פורום אוצר החכמה

כתב בספר שערי תפילה לגאון רבי יעקב רקח (דף לד ע"א מדפי הספר מהדורה ראשונה, דין יג):

"בברכת כהנים במקום אחר העלתי מראשונים ואחרונים ז"ל לדעתם שהש"ץ יענה אמן אחר ברכת כהנים ואחר כל פסוק כמבואר שם באורך וברוחב בס"ד".

הרב זצ"ל לא הראה מקורו היכן האריך בזה, וככל הנראה כוונתו לספרו הגדול שלחן לחם הפנים, אשר לא יצא לאור לחלוטין וגם הכרכים שיצאו לאור אינם ניתנים להשגה (וחבל על דאבדין וכו'), וזה דבר מפליא עד מאד הלא זו משנה מפורשת במסכת ברכות "ואין עונה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף" ונפסקה להלכה ברמב"ם ובטושו"ע, ומה כבר שייך לחלוק בזה?

על המשנה שהבאת כתב התוי"ט:

והנה בספרי בספר לחם חמודות בפרקין סעיף נ"ב כתבתי דמשום שהראו לי במדרש רבה פרשת כי תבא דלמדונו רבותינו שעונה אמן באם הבטחתו וכו' לכך חזרתי לומר דמתני' לרבותא דהפסק גדול כמו נשיאת כפים רשאי באם הבטחתו וכ"ש לעניית אמן. אך עתה שבתי וראיתי שאין למדין הלכה ממדרש רבות. שהרי ברבות פרשת בראשית סוף פרשה ח' מייתי למתניתין דסוף פרק ו' דיבמות דריב"ן אמר שעל שניהם הוא אומר פרו ורבו וקאמר עלה ר' ירמיה ורבי יצחק בר מריון בשם רבי חנינא דהלכה כותיה ואנן לא קי"ל הכי. וכן בירוש' פ"ב דפאה הלכה ו' רבי זעירא בשם שמואל אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא.

ואף שחזר בו התוי"ט כנ"ל, בכל זאת יש חבל אחרונים שהתירו לש"ץ לענות אמן, ראה מה שצויין בזה באוצר הלכות סי' קכח אות מה.

תודה, אבל הרב רקח כותב שיש גם ראשונים כאלו.

יתכן שהראיות שהביא מראשונים אינן לענין חשש טירוף (שבזה יש לומר שאם הבטחתו שהוא חוזר לתפילתו רשאי), אלא לענין הנידון אם ה'אמן' נחשב הפסק באמצע ברכת ההודאה של הש"ץ.

ובזה יש את דברי רבנו אברהם בן הרמב"ם, בספרו 'המספיק לעובדי השם' (מהדורת דנה עמ' 198), והועתק בראש ספר 'מעשה רקח' של רבי מסעוד חי רקח (אבי סביו של בעל 'שערי תפילה'):