הסגולה היתה לשמור שיירי מצווה כמו עלה של ערבה או פתילה של חנוכה ולהטמין אותם בכל מיני מקומות מועדים לפורענות (בארנק לצורך העניין).
ונתן טעם לדבר על פי המובא בגמרא סוכה (לח.):
שירי מצוה מעכבין את הפורענות שהרי תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוחות וטללים רעים ואמר רבא וכן בלולב.
וכלומר שהסביר ש"שיירי מצווה" היינו אותה "שארית" הנותרת אחרי קיום המצווה (כמו עלים מלולב וערבה או פתילה של חנוכיה).
***
שבוע שעבר למדנו את הגמרא, והנה מצאתי פשוט מלשון הגמ' וכן מבואר בדברי רש"י שם שאין הכוונה כלל כפירושו של אותו ת"ח,
ואף יש כאן עיקום ועיוות של כוונת הפשט רח"ל.
שהנה שיירי מצווה הכוונה לאותו חלק במצווה שאינו מעכב לצאת יד"ח קיום המצווה.
וכ"כ רש"י:
מצוה שהיא שירים (הכוונה לתנופת הקרבן) שאינה עיקר לעכב כפרה אעפ"כ חשובה היא לעכב את הפורענות.
וד"ל.
ועוד עיין במסילת ישרים (פרק י"ט) שכתב:
החלק האחד הוא במעשה שבין אדם למקום, וענינו קיום כל המצות בכל הדקדוקים שבהם עד מקום שיד האדם מגעת. ואלה הם שקראום חז"ל שירי מצוה, ואמרו: "שירי מצוה מעכבים את הפורענות". כי אע"פ שגוף המצוה נשלם זולתם וכבר יצא בזה ידי חובתו - הנה זה לכל המון ישראל. אך החסידים אין להם אלא להרבות בהשלמתם ולא למעט בהם כלל.
ע"כ לשונו.
האם כבר שלוש שנים אני משמר ומטמין בארנקי פתילת חנוכה לשוא?!
למישהו יש עוד מקור לעניין הנ"ל?