הנה האור שמח בחקירתו המפורסמת מביא חקירה האם בשליחות המעשה משתייך למשלח, או לשליח-(ורק התוצאה מתיחסת למשלח) ובזה תולה את מחלוקת האמוראים שבקידושין בפ' האיש מקדש בדף מג' ע' א' שרב סובר שליח נעשה עד, ורב שילא סובר אין שליח נעשה עד ומסביר האור שמח שרב סובר שליח נעשה עד, מכיון שסובר שהמעשה משתייך למשלח ולכן אינו בעל דבר ויכול להיות עד, ורב שילא שאמר אין שליח נעשה עד סובר שהמעשה משתייך לשליח והוא בעל דבר ולכן אינו יכול להיות עד.
ומביא האור שמח שבחקירה זו תולים גם את מחלוקת הרמב"ם והטור במקרה שהמשלח נשטתה לפי הרמב"ם השליחות ממשיכה מכיון שמעשה משתייך לשליח אבל לפי הטור השליחות מפסיקה כי סובר שהמעשה משתייך למשלח.
וקשה על האור שמח שהרי הרמב"ם פסק שליח נעשה עד כמו רב שרב שסברת רב שהמעשה משתייך למשלח-(כי לכן השליח הוא לא ב"ד).
אשמח אם מישהו ימצא תירוץ.