פורום אוצר החכמה

מעשה באחד שקבל על עצמו בעת חליו ליסוע ולהשתטח על קברו של הח"ח זי"ע כל שנה ביארצייט שלו. ואכן נסע לשם כמה שנים.
בשבוע הבא אמור להגיע לבית מסחרו אניות מלאות סחורה, ויקשה לו מאד ליסוע, ושאל אותי אם חייב הוא בזה. בשעת הקבלה אמר המילים ׳בל"נ׳ אבל למעשה אכן קבל כן על עצמו.

והנה אם יש בזה דבר מצוה, א"א להתיר לו ג"כ.

וראיתי בספר משפט כהן סי׳ קמ"ז שאסר ליסוע לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים, שאין בזה שום מצוה. וכן מטי לה משמיה דשו"ת פרי הארץ ח"ג יו"ד סי׳ ז׳. אמנם שניהם מיירי לעומת האיסור לצאת מא"י לחו"ל, ולא לענין זה.

מונח בזכרוני מראה מקום מפורש על הנושא, אולי באחד מנושאי כלי השו"ע באו"ח, ואינני זוכר היכן. אם מישהו יתנדב להחזיר לי אבידתו, לו תהיה צדקה

                   
                  

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:וראיתי בספר משפט כהן סי׳ קמ"ז שאסר ליסוע לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים, שאין בזה שום מצוה. וכן מטי לה משמיה דשו"ת פרי הארץ ח"ג יו"ד סי׳ ז׳. אמנם שניהם מיירי לעומת האיסור לצאת מא"י לחו"ל

אמנם השד"ח התיר זאת, כידוע.

ככל הידוע לי אין מצווה ליסוע לקברי צדיקים, ואין מניעה להתיר את הנדר.

עיין במראי מקומות שהבאתי, ובשד"ח אכן ס"ל שיש בזה מצוה, וע"ז תמה הרב בעל משפט כהן, שאע"ג שמתקבלות התפלות שם, מ"מ אין בזה מצוה.

אבל הנדרים לפקוד קבר הצדיק היה נפוץ בעולם פעם, כפי מיטב זכרוני. ובפרט בארצות הספרדים

ע' שערי תשובה סימן תקס"ח.
מסתימת לשון הראשונים המחבר והנו"כ שם, נראה שיש בזה מצוה מסויימת (עכ"פ יש עניין לנדור נדר בזה, ולכאורה אף אם לכלל מצוה לא בא, מכלל מנהג טוב לא יצא).

שד"ח אינו תח"י, אבל משו"ע תקס"ח ס"י ונו"כ שם לא משמע שיש בזה מצווה עד שא"א להתיר את הנדר. לכל היותר איזה עניין.

לעצם העניין, מה זאת אומרת שבשעת הקבלה אמר בל"נ אבל למעשה הוא קיבל על עצמו? האם אח"כ קיבל שוב ולא התנה שיהיה בל"נ?

ככל שבקבלה אמר בל"נ הרי התנה בעת הקבלה שיהיה ללא נדר, ואף כשינהג במנהגו הטוב הלא אין זה נדר, ועכ"פ לכאורה אפשר לסמוך לכה"פ על התרת נדרים דר"ה/יו"כ.

עקביה כתב:שד"ח אינו תח"י, אבל משו"ע תקס"ח ס"י ונו"כ שם לא משמע שיש בזה מצווה עד שא"א להתיר את הנדר. לכל היותר איזה עניין.

לא נכון שזה לכל היותר איזה ענין.
כתוב שם שאם הזדמן לו להגיע לשם בלי קשר לנדר יצא ידי חובת נדרו, אבל אם לא - הוא חייב לקיים. אולי אפשר להתיר הנדר אבל ודאי שזה יותר מ"איזה ענין".

לא הבנתי מה זו ראיה.
הוא חייב לקיים כי הוא נדר. לא כי זו מצווה. גם מי שנדר לאכול תפוח חייב לקיים את נדרו.

מה פתאום?

כונתי היתה לכך שאין אפשרות לנדור לאכול תפוח כי אין לנדר על מה לחול ומשום לחץ הזמן כתבתי בקיצור

שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רו
סעיף ה
הנודר: שלא אוכל עמך, או: שאוכל עמך, אפילו יד לא הוי, דלשון זה לשון שבועה הוא ולא לשון נדר, אם לא שנדר לעשות מצוה. ומיהו כיון דהאידנא מרגלא בפומייהו דאינשי למינדר בהאי לישנא, אין להקל וצריך התרה, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. ויש מי שאומר דנדר שאמרו בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר, מהני מדין ידות; ומיהו בנזירות שהוציאו בלשון שבועה, לדברי הכל אסור.

בשאלה זו האריך הרב יצחק שטסמן בספרו כל נדרי, פרק ח, סעיף יג.
נמצא כאן:
https://tablet.otzar.org/he/pages/?&res ... ook=194610

וגם כאן:
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 48&hilite=