פורום אוצר החכמה

נשמת חיים קלה – "ובזה"ז דלא אכשיר דרי אין להדר להיות לו בנים מרובים שמי יודע אם ילכו בדרך התורה והמצוה, אך לקיים מצות פו"ר חובה עלינו למלאות חובתינו, כמו שאמר ישעי' הנביא לחזקיהו המלך בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמיפקדת איבעי לך למיעבד, ברכות י' א', ואך מאי דמיפקדת"

בערב אל תנח אינו חיוב?

איש רגיל כתב:בערב אל תנח אינו חיוב?

הנידון היה לשאת אשה בת ל"ג שנה

ידוע המעשה במרן הח"ח והאבן האזל זי"ע בקשר לברכה.

מה זה קשור בת כמה האשה?

נוטר הכרמים כתב:ידוע המעשה במרן הח"ח והאבן האזל זי"ע בקשר לברכה.

מה המעשה?

וצריך גם להעיר שהזה"ז של הגר"ח ברלין אינו הזה"ז שלנו, בעניין זה

מישהו יכול בבקשה להביא את כל הפרק או הספר

איש רגיל כתב:בערב אל תנח אינו חיוב?

נחלקו הראשונים אם הוא חיוב גמור או עצה טובה, ומ"מ מצאנו שנדחה ענין זה של בערב מפני חשש קטטה (תה"ד) או "קצת-מצוה" כמו לצאת לפרנסה (הפלאה), משא"כ בחיוב גמור של פו"ר

הקטן כתב:מישהו יכול בבקשה להביא את כל הפרק או הספר

בעזהי"ת, ד' לסדר כי טוב הוא, ח"י טבת גם ברכות לפ"ק [תרע"א].
ברכות שמים מלא חפנים מציון וירושלים, לכבוד האי גברא יקירא המופלג השנון ירא וחרד לדבר ה', מצויין במעלות ומדות חמודות מ' שבתי ברוך שי' ברוך ומבורך יהא לאל עליון כל ימי חייו.

הגיעני מכתבו מן ב' וישלח בצירוף המוסגר, ונתתי שמחה בלבי על אשר סוף סוף נתרצה ונתפייס לבחור לו את הטוב כרצונו של הקדוש ברוך הוא ית"ש, שלא להיות שרוי בלא טובה, ולישא אשה להיות לו עזר לטובה, והמקום יהא בעזרו להמציאו אשה הגונה ולראות עמה חיים נעימים, חיים של טובה וברכה חיים של שלום ושלוה, ויהיו מאושרים בכל מיני אושר הזמני והנצחי כל ימי חייהם, והנני להשיבו על שאלותיו על ראשון ראשון.

א) משלשת הענינים המדוברים לפניו, יחקור מראש על השלישית בת עשרים שנה אם בריאותה בטוב היא דרך ישרה לפניו. ואם היא בת כהן, ואם תקבל עליה לנהוג בדת משה ויהודית מוטב שיתדבק בזרעו של אהרן. אך בתנאי מפורש אם אין שום חשש על בריאותה, אמנם אם היא חלושה בבריאות גופה ח"ו אינה כדאי לפניו, ואז יבחור בראשונה העשירה בת ל"ג או ל"ה שנה, ובשנים האלה היא נקראת עדיין בת בנים ויוכל לקיים בה מצות פו"ר להוליד לו בן ובת ויצא ידי חובתו. ובזה"ז דלא אכשיר דרי אין להדר להיות לו בנים מרובים שמי יודע אם ילכו בדרך התורה והמצוה, אך לקיים מצות פו"ר חובה עלינו למלאות חובתינו, כמו שאמר ישעי' הנביא לחזקיהו המלך בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמיפקדת איבעי לך למיעבד, ברכות י' א', ואך מאי דמיפקדת, ויוכל לקוות להוליד בן ובת ממנה, וגם שהיא עשירה ותכניס לו סכום הגון, ויוכל לשקוד יותר על למוד התורה, וכבר כתב הרמ"א באה"ע סי' ב' שמי שנושא אשה כשירה שאיננה פסולה ח"ו לא נקרא בזה נושא אשה לשם ממון, ויחזיק גם במסחרה להלוות ברבית לנכרים והוא מסחר שנושא פרי להצלחה.

כן הוא עצתי בקצור שאם הבת כהן בת עשרים שנה היא בריאה בלא שום חשש יבחור בה, ואם יש עליה חשש בריאות הגוף יבחור בראשונה העשירה בת ל"ג שנה ואיך שיהי' יתן ה' למזל טוב ולהצלחה, ובלי ספק יודיעני יום הנישואין למז"ט ואברכהו ממרחק, וברכת ה' אינה מוגדרת במקום ותגיע גם עד אפסי ארץ, ובלב מלא אהבה ורצון אשלח לו את ברכתי בכל לבי ונפשי שיראה טוב בהליכות עולמו ובו ישראל יתפאר ברצות ה', אמן כן יהי רצון.

ברזילי כתב:

איש רגיל כתב:בערב אל תנח אינו חיוב?

נחלקו הראשונים אם הוא חיוב גמור או עצה טובה, ומ"מ מצאנו שנדחה ענין זה של בערב מפני חשש קטטה (תה"ד) או "קצת-מצוה" כמו לצאת לפרנסה (הפלאה), משא"כ בחיוב גמור של פו"ר

יישר כח.

כאייל תערוג- סיפר רבנו שלמרן הגרח"ע נפטרה בתו היחידה, ונסע לחפץ חיים לבקש ברכה לעוד ילדים, ולא הסכים הח"ח לברכו, דסבר הח"ח
שבתקופה ההיא זה היה סכנה שהילדים יצאן לתרבות רעה רח"ל, ולמי שלא נתן לו ה' ילדים לא צריך להפציר. (כ"ת)

עי' אנצקלופדיה הלכתית רפאוית ח"ד עמ' 779.

גם זו לטובה כתב:כאייל תערוג- סיפר רבנו שלמרן הגרח"ע נפטרה בתו היחידה, ונסע לחפץ חיים לבקש ברכה לעוד ילדים, ולא הסכים הח"ח לברכו, דסבר הח"ח
שבתקופה ההיא זה היה סכנה שהילדים יצאן לתרבות רעה רח"ל, ולמי שלא נתן לו ה' ילדים לא צריך להפציר. (כ"ת)

זה עניין אחר. בחישוב של תפילות אפשר לחשב כל מיני חישובים (דוגמה לדבר שמותר להתפלל על בעל יסורים שימות כמו שהוכיח הר"ן מאמתיה דרבי). אבל בעשייה צריך להצמד לדין וראייה מחזקיה.

אוצר החכמה כתב:

גם זו לטובה כתב:כאייל תערוג- סיפר רבנו שלמרן הגרח"ע נפטרה בתו היחידה, ונסע לחפץ חיים לבקש ברכה לעוד ילדים, ולא הסכים הח"ח לברכו, דסבר הח"ח
שבתקופה ההיא זה היה סכנה שהילדים יצאן לתרבות רעה רח"ל, ולמי שלא נתן לו ה' ילדים לא צריך להפציר. (כ"ת)

זה עניין אחר. בחישוב של תפילות אפשר לחשב כל מיני חישובים (דוגמה לדבר שמותר להתפלל על בעל יסורים שימות כמו שהוכיח הר"ן מאמתיה דרבי). אבל בעשייה צריך להצמד לדין וראייה מחזקיה.

אמת, הבאתי את הדברים רק מפני שהם קשורים לנושא האשכול.

"תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" (ב"ב ס, ב)

והקשו התוס': "דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא נשים. תימה הכתיב פרו ורבו, ושמא על אותן שכבר קיימו פריה ורביה קאמר והיינו זרעו של אברהם כלה שלא יוליד אלא בן ובת".
ולכאו' קשה מדוע לא קשי לי' משום "בערב אל תנח ידך", אלא מוכח שמכח הא אין למנוע מלגזור, אלמלא טעמא דמוטב שיהיו כו'.

ראייה יפה. אבל אפשר לדחות שהיינו לחז"ל שהם אמרו והם אמרו שהרי כל דין לערב הוא דרבנן אבל היום אי אפשר לומר כן.

יש"כ לגמזו שהביא את כל תוכן המכתב שממנו מוכח שעל כך שהיא מבוגרת ואמנם יוכל לקיים פרו ורבו אבל בגיל כזה הלהרבות מוטל בספק ולכן התשובה היא כך וכן מהח"ח שלברך לא רצה אבל להסיק מכך שבדור שאינו ראוי יכול להמנע מלהתחתן או מלהרבות הרי הגר"ח עצמו הביא הנביא בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמיפקדת איבעי לך למיעבד, וצריך מאוד להזהר בדברים אלו שאין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ובמצרים עשו מסי"נ כדי להרבות ילדים עיין רש"י במראות הצובאות ומובא בספר כוכבי אור בשם רביה"ק מוהר"ן מברסלב זי"ע (תירגום )שיהודי צריך לבקש שיהיו לו הרבה ילדים יהיו איך שיהיו כי כשמשיח יבוא ויתקן את כל העולם יהיה תיקון לכל הדורות עד אדם הראשון

אדם שקיים פו"ר, חזר בתשובה ואשתו עדיין חילונית גמורה והילדים מתחנכים במוסדות חילונים ועוברים עבירות,

האם יוליד עוד ילדים שהרי מקרב הגאולה ("אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף") או שמא אין הדבר טוב מפני שמסתמא ילדיו יגדלו לתרבות רעה, ויהיו חטאים?

איך הילדים יגדלו, לא בא בחשבון בכלל - כמבואר לגבי ענין זה גופא: 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך'

ולטעמיך לא הבנתי מאי שנא אם קיים פו"ר או לא? עדיין יש 'לשבת'

כולל יונגערמאן כתב:איך הילדים יגדלו, לא בא בחשבון בכלל - כמבואר לגבי ענין זה גופא: 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך'

ולטעמיך לא הבנתי מאי שנא אם קיים פו"ר או לא? עדיין יש 'לשבת'

מה הראיה מבהדי כבשי כו'?
הלא שם זהו דבר שראה ברוח הקודש, לא שהיתה סיבה טבעית לחשוב שלא יגדלו כמו שצריך.
להוליד ילדים שבודאי (לפי המצב כעת) יגדלו במצב שיביא אותם להיות מחללי שבת כו' - האם חייב בזה?
האם מותר אפילו? אין מספיק מחללי שבת בעולם?...

ולגבי המצוה אחרי שקיים פ"ו (אגב שם המצוה הוא "לערב אל תנח ידיך", לא שבת. אף שבכמה מהשותי"ם כן משתמשים בלשון שבת).
הרי ידוע שמצות לערב היא הרבה יותר קלה והפוסקים כתבו שהרבה יותר קל לפטור אדם ממנה כגון שאין לו סיפק וכדומה.

אני שמח ששני צדדי הספק מובאים כאן כי זה אומר שהשאלה טובה

אכן, 'בהדי כבשי דרחמנא' לא שייך כאן כי היא גופה משום שחייב בפו"ר שלא קיימו ולכן שאלתי על מקרה שכבר קיים המצוה.

גם דעתי נוטה לומר שלא נמליץ לו להוליד עוד. שאלה אחרת: האם רק לא נמליץ או שמא אף נאסור??

ושאלה יותר קשה לר' דורשי יחודך ולשאר החברים, אם כך מה יהיה הדין במסורתי[ת]? ובדתי[ה] לייט? ובדתי[ה] (עם השקפה מעוותת)?

על המאמר 'אפילו חרב חדה כו'' שמעתם?

על חזרה בתשובה שמעתם?

וכבר התווכחה מרים עם אביה עמרם והצליחה לשכנע אותו להוליד ילדים למרות כל החשבונות ה"מוצדקים"

ובאמת שראוי היה לנקוט בסגנון הרבה יותר חריף כנגד מה שכתבו כאן, ודי בזה

[סתם שאלה של מתמטיקה: אם האדם בעצמו היה מה שהיה חזר בתשובה, למה לא יהיה אופטימי ויחשוב שגם אשתו תעבור את אותו תהליך?]

בנתיים זה רק סברות. מישהו יכול להביא ראיות או לשאול פוסק בזה?

ואפילו ממרים א"א להביא ראיה לו רק בגלל שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו.

למה צריך להביא ראיות?

מי שרוצה להוציא מה'חזקה' - מצוה רבה דפו"ר וכל מה שמסתעף ממנה - הוא שצריך להביא ראיה לחידושו המופלג

[אגב: לדאבוננו גם אם האשה כשרה וצדיקה אין שום ערבון שהילדים ימשיכו בדרך ישראל סבא, והסטטסטיקה לא כ"כ מעודדת וד"ל. ה' ירחם]

דרומי כתב:על המאמר 'אפילו חרב חדה כו'' שמעתם?

על חזרה בתשובה שמעתם?

וכבר התווכחה מרים עם אביה עמרם והצליחה לשכנע אותו להוליד ילדים למרות כל החשבונות ה"מוצדקים"

ובאמת שראוי היה לנקוט בסגנון הרבה יותר חריף כנגד מה שכתבו כאן, ודי בזה

[סתם שאלה של מתמטיקה: אם האדם בעצמו היה מה שהיה חזר בתשובה, למה לא יהיה אופטימי ויחשוב שגם אשתו תעבור את אותו תהליך?]

"אפילו חרב חדה וכו' "- מה ענין זה להלכה? וכי עפ"י זה ניתן לפסוק הלכה?!

חזרה בתשובה - על חוק 'כח האנרציה' שמעת?
תופעה זו אומנם מתייחסת לגופים, אך מפתיע לגלות שהיא קיימת גם בהשקפותיהם של בני אדם.
אם אדם נולד בבית דתי, הרי הוא בד"כ אדם דתי והדת נראית לו כאמת, אם האדם נולד בבית מסורתי הרי הוא בד"כ אדם מסורתי וזוהי הדרך "הנכונה" עבורו, ואם האדם נולד בבית חילוני, אזי בד"כ האדם הזה אינו שומר דת ומסורת יהודית.

מתמטיקה ואופטמיות - שוב, עפ"י זה פוסקים הלכה?

דרומי כתב:למה צריך להביא ראיות?

מי שרוצה להוציא מה'חזקה' - מצוה רבה דפו"ר וכל מה שמסתעף ממנה - הוא שצריך להביא ראיה לחידושו המופלג

פו"ר?? שוב, דל מהכא פו"ר

הצחקת אותי.

אתה הוא שמשתמש בחשבונות שונים ומשונים.

אני בסך הכל מצטט את ההלכה הפסוקה והפשוטה שיש להרבות בהבאת ילדים לעולם עד כי יכלו הנשמות שבגוף.

ומה יש עוד להוסיף.

ועיין משנ"ב סתקע"ד סקי"ב.

דרומי כתב:הצחקת אותי.

אתה הוא שמשתמש בחשבונות שונים ומשונים.

אני בסך הכל מצטט את ההלכה הפסוקה והפשוטה שיש להרבות בהבאת ילדים לעולם עד כי יכלו הנשמות שבגוף.

ומה יש עוד להוסיף.

א. לא ראיתי שציטטת (אלא אני אך לא חשוב).
ב.אין כזו הלכה פסוקה בשום מקום.
ג.לכל הלכה יש גדרים וסייגים ויוצא מן הכלל, בדיוק כמו ש'אבדת אחיך' ו'לא תלך רכיל בעמך' הן דוקא לאחיך השומר מצוות, אף כאן לא בטוח כלל שיהיה מותר לו להוליד כאלו שמסתמא יהיו רשעים עפ"י הגדרת התורה.

דרומי כתב:ועיין משנ"ב סתקע"ד סקי"ב.

אדרבה, משם ראיה לדבריי. יישר כח!

אין משם שום ראיה.

אדרבה, שם רואים שגם אם הילדים הראשונים גדלו כמחללי שבת (כנראה בהשפעת האמא...), אין זו סיבה להימנע מהבאת ילדים נוספים מתוך תקוה שהם לא יהיו כמו הילדים הגדולים ויגדלו כראוי.

אף בעניננו, גם אם אדם כבר הוליד ילדים וראה שבהשפעת אמם הם גודלים שלא כראוי, אסור לו להתייאש ולהימנע מהבאת ילדים נוספים. אדרבה, אולי הילדים הבאים יהיו יותר טובים, אולי האמא תחזור בתשובה, וגם אם לא אולי יצליח האבא להשפיע עליהם וכו'.

והדברים כל כך פשוטים.

"ואסור לשמש מטתו (בשנות רעבון) חוץ מליל טבילה ולחשוכי בנים (פירוש ולמנועי בנים) מותר"

מ"ב: "ואם יש לו בנים מחללי שבת וכונתו רק כדי שיוליד בנים כשרים מסתברא דדינו כחשוכי בנים"

הפרשנות שלך אינה נכונה, בדיוק הפוך

המ"ב מסתמא לא התכוון שהאמא חילונית ושולחת את הילדים למוסדות חילונים - זו כבר פרשנות שלך!

אלא הכוונה שכשגדלו והתבגרו פרקו עול ה"י וכעת רוצים להביא בנים כשרים לעולם.

ואדרבה זו סיבת ההיתר ולכן מותר לו, שהראשונים כביכול אינם נחשבים ואיננו אומרים "אפילו חרב וכו' ושהם יחזרו בתשובה וכו'.

מה דעת החברים?

גמרא סוף פרק חזקת הבתים:
ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן,
דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו,
אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

האם לא מבואר בגמרא שבמצב שיש גזירות הגורמות שלא לקיים תורה ומצוות, עדיף שלא להוליד?
אני לא דן על המצב הספצפי הזה של החוזר בתשובה, כי אולי יש תקוה כו', אלא על העיקרון.

יש הרבה מדרשים וגמרות שלא מקבלים אותם במשמעותם הפשוטה והמעשית, ותקצר היריעה מלהביא את כולם. בנידון דידן הגמרא עצמה קובעת שזה מצב תיאורטי ולא למעשה.

חבל לרדת לרמות כאלה...ר' דרומי לא מתאים לך

התכוונתי להוכיח שלא כל מאמר שכתוב בחז"ל יש להבינו כמסר מעשי כפשוטו.

אף בעניננו, נכון שיש גמרא שמתארת את המצב הקשה באופן ציורי עד כדי שהיינו אמורים להימנע מללדת ח"ו,

אך כנגד גמרא זו יש גמרות מפורשות המספרות על 'מעשה רב' באופן הכי נחרץ,

הן אצל עמרם ויוכבד ומרים, והן אצל חזקיהו המלך,

וגמרות אלו הן שצריכות ללמד אותנו כיצד יש לנהוג באופן מעשי.

כשבאים לפסוק הלכה למעשה לא תמיד זה מסתדר עם כל המדרשים והאגדות.

עד שאתה שואל על מקרה הנ"ל של בעל תשובה וכו', מה תאמר על אדם בשנים היותר מאוחרות שגם כך הוא מרוט ומותש מחינוך צאצאיו ולא מתמודד עם גידולם, כיצד זה עוד יגדל ילד בשנות החמישים והשישים וידאג לכל מה שצריך הילד בגשמיות ורוחניות?
ומה תאמר על בתים שהעניות בהם משוועת, ויש שם למעלה מחמשה עשר ילדים החיים בדלות מחפירה, וכמובן שהעניות נותנת את אותותיה בגשמיות וברוחניות, והילדים כולם זקוקים לחינוך מיוחד, ועדיין ידו נטויה...
מהי אכן דעת התורה במקרים כאלו?

דרומי כתב:התכוונתי להוכיח שלא כל מאמר שכתוב בחז"ל יש להבינו כמסר מעשי כפשוטו.

אף בעניננו, נכון שיש גמרא שמתארת את המצב הקשה באופן ציורי עד כדי שהיינו אמורים להימנע מללדת ח"ו,

אך כנגד גמרא זו יש גמרות מפורשות המספרות על 'מעשה רב' באופן הכי נחרץ,

הן אצל עמרם ויוכבד ומרים, והן אצל חזקיהו המלך,

וגמרות אלו הן שצריכות ללמד אותנו כיצד יש לנהוג באופן מעשי.

כשבאים לפסוק הלכה למעשה לא תמיד זה מסתדר עם כל המדרשים והאגדות.

את שתי הגמ' שהבאת כבר דחיתי בהתחלה

אצל מרים - ''גדול המחטיאו יותר מן ההורגו'' ועדיין לא ניתנה תורה ויש עוד לחלק

אצל חזקיה - לא קיים כלל מצוות פו"ר שהיא חובה גמורה

בשו"ע אבן העזר סימן א יש מחלוקת עד כמה צריך האדם להתאמץ בשביל החיוב של 'לערב אל תנח ידך'.

ולדוגמא, הרמ"א מביא שאם יש לו כמה ילדים מאם אחת, וכעת רוצה להתחתן עם אשה נוספת אך חושש שהילדים מהאשה השניה יתקוטטו עם הילדים מהאשה הראשונה - מותר לו להעדיף לקחת אשה שאינה בת בנים.

ויש מהפוסקים החולקים עליו ואומרים שגם במקרה כזה צריך להתאמץ ולהביא ילדים נוספים.

ויש עוד מחלוקות כגון דא.

דרך ישרה כתב:עד שאתה שואל על מקרה הנ"ל של בעל תשובה וכו', מה תאמר על אדם בשנים היותר מאוחרות שגם כך הוא מרוט ומותש מחינוך צאצאיו ולא מתמודד עם גידולם, כיצד זה עוד יגדל ילד בשנות החמישים והשישים וידאג לכל מה שצריך הילד בגשמיות ורוחניות?
ומה תאמר על בתים שהעניות בהם משוועת, ויש שם למעלה מחמשה עשר ילדים החיים בדלות מחפירה, וכמובן שהעניות נותנת את אותותיה בגשמיות וברוחניות, והילדים כולם זקוקים לחינוך מיוחד, ועדיין ידו נטויה...
מהי אכן דעת התורה במקרים כאלו?

כמדומני שחלוקות דיעות הגדולים במקרים מעין אלו.

יש שיגידו שעם כל ילד באה הפרנסה שלו וכ' ויש שיגידו הפוך