המשנ"ב בסי' תפ"ז מביא דעת הפמ"ג דכשהשמיט תיבת 'השבת' אם עדיין לא אמר ד' תיבות מברכה שלאחריה יכול לחזור ולתקן. המשנ"ב מפקפק בזה, משום שלדעתו כל שהתחיל 'רצה' עקר עצמו מברכה קודמת. ע"כ.
האם כוונתו שעקר 'בדעתו' את עצמו, או שבמציאות זה עקירה. למאי נפק"מ? הנה, אדם התחיל רצה ונזכר שלא אמר 'השבת', למה הוא פתאום נזכר? מה קרה עכשיו? חייב לכ' להיות שפסיכולוגית המוח עדיין מונח בברכה הקודמת והוא בודק עדיין את עצמו אם אמר טוב, אם כן על כרחך א"א לומר ש'בדעתו' עקר עצמו מברכה קודמת.