סוטה מט ע"א:
אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר (דברים כח, סז) בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף.
ואלא עלמא אמאי קא מקיים? - אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנא' (איוב י, כב) ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל.
ופירש"י:
אקדושה דסידרא - סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד התורה חביב הוא
וכן יהא שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם.
דהיינו שמעיקרא נתקן על דברי הגדה. (שיש קדוש ה' גדול בסיום הדרשה שנמצאים כל העם, אפי עמי ארצות - ואומרים יהא שמיה רבא)
וברמב"ם משמע שעל כל דבר תורה (שלמדו בעשרה) אומרים קדיש:
קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה: וכו'
כנראה למד דמה דאמרו בגמרא 'יהא שמיה רבא דאגדתא' היינו
אפילו דאגדתא. (באר שבע)
ויש בזה עוד שיטות: כגון רק על פסוקים. והקדיש אחרי משנת ר' חנניא בן עקשיא, הוא משום הפסוק בסוף "ה' חפץ.." (רוקח, אור זרוע, כלבו)
עיין כאן:
https://tvunah.org/%D7%90%D7%9E%D7%99%D ... A9-%D7%93/