פורום אוצר החכמה

הנה מצד אחד מצינו תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כא עמוד א, עבירה מכבה מצוה, וכ' רש"י עבירה מכבה שכר מצוה, ולעומת זאת כתב התומר דבורה פרק א
ומטעם זה לא יקח שוחד של מצוות המשל בזה אין הקדוש ברוך הוא אומר עשה ארבעים מצוות ועשר עבירות נשארו שלשים מצוות וילכו י' בי' חס ושלום אלא אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת דומה לפניו כאילו שרף את התורה עד שירצה חובו ואחר כך יקבל שכר כל מצוותיו, וזה חסד גדול שעושה הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים שאינו מנכה מפני שהמצוות חשובות מאד ומתעלות עד לפניו יתברך והאיך ינכו מהן בשביל העבירות כי שכר העבירה הוא מחלק הגיהנם מהנבזה והמצוות שכרן מהנכבד זיו שכינה האיך ינכה אלו נגד אלו אלא הקדוש ברוך הוא גובה חוב העבירות ומשכיר שכר כל המצוות, והיינו יכבוש עונותינו שאין העונות מתגברים לפניו כמצוות אלא כובש אותם שלא יתעלו ולא יכנסו עם היות שהוא משגיח על דרכי איש הטוב והרע עם כל זה הטוב אינו כובשו אלא פורח ועולה עד למאד ונכלל מצוה במצוה ונבנה ממנו בנין ולבוש נכבד והעונות אין להם סגולה זו אלא כובש אותם שלא יצליחו הצלחה זו ולא יכנסו פנימה.
וזה ממש סתירה

לכאורה מכבה מצוה מדובר בשכר בעולם הזה,
והתומר דבורה מדבר בשכר עולן הבא.

ראה ספורנו שמות לב לג, לד ו, ודברים י יז ש'אין עבירה מכבה מצוה'. וי"ג 'מחפה'. ויסוד דבריו בפיה"מ להרמב"ם באבות (פ"ד מכ"ד) שפירש כן על פסוק 'ולא יקח שוחד', וראה גם פירוש ספורנו שם. ובספרי (דברים שמז): 'לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנים שכר על המצוות ועונשים על העבירות'.

צביב כתב:לכאורה מכבה מצוה מדובר בשכר בעולם הזה,
והתומר דבורה מדבר בשכר עולן הבא.

לא הבנתי הרי אין שכר מצוות בהאי עלמא- אז מה הכוונה?

יכול להיות ש'עבירה' הכוונה למה שמכונה בש"ס בד"כ 'עבירה', דהיינו עריות. וזה חמור כ"כ שעל כזה דבר כן מאבדים את שכר המצוות. וכן משמע שם בגמ' בענין דואג ואחיתופל שאמרו מפני ולא יראה בך ערות דבר, וע"ז הגמ' אומרת עבירה וכו'.
אגב, לא יסתדר עם זה מה שמובא כמדומני בשם התולדות על מה דאי' בסוטה אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, והק' א"כ למה לא מצא א"ז קודם. ותי' שהכוונה שיש מעשים שמבטלים תורה, היינו מבטלים את זכות התורה שלמד, וע"ז מבקשים וישם בלבנו אהבתו ויראתו וכו' למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, כי לפעמים אדם יגע וכשעולה למעלה אחר אריכות ימים לא מוצא כלום מהתורה שלמד, כי הכל התבטל ע"י מעשיו המכוערים (אם כי גם בזה צלה"ב, דלמה א"ז לא מצא, ומסתמא מבאר שם). עכ"פ לפי"ז עולה ש'עבירה' מכבה תורה. ואולי זה מכבה את הלימוד עצמו אבל לא את השכר. ואכתי יל"ע.

שם בסוטה כ:- כא. יש לה זכות היתה תולה לה ( לחיים בעוה''ז) וכו'
זכות דמאי וכו' אלא זכות דמצוה, זכות דמצוה מי מגנא כולי האי והתניא וכו'
ד'א עבירה מכבה מצוה וכו' אמר רב יוסף וכו'

ומשמע שמדובר בסוטה בחיי עולם הזה, בשביל פירות המצוה.

ממש שימחתני, כך שאלתי בעניותי לפני כחמש שנים, ממש מהתומר דבורה לגמ' בסוטה. לאחר מכן גיליתי שכבר קדמו לתומר דבורה (כמדומני הרמב"ן).
שאלתי אז ת"ח אחד והוא אמר לי שדברי התומר דבורה מובנים והגיונים, ומה שצ"ב זו הגמ' בסוטה (הוא אמר שהמצוות זה לא חשבון בנק שיש פלוס ומינוס), והוא הסכים עם השאלה.
מה שמצאתי זה רק ליקוטי יצחק בשם החת"ס פשט בגמ' בסוטה שעבירה מכבה מצווה רק את החלק שמצווה גוררת מצוה, אך עצם שכר המצווה ישאר.

ראה דרך חיים למהר"ל אבות פ"ד מכ"ג, ובביאור שם [נמצא באוצר] עמ' ת"ק-תק"ב.

עני בן פחמא כתב:מה שמצאתי זה רק ליקוטי יצחק בשם החת"ס פשט בגמ' בסוטה שעבירה מכבה מצווה רק את החלק שמצווה גוררת מצוה, אך עצם שכר המצווה ישאר.

והראיה לכאורה ליישוב זה, מהלשון "מכבה". כי מה שייך לשון "כיבוי" לכאן, וכי איזה בעירה מבעיר השכר, שיש לכבות אותו?
אלא א"נ שביאור דברי רש"י כלשון חכמים "שכר מצוה - מצוה", כלומר ששכר המצוה הוא בכך שמבעירה "אש קודש" ההולכת ומבעירה עוד ועוד חשק לקיום מצוות, כדליקה ההולכת ומתפשטת וגוררת עוד מצוות, ואת זה "מכבה" העבירה, שכן "חשקו" המתעורר של מקיים המצוה מופנה לעבירה.

חשבתי לפרש עוד פירוש. דהנה בעצם הרי כל הנאה שאדם נהנה בעוה"ז היה יכול להוריד משכרו על המצוות, כי כבר קיבל שכרו במה שהיה לו הנאה, אלא שכל דברי ה'רשות', הפי' בזה שה' נותן לו 'רשות' ליהנות הכוונה בזה שזה לא יוריד לו משכר המצוות, כלומר שאינו נפרע בזה עבור המצוות שעשה, אבל כשטועם 'טעם' עבירה ונהנה ממנה כבר נטל שכרו על המצוות בהנאתו.