פורום אוצר החכמה

מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם.


מה הפשט בדבר זה ומה בכך שנגלה הקב"ה לאבותינו בטרם הספיק בצקם להחמיץ לכאו' אין בזה כל נס או מאורע אשר אמורים להודות או לבכות על כך אלא כך הוי עובדה ולשם מה אנו אוכלים מצות. – ושמא הכוונה למה שכתב האר"י שאילולא היו נשארים ולו עוד רגע היו נכנסים לשער הנ' של הטומאה שאין ממנה יציאה.
החכימו אותי.

מה קרה שלא כתבת שאין על זה תשובה?


ולמה אין סיבה לבכות? הרי החמץ הרבה יותר טעים ממצה. ועל דא קא בכינא...

אם השכלתי להבין אותך נכון.
נצטוינו לאכול מרור זכר לעבודת הפרך - ואת המצה כזכר על שלא היו לישראל לחמניות בטרם יצאו ממצרים. יפה מאוד.
וכל הוספה למותר.

ע"פ פשוטו
העניין העיקרי אותו אנו רוצים לזכור, הוא שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים, ועניין המצה הוא סימנא בעלמא לדבר הזה כאדם האומר לחבירו הזוכר עתה כשעברנו במקום פלוני חידשנו הלכה בסוגיא פלונית, אין המקום עיקר, אלא סימן לזכרון וה"ה כאן.
ושייכות הסימן הוא שהאירוע היה בחיפזון ומשום כך לא הספיק הבצק להחמיץ.

לכאורה פשטות הענין היא לא שנגלה עליהם הקב"ה בלבד כדברי אוצר, אלא שנגלה וגאלם בהגיע עת פקידתם תיכף ומיד, וגאלם בו ברגע בלא להמתין אף דקה. שמא הענין כמו שכתב הכותב ההוא שלא יכנסו לשער הנ', ושמא כדברי בעלי המוסר שתשועת ה' כהרף עין, משום שהוא קל אמונה ואין עוול וברגע שנגזר על האדם להפסיק לסבול הוא נושע. על כל פנים המצה היא לזכר החיפזון שיצאו בבהילות ואפילו צידה לא עשו להם.

עיין במטפחות סופרים לגבי האם יש שער נ' בטומאה ותרוה נחת

לפי הבנתי שאלת השואל כי זה לא כ"כ מובן מה היה כאן תכף ומייד, הלא העניין התחיל הרבה קודם באמירת פקד פקדתי, ובמכות, ובארבע לשונות של גאולה, וסו"ס הגיע הזמן שקבע הקב"ה וגאלם, ובפשוטו איפה היה כאן ניכר עניין המהירות. וכעין מה ששאל באשכול אחר על כל העניין שלא הספיק בצקם, דהרי ידעו שכן יהיה וזה הזמן שקבע.

לאוצר-החכמה שלום רב.
שאלת תם שאלתי: פשר הדבר לשם מה אנו אמורים לאכול מצות ומה בכך שנגלה עליהם הקב"ה בטרם הספיק בצקם להחמיץ האם זה אמור לשמח אותנו או לצער חלילה לאיזה חלק מן האירוע של יציאת מצרים מסמל המצות ואיך הוא אמור לסמל דבר זה.
אכן כפי שמר כתב בשאלתי יש קונוטציה מסויימת לאשכול אחר שפתחתי מדוע לא הכינו צידה לדרך מבעוד מועד אך איני בטוח שכך ניתן לפרש את דברי ההגדה שאנו אוכלים מצות להגיד שבחן של ישראל וגם צידה לא עשו להם וכדברי רש"י להגיד שבחן של ישראל.
וכיון שכך כל תירוץ יתקבל בברכה כי לא מצאתי בשום הגדה פשט בזה מה גם שכל מי שאינו מבין את הנאמר בדברי רבן גמליאל לא יצא ידי חובת מצה (עיין ר"ן פסחים קט"ז והביאו הד"מ בסימן תע"ג ס"ק י"ט וראה גם פמ"ג סימן תע"ה בא"א ס"ק א' וכן בתיו"ט סוכה פ"ב משנה ז' לדעת התוס'). - והדבר מטריד אותי ביותר זה עידנים.

תולעת ספרים07 כתב:אוצר-החכמה שלום רב.
שאלת תם שאלתי: פשר הדבר לשם מה אנו אמורים לאכול מצות ומה בכך שנגלה עליהם הקב"ה בטרם הספיק בצקם להחמיץ האם זה אמור לשמח אותנו או לצער חלילה לאיזה חלק מן האירוע של יציאת מצרים מסמל המצות ואיך הוא אמור לסמל דבר זה.
אכן כפי שמר כתב בשאלתי יש קונוטציה מסויימת לאשכול אחר שפתחתי מדוע לא הכינו צידה לדרך מבעוד מועד אך איני בטוח שכך ניתן לפרש את דברי ההגדה שאנו אוכלים מצות להגיד שבחן של ישראל וגם צידה לא עשו להם וכדברי רש"י להגיד שבחן של ישראל.
וכיון שכך כל תירוץ יתקבל בברכה כי לא מצאתי בשום הגדה פשט בזה מה גם שכל מי שאינו מבין את הנאמר בדברי רבן גמליאל לא יצא ידי

ועל שאלה זו השיבך אוצר החכמה דבר:

ע"פ פשוטו
העניין העיקרי אותו אנו רוצים לזכור, הוא שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים, ועניין המצה הוא סימנא בעלמא לדבר הזה כאדם האומר לחבירו הזוכר עתה כשעברנו במקום פלוני חידשנו הלכה בסוגיא פלונית, אין המקום עיקר, אלא סימן לזכרון וה"ה כאן.
ושייכות הסימן הוא שהאירוע היה בחיפזון ומשום כך לא הספיק הבצק להחמיץ.

והיינו שאכילת מצה היא לזכר ליציאת מצרים עצמה וודאי שהיא אמורה לשמחנו ונאכלת בהסבה דרך חירות שהיא זכר לחירותינו.

חלילה לא באתי לחלוק על פירושו של ידידי אוצר-החכמה אני פשוט ממתין עד בוש אולי בכל זאת יש למישהו להציע עוד פירוש.
בתקוונה להבנה.