טועם את התבשיל זה ספק ברכות להקל
פורסם: ה' מאי 16, 2019 8:51 pm
אע״פ שנהנה, מה שונה אוכל לרפואה
כבודו מדבר בקיצור.
אולי ירחיב את דבריו?
עזריאל ברגר כתב:כבודו מדבר בקיצור.
אולי ירחיב את דבריו?
מלבב כתב:יש ספק בהלכה אם מי שטוען את התבשיל מברך, להלכה פוסקים ספק ברכות להקל גם אם נהנה
מלבב כתב:מי שאוכל מאכל לרפואה פוסקים שאם הוא נהנה מברך
עזריאל ברגר כתב:מלבב כתב:יש ספק בהלכה אם מי שטוען את התבשיל מברך, להלכה פוסקים ספק ברכות להקל גם אם נהנה
איפה יש בזה ספק? בגמרא נאמר במפורש "מטעמת - אינה טעונה ברכה".מלבב כתב:מי שאוכל מאכל לרפואה פוסקים שאם הוא נהנה מברך
גם זו גמרא מפורשת - לגבי שמן זית.
ואינני מבין קושייתך מתחילתה - מה הקשר בין טעימה לבין רפואה?
מלבב כתב:עזריאל ברגר כתב:מלבב כתב:יש ספק בהלכה אם מי שטוען את התבשיל מברך, להלכה פוסקים ספק ברכות להקל גם אם נהנה
איפה יש בזה ספק? בגמרא נאמר במפורש "מטעמת - אינה טעונה ברכה".מלבב כתב:מי שאוכל מאכל לרפואה פוסקים שאם הוא נהנה מברך
גם זו גמרא מפורשת - לגבי שמן זית.
ואינני מבין קושייתך מתחילתה - מה הקשר בין טעימה לבין רפואה?
הספק הוא אם בולע.
שניהם לא מתכוונים לאכילה רק לדבר צדדי, רז מה הסברא לחלק ביניהם.
בתבונה כתב:לכאורה אותה שיטה סוברת שטעימה אף אם במקום לירוק הוא בולע, לא חשיב הנאת בליעה. משא"כ ברפואה
לבנון כתב:טעימה מעצם ענינה לא נחשבת אכילה, משא"כ לרפואה שזה אכילה, אלא שתכליתה לרפואה.
מלבב כתב:למה שלא נגיד גם שבליעה במקום להזריק לוריד לא חשיב הנאת בליעה?
יושב סתר כתב:הקושיא - קושיא.
רק לציין ד' השע"צ בסימן רי ס"ק ל: ואם כוונתו לטעימה וגם להנות מזה, יש לעיין, ולכאורה ראיה מלעיל סימן ר"ד סעיף ח [המדבר על אוכל לרפואה] דצריך לברך, אבל באמת התם שאני, דאפילו אינו מתכוון להנאה כלל צריך לברך, ומחיי אדם משמע דצריך לברך:
ראיתי שהגרשז"א בס' מנחת שלמה סי' י"ח מחלק בזה ולא כ"כ הבנתי.
דהא דמטעמת אינה צריכה ברכה הוא דוקא בכה"ג שחוזר ופולט ולא בבולע משא"כ להרמב"ם גם בכה"ג לא בעי ברכה משום דמה לי אם שותה כדי לדעת טעם התבשיל או שותה לרפואה ואף על גב שהרמב"ם מחייב בשותה שמן לרפואה ע"י אניגרון וכמו"ש בגמ' ברכות ל"ו ע"א כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי נראה דהיינו דוקא כשמכוין גם להנאה דבכה"ג גם מטעמת צריכה ברכה משא"כ במכוין רק לרפואה שפיר פטור לברך
לבנון כתב:טעימה מעצם ענינה לא נחשבת אכילה, משא"כ לרפואה שזה אכילה, אלא שתכליתה לרפואה.
בתבונה כתב:לכאורה אותה שיטה סוברת שטעימה אף אם במקום לירוק הוא בולע, לא חשיב הנאת בליעה. משא"כ ברפואה
בתבונה כתב:הכוונה שמעשה הטעימה לא נחשב מעשה אכילה. לעומת זאת אכילה של מאכל בעל תועלת רפואית חשוב מעשה אכילה.
בתבונה כתב:לבנון כתב:טעימה מעצם ענינה לא נחשבת אכילה, משא"כ לרפואה שזה אכילה, אלא שתכליתה לרפואה.בתבונה כתב:לכאורה אותה שיטה סוברת שטעימה אף אם במקום לירוק הוא בולע, לא חשיב הנאת בליעה. משא"כ ברפואהבתבונה כתב:הכוונה שמעשה הטעימה לא נחשב מעשה אכילה. לעומת זאת אכילה של מאכל בעל תועלת רפואית חשוב מעשה אכילה.
הסבר
טעימה אינה בגדר אכילה היות והטעימה מסתיימת קודם הבליעה, ואילו הבליעה אינה חלק ממנה, (אפשר לקרוא לזה שבמקום לירוק החוצה הוא יורק פנימה).
משא"כ אכילה מאכל לשם רפואה היא בגדר אכילה. שהרי בשביל התועלת הרפואית הוא עושה את כל מעשה האכילה כולל הבליעה.
לבנון כתב:בתבונה כתב:לבנון כתב:טעימה מעצם ענינה לא נחשבת אכילה, משא"כ לרפואה שזה אכילה, אלא שתכליתה לרפואה.בתבונה כתב:לכאורה אותה שיטה סוברת שטעימה אף אם במקום לירוק הוא בולע, לא חשיב הנאת בליעה. משא"כ ברפואהבתבונה כתב:הכוונה שמעשה הטעימה לא נחשב מעשה אכילה. לעומת זאת אכילה של מאכל בעל תועלת רפואית חשוב מעשה אכילה.
הסבר
טעימה אינה בגדר אכילה היות והטעימה מסתיימת קודם הבליעה, ואילו הבליעה אינה חלק ממנה, (אפשר לקרוא לזה שבמקום לירוק החוצה הוא יורק פנימה).
משא"כ אכילה מאכל לשם רפואה היא בגדר אכילה. שהרי בשביל התועלת הרפואית הוא עושה את כל מעשה האכילה כולל הבליעה.
פעם דנתי לעצמי שאדם שנתלכלכו ידיו ממאכל, ומלקק אותם בפיו כדי לנקותם, שדינו כמו טועם את המאכל, ואינו צריך לברך. והצעתי הדברים לפני גאון אחד ע"ה, ולא הסכים אתי, מטענה שרק טעימה מצד מהותה לא נחשבת לאכילה, מאש"כ כאן שהוא אוכל. ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו בזה.
ולפי סברתך, דעתו עוד פחות מובנת.
מלבב כתב:א״כ יש גם לדון במי ששכח לאכול אפיקומן קודם ברכת המזון אם צריך לברך.
לבנון כתב:מלבב כתב:א״כ יש גם לדון במי ששכח לאכול אפיקומן קודם ברכת המזון אם צריך לברך.
לא זכיתי להבין
מלבב כתב:לבנון כתב:מלבב כתב:א״כ יש גם לדון במי ששכח לאכול אפיקומן קודם ברכת המזון אם צריך לברך.
לא זכיתי להבין
שאינו מתכוון להנאת אכילה, שהרי מצווה לאכלו על השובע.
לבנון כתב:מלבב כתב:לבנון כתב:מלבב כתב:א״כ יש גם לדון במי ששכח לאכול אפיקומן קודם ברכת המזון אם צריך לברך.
לא זכיתי להבין
שאינו מתכוון להנאת אכילה, שהרי מצווה לאכלו על השובע.
הוא לא מתכוין להנאת אכילה, אבל הוא מתכוין לאכול. משא"כ בהנ"ל שאינו מתכוין למעשה אכילה כלל.