פורום אוצר החכמה

כיצד נהגו הפוסקים להכריע בנידונים בהם ברבותינו הראשונים מבואר דלא כבירושלמי, אם כי אין הכרח לדבריהם בבבלי, אלא נראה שפשוט לא ראו את הירושלמי.

למיטב זכרוני יש על זה מקום בו מרן הב"י מתייחס לדברי רבינו הטור על אחד מרבותינו הראשונים שלא ראה ירושלמי

אכן, חיפשתי (באוצר) ומצאתי. הדברים נמצאים ביו"ד סימן קיב' סעיף ה'.

סו"ס זה פחות נוגע לעניין שלי של מה עושים, (אע"פ שאכן אפשר לומר שכל ראשון ראה את כל הירושלמי'ס), אבל האם מישהו מכיר התייחסות יותר עניינית?

רוצה לדעת מה 'עושים' או מה שצריכים לעשות? עושים כמובן כמו שהפוסקים כותבים, פשוט כי כן 'עושים'. עד שבא/יבוא גדול אחד שהוא בבחינת גדול הדורות (מליגה הגר"א רעק"א חזו"א חת"ס) ויסמוך על זה שאז יש סיכויים שיחול שינוי, אבל גם זה לא בטוח בכלל

יש חזו"א באגרת על שיעור מיל שכותב שרש"י הרבה פעמים לא היה הירושלמי מצוי בידו
מבלי להכנס לעצם הנחתו שיש ראיה מהירושלמי דלא כרש"י ושלכן התרוה"ד חלק על רש"י מכח זה בלא אומר ודברים

הראשונים, וביחוד תלמידי תלמידיהם של גאוני בבל, לא חשבו שעליהם לדעת את כל הירושלמי, שהרי מבחינתם הם מבית המדרש של התלמוד הבבלי.
רב"מ לוין הראה שכל הירושלמי שנמצא ברי"ף הם קטעים שמופיעים כבר אצל ר"ח ורנ"ג (והרי"ף אף שומר על הכינויים שנמצאים שם- "ירושלמי", "תלמודא דבני מערבא" וכו')

השאלה מה עושים כאשר הראשונים פוסקים משהו על פי הירושלמי - (ומקטעים אחרים שכנראה לא היו לפניהם) מוכח שהפירוש הוא אחרת ח"ו.

בירושלמי אין כזה דבר 'מוכח'. תמיד אפשר לומר פירוש שונה, כאשר מצוי מאוד ששני ראשונים חולקים ושניהם מביאים ראיה לשיטתם מאותו קטע ממש

עד שאתם דנים על הראשונים יש לדון על האחרונים.
מה עושים כאשר המגן אברהם לדוגמא פוסק דין שנסתר מהירושלמי?

...