פורום אוצר החכמה

אחד הרבנים כתב:שמעתי לפני כמה שנים דרשה מהגרי''מ הירשפלד שליט''א ר''י "זכרון" חתנו של הגר''ח גריינמן זצ''ל ושם הביא מקצת מעיקרי משנתו (הסדורה היטב) בעניין זה,
אנסה להיזכר באלו, נדמה שהיה שם למשל מתורת הבן איש חי שבי' כחוט השני ''שפתותיך'' שזרמז בזה מה שרחב''ד היה יודע שתפלתו נתקבלה אם היא שגורה בפיו.

סיפרון כתב:ה' אוהב צדיקים (תהלים קמו)

ידוע כי טבע האדם לאהוב את קרוביו יותר משארי בני אדם, וכל מה שהוא קרוב אצלו יותר משארי קרובים שאינם קרובים לו, כמו כן יאהוב אותו יותר משאר קרובים, ויהיה צער הקרוב צערו גם כן, ונחת קרובו יהיה נחת שלו. וכן הוא בענין אהבת האדם לבוראו, כי מי שאוהב הבורא מאד, הרי הוא מקורב אליו יתברך, ואז נחת רוחו יתברך הוא נחת לאדם גם כן, וצערו יתברך הוא צער לאדם האוהבו. וסימן זה יהיה מסור ביד האדם, אם רוצה לידע אם מקורב הוא לבורא יתברך או לא, יביט אם יכאב לבו ויצטער בראותו חבירו עובר עבירה, הרי אז מקורב הוא בודאי לבורא יתברך, ואם לא איכפת ליה כלל, אז בודאי אינו מקורב. וכן להיפוך בענין השמחה. כשיראה חבירו עושה מצוה ישמח, הרי אז בודאי הוא מקורב, ואם לא ישמח הרי הוא בודאי אינו מקורב.