פורום אוצר החכמה

האם קטן שסיים מסכת או סדר משניות יכול לעשות סעודת מצוה שתפטור בכורות גדולים מתענית בככורות?

מפורסמים דבריו של הרגצ'ובער (בשו"ת שלו) שלמרות שאין לקטן חיוב ללמוד תורה, מ"מ יש בלימודו תוספת לידיעת התורה. אולי עפי"ז ניתן לומר, שאצל קטן מכל מקום הלימוד נחשב לתוספת ב'ידיעת התורה', ועל כן ניתן להוציא באמצעות לימוד זה את החובה להתענות.

כעת ראיתי בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' ק) שכתב: "לכן כשקטן למד וסיים מסכתא הוי ממש כאילו היה לומדה וסיימה גדול".

תודה רבה
השאלה העיקרית שלי היתה אם הסיום של הקטן יכול לפטור בכורות גדולים המשתתפים בסיום מלצום - מחלק מהמקורות שהבאתם מפורש שכן, אולם בחלק כתבו רק לפטור הקטן עצמו ואין מהם הכרעה על לפטור גדולים אחרים

למה הסתפקת בכך?

כדכד כתב:האם קטן שסיים מסכת או סדר משניות יכול לעשות סעודת מצוה שתפטור בכורות גדולים מתענית בככורות?

מסברא:
כשת"ח בישיבה של אביי סיים מסכת - זאת סיבה למסיבה, והוי סעודת מצווה.
כשנער לפני בר מצווה עושה אותו דבר - השמחה כפולה ומכופלת!

ועכ"פ, אם נניח שזו סעודת מצווה לעצמו (כפי שהביאו כמה מקורות) - וודאי הווי "יומא טבא לרבנן".

עזריאל ברגר כתב:

כדכד כתב:האם קטן שסיים מסכת או סדר משניות יכול לעשות סעודת מצוה שתפטור בכורות גדולים מתענית בככורות?

מסברא:
כשת"ח בישיבה של אביי סיים מסכת - זאת סיבה למסיבה, והוי סעודת מצווה.
כשנער לפני בר מצווה עושה אותו דבר - השמחה כפולה ומכופלת!

ועכ"פ, אם נניח שזו סעודת מצווה לעצמו (כפי שהביאו כמה מקורות) - וודאי הווי "יומא טבא לרבנן".

אין זו ראיה (למרות שאני נוטה להסכים עם מר בעיקר הדין) כיון שת"ח בישיבה של אביי היה לו דין ערבות ובסיומו המסכת הוי יומא טבא לרבנו משא"כ קטן שכשם שאינו יכול להוציא אחרים במצוות כך בסיום מסכתא

הבני יששכר בחודש אלול כותב דמש"ה עושין פאות לקטן בן' ג' שנים כדי להודיע שגם מצוה של קטן נחשב למצוה

אבןטובה כתב:הבני יששכר בחודש אלול כותב דמש"ה עושין פאות לקטן בן' ג' שנים כדי להודיע שגם מצוה של קטן נחשב למצוה

אבל עדיין השאלה אם מצוה זו מועילה גם לפטור מצוה של גדול

בערב פסח שעבר, סיים בני בכורי הקטן מסכת, והבאתי סעודה של חמץ לביהמ"ד לכבוד השמחה הגדולה. אחדים ניגשו אלי ושאלו האם סיום של קטן די בה כדי ליקרות סעודת מצוה ולפטור הבכורים מתעניתם? (בא נניח את החכמה שלהם, לשאול שאלה כזו בפני בעל השמחה) וטענתם בפיהם דהואיל ואין הקטן מחוייב ללמוד, לא קיים מצוה בזה, ואין בזה משום סעודה בגמרה של תורה.

בזכרוני היה מונח, שהשו"ע הרב כתב באיזה שהוא מקום, שהגם שהקטן אינו חייב ללמוד, מ"מ תורתו מקרי תורה. וחוץ מזה טענתי, שאע"ג שהוא אינו מחוייב, מ"מ אני חייב ללמד אותו תורה, ואני גמרתי את המצוה שלי בזה שלימדתי אותו את המסכת (רוב המסכת למד אתי, ומיעוטו עם חברים), והסעודה הוא לכבוד שמחתי.

לאחר יו"ט הראו אותי באיזה ספרי ליקוט שדנו בזה. בצפנת פענח ח"ב ס"י דן בזה, והוא התחיל את דבריו בזה שאין האב חייב ללמד בנו אלא מקרא. והנה ד"ז תמוה הוא מאד, דבשו"ע הכריע כדעת הרמ"ה שמי שסיפק בידו לשכור מלמד חייב ללמדו הכל, ולא פטרו אלא במי שלא סיפק בידו. החילוק אינו ברור בינתיים, אבל כ"כ ברור שמי שסיפק בידו ומלמדו משנה וגמרא, מצוה הוא בידו.

למעשה כתב הצפנת פענח שיש בזה סעודת מצוה, משום שהקטן יישאר בידיעות אלו בגודלו, וע"י הלימוד הוא מתכונן לגדלות, ולכן מקרי מצוה. (והוסיף על דבריו, שזהו שאלת החכם בהגדה. כוונתו מסתמא הוא, שהחכם שואל מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם, והרשע מקבל נזיפה בזה שאומר לכם. והביאור הוא שהציווי לא היה להבן החכם, משום שהוא קטן. והוא רוצה לדעת מהו כדי לקיימו בגדלותו. אבל הרשע אמר מה העבודה הזאת לכם, והיינו שאין בזה שום תועלת, והחכם יודע שיהיה לו תועלת בגדלותו)

אמנם בשו"ע הרב בקו"א ריש הל' ת"ת דחה את דברי הב"ח, באומרו שחייב ללמד בנו את הכל, ועכ"פ הכח ללמוד הכל שידע איך ללמדו בכל גמרא בש"ס. ונחלק בתוקף על הדעה השוללת. ומענין שהצפנת פענח מוכן לחלוק על דברי הגר"ז בפשיטות.

שמעתי גם שהגרי"ש אלישיב אמר משהו בזה, אבל איני יודע המקור בדיוק.

חשוקי חמד בכורות דף כז עמוד א

קטן העושה סיום בערב פסח האם פוטר את הבכור מלהתענות
שאלה עוד יש להסתפק בית הכנסת שרק קטן עושה סיום, האם הבכורים יכולים לאכול על סמך סיום זה, או שמא כיון שהוא רק קטן אין לאכול על סמך הסיום הזה?
תשובה בשו"ת צפנת פענח (דווינסק, ח"ב סימן י) דן בשאלה זו ולאחר אריכות דברים האם קטן מקיים מצות תלמוד תורה, והאם קטן צריך ללמוד כל התורה, ומה אביו חייב ללמדו, והאם הקטן חייב בתורה שבעל פה, והרבה יש להאריך בזה, ומכל מקום כתב שכיון שגבי תלמוד תורה מלבד לימוד התורה שיש עוד מצוה של ידיעת התורה, ולכן אם על ידי לימוד שלמד בזה שהיה קטן יהיה לו ידיעה בגדלות די בזה, והרבה יש להאריך בזה, על פי דברי הרמב"ם (פ"ה מהלכות קרבן פסח ה"ז) שקטן שהגדיל לאחר הפסח קודם פסח שני, אם עשה פסח ראשון אין צריך לעשות שוב פסח שני, והרבה יש להאריך בזה, עכ"פ כיון שלגדר ידיעה מהני מה שלמד אז שייך בזה שפיר גדר מצוה.
אולם מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א סובר שקטן שסיים אינו פוטר בכור גדול מלצום, וכן כשקטן מסיים מסכת בתשעת הימים אין המשתתפים יכולים לאכול בשר.

פתחתי אשכול על אותה שאלה לפני כשנתים

נמחק

כדכד כתב:פתחתי אשכול על אותה שאלה לפני כשנתים

באמת חיפשתי לפני שפתחתי, ואיני יודע למה לא מצאתי.

במה שכתבת שם

כדכד כתב:אבל עדיין השאלה אם מצוה זו מועילה גם לפטור מצוה של גדול

אין זה נוגע למעשה. גם אם לא היה יכול לפטור את הגדול, מ"מ הלא הוא סיים מצוה, ויש בזה שמחה. והמשתתף בשמחת סיום פטור מלצום. רק אם נאמר שאין על זה שם תורה, הואיל והקטן איננו מצווה ללמוד.

כוונת הגרי"ש אלישיב שגבה מאתי, שלא זכינו לביאור למה אחז כן. האם היה דעתו כהרוגאצאווי, דלא כהמחבר בשו"ע והשו"ע הרב? או טעם אחר?

למה לא נוגע למעשה?
הקטן מצווה ללמוד ויש לו שמחה במה שמסיים אבל אולי שמחה של קטן אינה מספיקה כדי לפטור את הגדול מחיוב תענית

כדכד כתב:למה לא נוגע למעשה?
הקטן מצווה ללמוד ויש לו שמחה במה שמסיים אבל אולי שמחה של קטן אינה מספיקה כדי לפטור את הגדול מחיוב תענית

מה הבדל בין שמחת קטן לשמחת גדול?

באמת הקושיא היא יסודית. מלמד שעושין סעודה בגמרה של מצוה, היינו מצות בנין ביהמ"ק, שנגמרה אז. מהו הגמר של מסכת? האם מעכשיו קיים מצות תלמוד תורה וחסל? אף לו יהיבנא שמסכת זו נגמרה, דבר שאינו מסתבר כלל, מ"מ מצות תלמוד תורה לא נתחלקה למסכתות. אלא ע"כ שאין הדבר תלוי במצוה, והלימוד משלמה המלך צ"ע. אמנם לפ"ז, למה נמדד בקנה מדה של מצוה? אף אם אין הקטן מצווה, הרי למד ויש בזה שמחה במה שלמד.
ואולי יש לחקור בסעודת ברית מילה, האם השמחה הוא בברית מילה של התינוק, או קיום מצות האב למול את בנו?

אולי יש הבדל בערבות דהיינו שיש הבדל בין השמחה של האחרים בשמחתו של הגדול שסיים לבין ש/מחתם בשמחת הקטן שסים.
לגבי סיום מסכת מפורש במס' שבת כי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן

כדכד כתב:לגבי סיום מסכת מפורש במס' שבת כי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לרבנן

לא באתי לחלוק על החיוב, רק להבין אותה. מהו ייחודו של 'מסכת' בלימוד כדי ליקרות גמרה של מצוה? חז"ל אמרו לנו שאין הקב"ה מונה דפים אלא שעות, אולי יש לחגוג סיום שעה או שעתיים בלימוד? אולי אפילו שעה זמנית, שיהיה בזה הבדל בין ימות החמה לימות הגשמים?
עכ"פ כוונתי להראות שאינו תלוי ב'מצוה', שלא נגמרה המצוה בסיום מסכת, וא"כ זה שהקטן פטור ממצוות, כולל מצות תלמוד תורה, לא מהווה סבה שלא ייחשב שמחתו שמחת סיום.

איפה חז"ל אמרו שהקב"ה אינו מונה דפים אלא שעות.
מצד שני מוכח מכאן כלומר מהגמרא שאכן יש עניין לסיים מסכת.

ע"ע כאן

הספרים מביאים אותו מחז"ל, על אף שבינתיים אין מקור ברור

הסברה שרציתי לומר הוא לא שכיוון שקטן פטור מתלמוד תורקה כי הוא פטור ממצוות אין שמחתו שלמה אלא שאף על פי שקטן חייב בתלמוד תורה אין די בשמחתו כדי לפטור את הגדולים מחיובים שנתחייבו בהם

ומה יהיה הדין בקטן שהגדיל, ולמד חלק מהמסכת בקטנותו וחלק בגדלותו?

ובקטן שלמד בקטנותו ורוצה לסיים כשגדל?