פורום אוצר החכמה

זכורני שיש באחרו' שדנו בכיו"ב.
אדם לווה כסף מחבירו, והלה אינו תובעו אף שהגיע כבר זמן הפירעון, (ועכ"פ בסתם הלוואה ל' יום).
האם הלווה מחוייב לחזר אחר המלווה כדי לפרוע את החוב, או שהחיוב הוא רק במקרה של תביעה?

מה עם הן שלך צדק? הלא נתחייב לו בדיבורו שישיב לו בזמן ההוא?

כי לא מליבי...

-

אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, הלואה [המתחיל בטור רטו]

כשאין המלוה תובע את הלוה, יש מהראשונים שכתבו שאין הלוה חייב לשלם לו מאליו, שכיון שאינו תובעו, במתנה ביקש ליתן לו200, ומהאחרונים יש מי שכתב כשאין ללוה אלא מטלטלים, ועליהם אין דין שעבוד, אלא משום מצוה לפרוע, ולכן כשאינו תובעו אין עליו מצוה לשלם201, ויש חולקים וסוברים שאף אם המלוה אינו תובע את הלוה חייב לפרוע202.

200 . שלטי גבורים סוף ב"ק.
201 . קצוה"ח סי' קד ס"ק ב.
202 . נתה"מ שם ס"ק א, ושניהם לא הביאו את הש"ג. וגם מש"כ הקצוה"ח שבמטלטלין אין דין שעבוד אינו מוסכם, ע"ע שעבוד. ועי' ש"ך חו"מ סי' רלב ב שהביא את הש"ג וכ' שצ"ע.


-

גופא דעובדא. מצאתי לאחרונה בגנזי מימי הישיבה פיתקית הכוללת כמה חובות קטנים, [3 שקל ליוסי משיעור א', שיחת טלכרד(!) ליעקב, וכן על זו הדרך...] השאלה היא כמה אני מחוייב לטרוח להחזיר הכל, (דהיינו לברר לפי הרשימות מי זה, ולחפש היכן גרים היום וכו'), או שיש כאן מקום להקל, ועכ"פ בצירוף זה, או לצרף שבסתמא מוחלים על חובות קטנים שכוחים. או שמא אין עצה ואין תבונה וצריך לטרוח טובא להשיב הכל עד הפרוטה האחרונה. ולכאו' סברת הש"ג הנ"ל אינה שייכת כ"כ במקרה שלי, וגם תודה לה' יש לי קרקע, לגבי סברת הקצות.

בענין אחר,

בחידושי רבי שמואל רוזובסקי למס' ב"מ כ"כ;
דהנה בודאי גם בחוב ממון גמור הדין כפיה דבי"ד אינו אלא בתביעת הבע"ד, ומעולם לא שמענו דבי"ד יחפשו אחרי בע"ח לכפותו, אלא ודאי דדין כפית בי"ד בדיני ממונות אינו אלא עפ"י תביעת הבע"ד, וזה פשוט. ואף על גב דפריעת בע"ח מצוה וכפית בי"ד הוא מדין כפיה על המצוות וכמבואר בכתובות דפ"ו ע"א, מ"מ המצוה דפריעת בע"ח היא בתולדה מדין הממון דזוהי המצוה למלא את דין הממון, וממילא דכפית בי"ד על מצוה זו הוא ג"כ עפ"י תביעת הבע"ד.

האם באמת פשיטא הכי דב"ד באים לכפות על אכילת מצה ונטילת לולב ואינם באים בלא תביעת המלווה כדי לכפות את פריעת הבע"ח?

גם אם חייבים לשלם בלי תביעה, עדיין יתכן דאינו מחויב להוליך הכסף למקום המלוה, אלא יתכבד המלוה לבוא אל הלווה, עי' תומים רס"י ע"ד.

כלה רבתי פרק ד
...אם לוית על מנת לפרוע, שפיר, אלא אם הלוית על מנת שלא לתבוע, פקע, אם כן נמצא ממונו אבד, הכא בתלמיד חכם אחר עסיקינן, שאינו עובר משום לוה רשע ולא ישלם.