פורום אוצר החכמה

בהנחה שהמכשיל את חבירו באיסור דרבנן אינו עובר על 'לפני עיור' דאורייתא,
מה הדין במשיא את חבירו עצה שאינה הוגנת, וצד ההפסד שבה הוא איסור דרבנן?

אם צד ההפסד שבה אינו ידוע לשואל - לכאורה ודאי הוה לפנ"ע ד"עצה שאינה הוגנת".

בלי להבין צדדי השאילה
מן הסתם יש להתחיל החיפוש מכאן
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יב
הלכה יד
כל שאסור למכור לגוי אסור למכור לישראל שהוא ליסטיס, מפני שנמצא מחזק ידי עובר עבירה ומכשילו, וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו הרי זה עובר בלא תעשה שנ' ולפני עור לא תתן מכשול. הבא ליטול ממך עצה תן לו עצה ההוגנת לו.

אסביר שוב את השאלה.

יש איסור להכשיל אדם בעבירה.
לכאו' גם כשהעבירה היא רק דרבנן יהיה כאן איסור דאו', כי סו"ס הוי מכשול.
אבל הרבה אחרו' נקטו ל"כ, ראיותיהם ונימוקם עימם.

בכלל האיסור הנ"ל, להשיא לחבירו עצה שאינה הוגנת, שתגרום לו הפסד ממון וכד'.
כמובן גם להשיאו עצה לעבור עבירה זה בכלל הנ"ל.
השאלה היא, באופן שמשיאו עצה לעבור על איסור דרבנן, האם יש בזה משום לפני עיור מדאו'.

ואסביר שוב את תשובתי:
יש ב"לפני עיוור" 2 ענינים כלליים:
א. שלא להטעות אדם בעצה הנראית לו לטובתו ובאמת איננה לטובתו.
ב. שלא לאפשר לאדם לעבור עברה.
אם יהודי נותן ליהודי שני דבר האסור מדרבנן, בידיעת שניהם - על זה אמרו שאינו עובר באיסור זה מדאורייתא.
אם יהודי נותן ליהודי שני דבר האסור מדרבנן, וגורם לו לחשוב שהוא מותר - אמנם לא עבר על סוג ב (לשיטת האומרים כך), אבל פשיטא לי כביעתא בכותחא שעבר על סוג א, דלא גרע מעצה שאינה הוגנת לו בענינים גשמיים.

לא באתי לחזק דברי רב ברגר שנראים פשוטים ומובנים, ואך יש להוסיף שע''כ שהם ב' ענינים שונים לגמרי, ויש לציין למש''כ הרמב''ם בספר המצות שורש ט' שלהכי אין לוקין על לפני עור שהוי לאו שבכללות[וז''ל ולפני עור לא תתן מכשול כי הוא גם כן כולל ענינים רבים כמו שנבאר (ל"ת רצ"ט) ע''כ], הרי שלא נובעים ממקום אחד, ונראה שבזה יש לבאר שי' החינוך רל''ב שאין האיסור ליתן עצה אינה שהוגנת רק לישראל ולא לגוי, אע''פ שמפורש בגמ' ע''ז שאסור ליתן איסור לגוי, ואך למש''כ א''ש שהם כב' לאוין, וליתן לו עצה שאינה הוגנת לו הוי כמזיקו וכדומה שלא נאסר אלא לישראל [ראה היש''ש הובא במנ''ח שם]

יש לציין להא דלשי' הרמב"ם ז"ל (כמדומה) מצוות דד"ס נפקי מעשה ד'ככל אשר יורוך' ומלאו ד'לא תסור', וא"כ תבנא לדינא דמכשילו בדאורייתא. כנלפענ"ד הקצרה, וא"ש את"ם.