו מוכח שהאזהרה היא על גכך שגורם לו פחד ולא על כל המבלבל לחברו