פורום אוצר החכמה

שאלה:
הרואה בבית מדרש איזה ספר עתיק, האם מותר לו לקחתו לעצמו ולתת ספר חדש תחתיו?

למה שיהיה מותר ?
גם אם הגבאים מסכימים לכאורה צריך לשלם שוויו של העתיק

שברי לוחות כתב:שאלה:
הרואה בבית מדרש איזה ספר עתיק, האם מותר לו לקחתו לעצמו ולתת ספר חדש תחתיו?

תפרט השאלה,
של מי היתה הספר? שייך לקנין ספרים של הביהמ"ד, ואתה רוצה להחליפו? יש שוויות מיוחדת להספר [בשוק העתיקות]?,
סתם ספר שמקורה לכאורה מן ה'שמות גניזה' ונתגלגל לביהמ"ד? [שאלתך אם הספר באמת שווה, אולי נקנה להביהמ"ד מדין קנין חצר (שאינו משתמר?)?
ספר שמישהוא נדב לביהמ"ד, ולא מסרה לגזבר??

בפשטות, הספר שייך לבית הכנסת.
ואין שום היתר לגנוב על מנת לשלם.
ואפילו אם לקח ושילם - עדיין יכולים לתבוע אותו שיחזיר את הגניבה עצמה, אם לא קנאה בשינוי.

בפשטות, יש בזה שני אופנים:

1. הספר שבבית הכנסת יקר יותר.

2. הספר הישן זול יותר.


אם הספר שבבית הכנסת זול יותר, לכאורה פשיטא שמותר. (וכנראה שהכוונה של המחליף היא לש"ש, כדי להקל על הקוראים לקרוא בדפוס חדש יותר)
ואם הספר שבבית הכנסת יקר יותר, לכאורה פשיטא שאסור. (וכנראה שהכוונה של המחליף שלא לש"ש, ומה שמעניין אותו זה איסוף ספרים עתיקים כתחביב, ולמעשה הוא גוזל בזה את רכוש בית הכנסת).

בנוסף לכל הנ"ל השאלה כאן היא בעצם כמו השאלה האם מותר לעקוף את גבאי בית הכנסת ולעשות דברים בלי רשותם במה שהם ממונים על כך בידי הציבור? וכנראה גם כאן התשובה היא שאסור, בוודאי במה שקשור לרכוש.

ואי ניחא להו להגבאים במה שלוקח את הספר?
היינו, שאלולא יקח את הספר - לכשיפגעו הגבאים בספר, ישליכוהו ל'גניזה' בהקדם.
האם אפ"ל שהם יכולים לוותר עבור ה'קהל' על הספר, או שלתקוני שדרתיך ולא לעוותי?

לבי במערב כתב:ואי ניחא להו להגבאים במה שלוקח את הספר?
היינו, שאלולא יקח את הספר - לכשיפגעו הגבאים בספר, ישליכוהו ל'גניזה' בהקדם.
האם אפ"ל שהם יכולים לוותר עבור ה'קהל' על הספר, או שלתקוני שדרתיך ולא לעוותי?

יש לגבאים סמכות לתת מתנה מנכסי בית הכנסת, ואפילו את אבני בית הכנסת עצמו.
ולכאורה יש מקום גם להפקיר, וצ"ע.
אבל כל זמן שלא הפקירו - ה"ז גזל גמור לפענ"ד.

עזריאל ברגר כתב:אבל כל זמן שלא הפקירו - ה"ז גזל גמור לפענ"ד.

וכשאנן סהדי דלכשיבוא לידיהם יפקירו תומ"י?

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:אבל כל זמן שלא הפקירו - ה"ז גזל גמור לפענ"ד.

וכשאנן סהדי דלכשיבוא לידיהם יפקירו תומ"י?

על זה בדיוק דיברתי.

עזריאל ברגר כתב:על זה בדיוק דיברתי.

שחשיב כ'לא הפקירו עדיין'?

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:על זה בדיוק דיברתי.

שחשיב כ'לא הפקירו עדיין'?

זה לא 'חשיב', זה 'לא הפקירו'. ואפילו אם בודאי יפקיר, הרי זה יאוש שלא מדעת, שפסקינן דלא הוי יאוש.

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:על זה בדיוק דיברתי.

שחשיב כ'לא הפקירו עדיין'?

אכן.
כמו כלי חד פעמי משומש ומלוכלך מעט שנמצא בתוך הבית שלי, ועוד מעט אשליך אותו לפח, אבל בינתיים הוא שלי, ואם יבוא גוי וייקח אותו - ה"ז גזל ממש ונהרג עליו.

ייש"כ.

יש לדון גם מדין 'השבת אבידה' אם חייב להודיע לגבאי שלא יזרקנו ושיש לזה ערך.

אם המדובר בספר ישן ולא בספר עתיק ששווה כסף רב תלוי במחלוקת בחו"מ סי שנט סב האם מותר לגזול ע"מ לשלם תשלום יפה יותר כשהתשלומין הן בעין. ושם מחלוקת ראשונים ואחרונים בזה.
ולכן חלק מהתשובות שכתבו למעלה הם לא מדויקות.

סליחות כתב:בפשטות, יש בזה שני אופנים:

1. הספר שבבית הכנסת יקר יותר.

2. הספר הישן זול יותר.


אם הספר שבבית הכנסת זול יותר, לכאורה פשיטא שמותר. (וכנראה שהכוונה של המחליף היא לש"ש, כדי להקל על הקוראים לקרוא בדפוס חדש יותר)
ואם הספר שבבית הכנסת יקר יותר, לכאורה פשיטא שאסור. (וכנראה שהכוונה של המחליף שלא לש"ש, ומה שמעניין אותו זה איסוף ספרים עתיקים כתחביב, ולמעשה הוא גוזל בזה את רכוש בית הכנסת).

בנוסף לכל הנ"ל השאלה כאן היא בעצם כמו השאלה האם מותר לעקוף את גבאי בית הכנסת ולעשות דברים בלי רשותם במה שהם ממונים על כך בידי הציבור? וכנראה גם כאן התשובה היא שאסור, בוודאי במה שקשור לרכוש.

לגבי שאלת הפתיחה: רואה בבית מדרש איזה ספר עתיק... מה הכוונה ספר עתיק? סתם ספר ישן או ספר מלפני מאות שנים? אין כללים בספרים והנה לדוגמא עשייתו של גדול הוא ספר חדש ונמכר ב1500 דולר. ולדוגמא נניח יש בבית הכנסת דפוס ראשון של רש"י (סתם להדגמה כיוון שאין סיכוי שמישהוא ימצא כזה דבר סתם מונח במקום כלשהוא שכמדומני יש רק עותק אחד בעולם בנוסף לעובדה שזה איניקובילא) ונניח לא יודע את ערכו ורוצה לעשות מצוה ולהחליפו במהדורת שעוואל של מה"ק (שגם שם יש רק את הפירוש בלי החומש). כל הויכוח כאן אינו מובן, הלא לכל בית כנסת יש איזה רב או גבאי או מישהו אחר האחראי, מדוע לא ניגש ושואל ומבקש רשות? לדוגמא יש סידור מאוד נפוץ בשם עליות אליהו (שהרבה סבורים שזה סידור הגר"א אך למעשה זה סידור שנדפס לזכר נשמת הבחור אליהו אהרן זלינגר שהיה שכן שלנו ממש במרחק 3 בתים ונהרג בתאונה מחרידה בפורים בצומת רחובות כמה מאות מטרים מביתו ורב אדרת טען שיש שדים בצומת ההיא והיה מיעץ לכולם לא לעבור שם אלא לחפש דרכים חילופיות - לכל חובבי השדים), בכל אופן המשפחה היתה מתפללת בבית הכנסת של רב אדרת (היא עברה מכאן מאז האסון) ותרמה הרבה סידורים מהמהדורה הראשונה. לי היתה רק המהדורה השניה אז נגשתי לרב אדרת וביקשתי רשות לתרום את המהדורה החדשה תמורת הישנה והסכים. מה הבעיה בכך שצריך להתפלפל פה. כמובן שאם רוצה לקחת את הספר בלי לשאול כיוון שסובר שהוא סתם ספר שמתגלגל בלי ערך כלשהוא זה גזל גמור. מה שנראה כספר בלי ערך לפעמים יכול להיות יקר המציאות. מישהוא בקש ממני פעם לעבור על קופסת שמות של ספרים בלויים ומרופטים. אחד מהספרים היה כרוך מכמה ספרים קטנים בינהם דפוס ראשון של מעשה רב של הגר"א, ממש באותו זמן יצאה הביבליוגרפיה של ספרי הגר"א ושם מובא שדפוס ראשון נדיר! האדם נתן את הספר לשמאי המבין בספרים להערכת מחיר וקיבל עבורו 20000 דולר! (וכמובן לא חשב לתת לי מתנה!).
וממש השבוע אירע מקרה מעניין ממש באותו ענין אך עם כסאות. בתור הקדמה אספר שיש לנו גמ"ח כיסאות ושולחנות המונחים במחסן בגינה. המחסן פתוח וצריך לתת פקדון של 18 דולר שמקבלים חזרה. הגמ"ח הוא לגמרי בחינם. ממש בשבת זו (פרשת בלק בחו"ל) לאחר מעריב במוצאי שבת ראיתי אדם בלתי מוכר כבן שבעים' נגשתי אליו והצגתי את עצמי ואמר שהוא יודע. שאלתי מהיכן ואמר שגר בסביבה כאן כבר שלש שנים, ולהפתעתי הוסיף שמדי פעם עוזר לעצמו לקחת כסאות ושולחנות מהגמ"ח! שאלתי הלא צריך לבקש רשות ולתת פקדון שכן יש אנשים שמזמינים לפי תור! ועוד שאלתי על סמך מה מורה היתר לעצמו? תשובות לא קבלתי רק הביט בי והסתלק.
בקיצור יש כאן איזה מציאות שיש אנשים המורים היתר לעצמם ברכושם של אחרים.

עזריאל ברגר כתב:[
אכן.
כמו כלי חד פעמי משומש ומלוכלך מעט שנמצא בתוך הבית שלי, ועוד מעט אשליך אותו לפח, אבל בינתיים הוא שלי, ואם יבוא גוי וייקח אותו - ה"ז גזל ממש ונהרג עליו.

לגבי השאלה על הספר איני יודע אבל כלי ח"פ משומש ומלוכלך מעט שעוד מעט תשליך לפח לענ"ד אינו חשוב ש"פ וגוי לא ייהרג ע"ז ויהודי לא ייתבע להשיב אם יקח זאת

כדכד כתב:

עזריאל ברגר כתב:[
אכן.
כמו כלי חד פעמי משומש ומלוכלך מעט שנמצא בתוך הבית שלי, ועוד מעט אשליך אותו לפח, אבל בינתיים הוא שלי, ואם יבוא גוי וייקח אותו - ה"ז גזל ממש ונהרג עליו.

לגבי השאלה על הספר איני יודע אבל כלי ח"פ משומש ומלוכלך מעט שעוד מעט תשליך לפח לענ"ד אינו חשוב ש"פ וגוי לא ייהרג ע"ז ויהודי לא ייתבע להשיב אם יקח זאת

בישיבה בא תלמיד ולקח את העט שלי מעל השולחן בלי רשות וכתב בה מה שכתב. שאלתי אותו על סמך מה נוטל חפץ של אחר בלי רשות? וענה שזה לא שווה פרוטה והעולם לא מקפידים. עניתי לו ומה אם אני כן מקפיד? הלכנו לראש הישיבה לברור ביננו וענה שמצד הדין אני צודק! אין לאדם רשות ליטול חפץ של חבירו בלי רשותו עפ"י חשבונות משלו. אולי החפץ החלוד היה שייך לסבתא שלי ויש לו ערך סנטימנטלי? אכן יש לי ספר ש"ס תחינה רב פנינים באידיש ישן ומרופט שהיתה קוראת לו ביכעלא וממנו היתה מתפללת כל יום במשך שעות וספוג בדמעות שלה ויש בו עדיין שתי מטפחות נייר (טישו) האחת בתחנת שערים לפתוח שערי שמים והשני בתחנת אמהות, האם יבוא מישהו ויאמר לי שזה לא שווה פרוטה? אולי אני כאן בזכות התפילות שלה מהביכלע הזה.

כדכד כתב:

עזריאל ברגר כתב:[
אכן.
כמו כלי חד פעמי משומש ומלוכלך מעט שנמצא בתוך הבית שלי, ועוד מעט אשליך אותו לפח, אבל בינתיים הוא שלי, ואם יבוא גוי וייקח אותו - ה"ז גזל ממש ונהרג עליו.

לגבי השאלה על הספר איני יודע אבל כלי ח"פ משומש ומלוכלך מעט שעוד מעט תשליך לפח לענ"ד אינו חשוב ש"פ וגוי לא ייהרג ע"ז ויהודי לא ייתבע להשיב אם יקח זאת

גוי נהרג על פחות משוה פרוטה

נכון אתם צודקים
אבל זה לא שווה כלום אפילו פחות מפרוטה ולא דקתי בדברי לעיל.
לגבי דבר בעל ערך סנטימנטלי - זה נכון שיש כאלה דברים אבל לא מוכר לי כלי ח"פ מלוכלך מעט שיש לו ערך סנטימנטלי...

כמדומני שאפילו איסורי הנאה - אין היתר לגזלם לכתחילה.

למ"דאיסורי הנאה אינם ממון הרי שאין כאן מה לגזול

כדכד כתב:נכון אתם צודקים
אבל זה לא שווה כלום אפילו פחות מפרוטה ולא דקתי בדברי לעיל.
לגבי דברבעל ערך סנטימנטלי - זה נכון שיש כאלה דברים אבל לא מוכרלי כלי ח"פ מלוכלך מעט שיש לו ערך סנטימנטלי...

זה שלא מוכר לך לא אומרת שאין.

טוב
אז אפנה את השאלה לכל חברי הפורום (בתקוה שזה מידגם מספיק מייצג):
האם מישהו מכיר כלי ח"פ מלוכלך מעט שיש ל ו ערך סנטימנטלי? (זאת עוד אחר שבהודעה המקורית של הרב עזריאל הוא כתב שישליך עוד מעט את הכלי לאשפה.

כדכד כתב:טוב
אז אפנה את השאלה לכל חברי הפורום (בתקוה שזה מידגם מספיק מייצג):
האם מישהו מכיר כלי ח"פ מלוכלך מעט שיש ל ו ערך סנטימנטלי? (זאת עוד אחר שבהודעה המקורית של הרב עזריאל הוא כתב שישליך עוד מעט את הכלי לאשפה.

אני מתאר לעצמי שאם למישהו יש את מילוי העט המשומש של הגרחק אתו כתב את אחד מספריו (או של אחד מגדולי ישראל האחרים) - יהיה לזה ערך סנטימנטלי למרות שאינו שווה פרוטה ואם נניח היה הנוצה של הגר"א ימכר בהון תועפות.

כדכד כתב:טוב
אז אפנה את השאלה לכל חברי הפורום (בתקוה שזה מידגם מספיק מייצג):
האם מישהו מכיר כלי ח"פ מלוכלך מעט שיש ל ו ערך סנטימנטלי? (זאת עוד אחר שבהודעה המקורית של הרב עזריאל הוא כתב שישליך עוד מעט את הכלי לאשפה.

מסכים.
לחידוד הענין בשולחן ערוך שציינתי לעיל יש הגבלה שצריך שיהיה כלי שעומד למכירה (וכ"ש העומד להיזרק ) אך בכלי ביתו לא מהני מה שנותן לו כלי טוב יותר (דהיינו יש משמעות לערך סנטימנטלי וכדומה ). כל זה לדעת הראש כמבואר בשך אך יש הסוברים בדעת התוספות לא כן אלא כל שמזכה מיד משו טוב יותר יכול לגנוב על מנת לשלם מיד

לא דיברתי על ערך סנטימנטלי, אלא על כך שאמנם הדרך היא להשליכו לאשפה, אבל הוא עדיין ראוי לשימושו, ולכן יש בו גזל מדאורייתא.

מבלי להכנס לעצם הנידון, אלא בבחינת איידי דזוטר מירכס.

פעם מצאתי באוצר הספרים של הישיבה ספר של סבא של סבא שלי מלפני 150 שנה, ולחצתי על הגבאים למכור לי אותו ב-80 ש"ח. לאחר מעשה נקפני לבי, ופניתי למורה הוראה לשאול אם אין כאן גזל הקדש. התשובה היתה שכיון שאין לזה שער קבוע ומדוייק, אלא זה נמכר לפי היצע וביקוש, לכן גם סכום כזה יכול להיות שוי הספר.

לענין כתב:מבלי להכנס לעצם הנידון, אלא בבחינת איידי דזוטר מירכס.

פעם מצאתי באוצר הספרים של הישיבה ספר של סבא של סבא שלי מלפני 150 שנה, ולחצתי על הגבאים למכור לי אותו ב-80 ש"ח. לאחר מעשה נקפני לבי, ופניתי למורה הוראה לשאול אם אין כאן גזל הקדש. התשובה היתה שכיון שאין לזה שער קבוע ומדוייק, אלא זה נמכר לפי היצע וביקוש, לכן גם סכום כזה יכול להיות שוי הספר.

גזל - כנראה אין כאן.
לא תחמוד - לכאורה יש כאן.
אלא דיש להקל משום "רעך ולא הקדש".

לענין כתב:מבלי להכנס לעצם הנידון, אלא בבחינת איידי דזוטר מירכס.

פעם מצאתי באוצר הספרים של הישיבה ספר של סבא של סבא שלי מלפני 150 שנה, ולחצתי על הגבאים למכור לי אותו ב-80 ש"ח. לאחר מעשה נקפני לבי, ופניתי למורה הוראה לשאול אם אין כאן גזל הקדש. התשובה היתה שכיון שאין לזה שער קבוע ומדוייק, אלא זה נמכר לפי היצע וביקוש, לכן גם סכום כזה יכול להיות שוי הספר.

יתכן שנתגלגל להאוצר שלא ביושר....., ואולי היה לך ליטול מדין ירושה, להציל העושק מיד עושקו.....

אראל כתב:

לענין כתב:מבלי להכנס לעצם הנידון, אלא בבחינת איידי דזוטר מירכס.

פעם מצאתי באוצר הספרים של הישיבה ספר של סבא של סבא שלי מלפני 150 שנה, ולחצתי על הגבאים למכור לי אותו ב-80 ש"ח. לאחר מעשה נקפני לבי, ופניתי למורה הוראה לשאול אם אין כאן גזל הקדש. התשובה היתה שכיון שאין לזה שער קבוע ומדוייק, אלא זה נמכר לפי היצע וביקוש, לכן גם סכום כזה יכול להיות שוי הספר.

יתכן שנתגלגל להאוצר שלא ביושר....., ואולי היה לך ליטול מדין ירושה, להציל העושק מיד עושקו.....

ולחלקו לכל היורשים!

לענין כתב:מבלי להכנס לעצם הנידון, אלא בבחינת איידי דזוטר מירכס.

פעם מצאתי באוצר הספרים של הישיבה ספר של סבא של סבא שלי מלפני 150 שנה, ולחצתי על הגבאים למכור לי אותו ב-80 ש"ח. לאחר מעשה נקפני לבי, ופניתי למורה הוראה לשאול אם אין כאן גזל הקדש. התשובה היתה שכיון שאין לזה שער קבוע ומדוייק, אלא זה נמכר לפי היצע וביקוש, לכן גם סכום כזה יכול להיות שוי הספר.

תשובת הרב צ"ע כי צריך לבדוק אצל מומחים לעניין כי אמנם אין שער קבוע אך אם הספר משמעותי מבחינת היודאייקה שבו מן הסתם יש שער תחתון. ולכן בהחלט יש כאן אונאה במידה ויש לו ערך מוסף.

עזריאל ברגר כתב:

לענין כתב:מבלי להכנס לעצם הנידון, אלא בבחינת איידי דזוטר מירכס.

פעם מצאתי באוצר הספרים של הישיבה ספר של סבא של סבא שלי מלפני 150 שנה, ולחצתי על הגבאים למכור לי אותו ב-80 ש"ח. לאחר מעשה נקפני לבי, ופניתי למורה הוראה לשאול אם אין כאן גזל הקדש. התשובה היתה שכיון שאין לזה שער קבוע ומדוייק, אלא זה נמכר לפי היצע וביקוש, לכן גם סכום כזה יכול להיות שוי הספר.

גזל - כנראה אין כאן.
לא תחמוד - לכאורה יש כאן.
אלא דיש להקל משום "רעך ולא הקדש".

רעך ולא הקדש לא נאמר על הקדש בזמן הזה. ( גם בקצוהח ונתהמ סי קצח כמדומני)
גזל אין כאן כי נמכר בהסכמה אך לגבי אונאה יש לעיין.
ולא תחמוד גם כן איכא לכאו

גימפעל כתב:יש לדון גם מדין 'השבת אבידה' אם חייב להודיע לגבאי שלא יזרקנו ושיש לזה ערך.

ובמקרה והשליכו כבר (א"נ, המפקיר אבנים טובות ומרגליות בחשבו אותם לשברי זכוכיות), האם חייב לחזר אחריו ולהודיעו ערכו?

עזריאל ברגר כתב:לא דיברתי על ערך סנטימנטלי, אלא על כך שאמנם הדרך היא להשליכו לאשפה, אבל הוא עדיין ראוי לשימושו, ולכן יש בו גזל מדאורייתא.

אכן
כת"ר דיבר על כלי חד פעמי הראוי לשימוש אך מלוכלך קצת ועומד להזרק וע"ז כתבתי שלדעתי אינו שווה כלום ואין בו דין גזל והרב זאב ערבות הזכיר את ענין הערך הסנטימנטלי בתגובה על כך ועל זה כתבתי שלא נראה לי שיש כזה דבר בכלי חד פעמי

כדכד כתב:

עזריאל ברגר כתב:[
אכן.
כמו כלי חד פעמי משומש ומלוכלך מעט שנמצא בתוך הבית שלי, ועוד מעט אשליך אותו לפח, אבל בינתיים הוא שלי, ואם יבוא גוי וייקח אותו - ה"ז גזל ממש ונהרג עליו.

לגבי השאלה על הספר איני יודע אבל כלי ח"פ משומש ומלוכלך מעט שעוד מעט תשליך לפח לענ"ד אינו חשוב ש"פ וגוי לא ייהרג ע"ז ויהודי לא ייתבע להשיב אם יקח זאת

תתפלאו לשמוע אך בזמנו היה שוק הפשפשים ביפו ושם מכרו כל מיני דברים משומשים ושבורים שממש לא היה להם שום ערך, וכן אני זוכר שליד ישיבת תפארת ירושלים ברחוב canal היו חנויות כאלה שמוכרים אפילו ברגים חלודים במחיר 5 פני לבורג (היו אלה ברגים שלא ניתן למצוא כמותם יותר) והיום באיבי מוכרים כל מיני דברים חסרי ערך כלשהו ויש קונים (ראיתי על זה כתבה פעם).

אך באף אחד מהמקומות לא מכרו כלים חד פעמיים משומשים המלוכלכים במקצת

כדכד כתב:

עזריאל ברגר כתב:לא דיברתי על ערך סנטימנטלי, אלא על כך שאמנם הדרך היא להשליכו לאשפה, אבל הוא עדיין ראוי לשימושו, ולכן יש בו גזל מדאורייתא.

אכן
כת"ר דיבר על כלי חד פעמי הראוי לשימוש אך מלוכלך קצת ועומד להזרק וע"ז כתבתי שלדעתי אינו שווה כלום ואין בו דין גזל והרב זאב ערבות הזכיר את ענין הערך הסנטימנטלי בתגובה על כך ועל זה כתבתי שלא נראה לי שיש כזה דבר בכלי חד פעמי

היה לפני מספר שנים סיפור מפורסם על אשה שקנתה קפה בכלי חד פעמי במקדונלדס ובזמן הנהיגה הקפה נשפך וגרם לה כוויה רצינית. היא תבעה את מקדונלדס וזכתה כמדומני ב5 מליון דולר פיצויים (מאז על כל כוס יש אזהרה וגם הנמיכו את הטמפרטורה של הקפה). בכל אופן האשה שמרה על הכוס כיוון שיש לה לא ערך שזכתה בגללו בחמש מליון דולר וכן יש לו ערך סנטימנטלי עבורה. סיפור אמיתי.
כאן יש לך את כל האלמנטים כלי ח"פ, משומש, מלוכלך ולא שווה פרוטה

היא זכתה בגלל הקפה שנשפך ולא בגלל הכוס ואיני מבין איזה ענין היה לה לשמור את הכוס (אם לא עד המשפט כמוצג משפטי)

כדכד כתב:היא זכתה בגלל הקפה שנשפך ולא בגלל הכוס ואיני מבין איזה ענין היה לה לשמור את הכוס (אם לא עד המשפט כמוצג משפטי)

זו לא הנקודה. היא זכתה בגלל הקפה החם ולא בגלל הכוס! אך העיקר שהכוס ברשותה ולא זרקה אותה למרות שלא ש"פ! בשביל כל העולם הכוס לא שווה כלום אך בשבילה שווה 5 מליון דולר. רצית דוגמא והבאתי ועכשיו אתה מנסה להתחמק.