פורום אוצר החכמה

כך מבו' בסנהדרין [צא:] שהוכיח אנטונינוס לרבי שהיצה"ר ניתן באדם בשעת יציאה שאילו היה בשעת יצירה היה מבעט במעי אמו ויוצא.
מה הפשט הפשוט בגמ', מדוע שיבעט במעי אמו? הובא מהמהר"ל שדרכו להפריד בין הדברים המחוברים והמסודרים. מה הפשט הפשוט? ויש שביארו שמכיון שהיצה"ר הוא גם מלאך המוות הוא מעוניין גם להרוג אותו. יש לזה מקור?

.

האריך בזה מרנא אור ישראל מסלנט בענין ב' יצה''ר הרוחני והגשמי. שהרוחני הוא כנגד טבעו ואף שמזיקו.
איני זוכר כעת מקומו באור ישראל.

ספר באר שבע על סנהדרין דף צא/א
ומקרא מסייעו לפתח חטאת רובץ. וא"ת הלא אמרו בב"ר (סג, ו) ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כה, כב) א"ר ברכיה בשם רבי לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו אלא עד שהוא במעי אמו זירתי מתוחה לקבליה, הדא הוא דכתיב (תהלים נח, ד) זורו רשעים מרחם, כשהיתה עוברת על בתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב (ירמיה א, ה) בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובשעה שהיא עוברת על בתי עבודה זרה עשו רץ ומפרכס לצאת הדא הוא דכתיב זורו רשעים מרחם. וי"ל שיש יצר הרע בתרי גווני יצר הרע המחשביי ויצר המעשיי, כמו שאמרו בפרק המפלת (נדה ל, ב) דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו כו' עד ומלמדין אותו כל התורה כולה כו' עד וכשיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה כולה שנאמר (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ, הרי שבעודנו בבטן לומד כל התורה כולה, וכיון שיכול ללמדה ודאי יש לו שכל ג"כ לבחור בטוב ולמאוס ברע ע"י היצר טוב שבו המחשביי וממילא ג"כ איפכא, והכי נמי יעקב ועשו כשלמדו התורה בבטן אמם, בחר יעקב בתורה ולכך כשעברה בבתי מדרשות היה יעקב רץ ומפרכס לצאת לקיים מחשבתו ובחירתו, וכן עשו לפני בתי עבודה זרה, והכל במחשבתם ובכח יצרם שהיה להם בעודנו בבטן זה טוב וזה רע, אלא שאחר כך בשעת הלידה סטר להם המלאך על פיהם ושכחו מחשבתם הראשונה, ובא להם היצה"ר המעשיי המסית האדם לעשות המעשים הרעים ועל זה נאמר לפתח חטאת רובץ, אבל קודם לכן היה להם היצר המחשביי

אולי כי בבטן אמו לא יכול לחטא, ואדרבא כולו עסוק בלימוד התורה מפי מלאך.
אבל אכן קשה ממה שאמרו חז"ל על יעקב אבינו שכשהיתה רבקה עוברת על בתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת...

עיין בבאר שבע לעיל.

הפשוט בפשטותו כתב:כך מבו' בסנהדרין [צא:] שהוכיח אנטונינוס לרבי שהיצה"ר ניתן באדם בשעת יציאה שאילו היה בשעת יצירה היה מבעט במעי אמו ויוצא.
מה הפשט הפשוט בגמ', מדוע שיבעט במעי אמו? הובא מהמהר"ל שדרכו להפריד בין הדברים המחוברים והמסודרים. מה הפשט הפשוט? ויש שביארו שמכיון שהיצה"ר הוא גם מלאך המוות הוא מעוניין גם להרוג אותו. יש לזה מקור?

כפי שקיבלתי מהרב וולבא זצ"ל וכפי שאכן מתברר מהתבוננות בעולם ובאדם עצמו ,יש באדם כוח מרכזי מאוד שהוא כוח המרד הרוצה למרוד בכל סמכות מסגרת או מגבלה וכאשר אין דעת לבלמו הוא יפרוץ כל מסגרת אפילו שבדרך זו יהרוג את עצמו.

השאלה לכאורה אינה ברורה, אם אכן העובר היה בועט במעי אימו, זה היה אחרי מחשבה מעמיקה והחלטה שכך ראוי לעשות, או מתוך אינסטינקט וכדו'?
(כמובן יש כאן שאלה רעיונית, איך היה בריאה כזו באדם שאינסטינקט יגרום לו למות, ובזה יש מקום לביאורים הרעיוניים הנ"ל).

גם בתינוק או ילד שהשתולל והזיק את עצמו וכדו', גם בזה יש מקום לשאלתך. וראה במצורף קטע מאדר"נ פרק ט"ז אות ג'.