פורום אוצר החכמה

בספר שבות יצחק (פ"ד ס"ד עמ' מ"א) הביא בשם מרן הגריש"א ז"ל דאפי' מי שכבר יצא יד"ח הדלקת נר שבת, מ"מ יש חיוב להדליק נר במקום סעודה עם ברכה, כגון אשה שהדליקה נר שבת בביתה, ואוכלת סעודת ליל שבת בעת שמחה באולם מחוץ לבית, מדליקים שם עוד הפעם נר שבת עם ברכה, שיש חיוב להדליק נר שבת במקום סעודה
ולענ"ד זה חידוש גדול, שהלא מבואר בהדיא בשו"ע סי' רע"ג דבשעה"ד מותר לאכול סעודת שבת שלא במקום הנרות, וכן היה מנהג רבותינו הראשנים בארץ אשכנז, שהיו אוכלים סעודת שבת בחצר שלא במקום הנרות, וא"כ איך אפשר לומר שיש חיוב גמור להדליק אצל הסעודה עד שאפשר לברך על זה, [עי"ש בשבות יצחק הע' י"ח שהרגיש קצת בזה, אך למעשה פסק שם לברך]
וזה פשוט דבלי נרות של לעטקער [חשמל] אפשר לברך, דלא גרע משלא יכשל, אך באופן שיש שם אור, כגון אור של יום, או נרות לעקטער [חשמלי], איך אפשר שיהא חיוב להדליק עם ברכה

למה מוקשה למר באופן זה ולא בכל אופן של הדלקת נרות במקום שיש חשמל?
מה שיגיד באופן שציירתי יאמר באופן שציר הוא

מנהג העולם להקל להדליק במקום שיש אור לעקטר-חשמל דס"ל דהוי גדר של תוספת אור, וקיי"ל כשי' הרמ"א דאפשר להדליק [עכ"פ במקום אכילה] משום תוספת אור, אבל זה רק באופן שיש חיוב גברא על האדם, דאז מברך על תוספת אור משום חובת הדלקה על גופו, אבל מי שאין עליו חיוב גברא, כגון שמדליקים עליו בביתו, וכש"כ אם כבר הדליק בעצמו בביתו, לא שייך לברך על תוספת אור לחוד, כמבואר בתהל"ד קצות השלחן ושאר אחרונים, וא"כ איך שייך לברך במקום אכילה - ודמיון לזה בזמן שעדיין לא היה לעקטר-חשמל, ואוכל סעודת שבת מבעוד יום שלא בביתו, וכבר הדליק ובירך על הדלקת נר בביתו משום שלא יכשל, נ' דודאי א"א להדליק עוה"פ בברכה כדי שיהא אור במקום סעודה, אם יש שם אור היום