פורום אוצר החכמה

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן מז

סעיף ז
* ברכת (יג) אהבת עולם * (יד) פוטרת ברכת התורה, * (טו) ו <ו> אם למד (טז) מיד בלי הפסק.

סעיף ח
* (יז) <ז> ויש להסתפק אי סגי בקורא ק"ש סמוך לה מיד בלי הפסק, ולכן (יח) יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם.

ובמ"ב:

משנה ברורה סימן מז ס"ק יז

(יז) ויש להסתפק - די"ל [יג] דק"ש הוי רק כדברי תפלה כיון שאינו אומר זה לשם לימוד ועיין בביאור הגר"א שהוכיח בפשיטות דאין ק"ש מועיל לזה אח"כ מצאתי ג"כ בספר אליהו רבא שהביא כן מהרבה פוסקים ופסק כן להלכה. ונראה דאם קרא ק"ש לאחר זמן ק"ש דהוי כקורא בתורה אפשר דלכו"ע אין צריך לחזור ולברך אפילו אם לא למד אח"כ מיד:

ובביאור הלכה:

ביאור הלכה סימן מז סעיף ח ד"ה * ויש להסתפק

אח"כ מצאתי בחידושי רע"א יותר מזה דאפילו המחבר דקאמר יש להסתפק היינו רק זהירות בעלמא לכתחלה אבל בדיעבד ג"כ מודה דאם לא למד תיכף צריך לברך בה"ת:

מסקנא: נראה שהמ"ב מצדד שקריאת שמע אין יוצאים בה ידי חובת לימוד על אתר, כי אינו אומר כן אלא דרך תפילה.

ואילו בסימן נב בביאור הלכה

הפמ"ג נתן עצה... לענין ברכת התורה אם שכח והתחיל בברכת ק"ש ולא אמר עדיין בה"ת יכוין בפירוש באהבה רבה שלא לצאת בזה ידי המצוה של בה"ת ואז לא נפטר בה"ת לכו"ע. ולענ"ד צע"ג בזה לפי מה שכתב המאמר מרדכי דלכן אמרו בגמרא שכבר נפטר באהבה רבה לפי שאה"ר גופא היא בה"ת ובאמת שכדבריו מוכח בירושלמי פ"א דברכות שקורא שם לאהבה רבה בה"ת כי ק"ש נמי תורה היא א"כ איך יוכל לחלוק הכונה לשניהם דהיינו לענין ק"ש יכוין שהברכה זו תהי' לשם ברכה עליה [כי הגם דאין הברכות מעכבות מ"מ לכתחלה בשבילה ניתקן] ולענין שאר דברי תורה יכוין שהברכה זו קוראה ע"מ שלא לצאת בה ברכת התורה ולענ"ד נראה דיותר טוב אם שכח ברכת התורה והתחיל ברכת ק"ש שיכוין בפירוש בברכת אה"ר לפטור בזה בה"ת ויראה ללמוד תיכף אחר התפלה דיתחשב ליה אה"ר במקום בה"ת לכו"ע וכמו שכתוב בסימן מ"ז עיין שם במ"ב ס"ק ט"ז ובעצה זו יצא ג"כ נקי לגמרי מחשש ברכה שאינה צריכה:

איך נהלום השמועות?

(לדידי הייתי סובר שהחסרון בקר"ש אינה שאינה תורה שהרי יוצאים בה יד"ח ת"ת, אלא שאין בה היכר שלומדה לשם ת"ת, ולכן לא מועיל באהבה רבה דייקא, אבל אדם המברך ברכה"ת וקורא קר"ש ודאי ש"ד, וכיון שכך, גם שקר"ש אינה מועילה להפוך את אהבה רבה לברכה"ת, אבל היא עצמה מחויבת, ולכן לא נכון לכוון שאינו רוצה לצאת באה"ר. וכו' וכו'. אבל קשה להלום הדברים בלשון המ"ב והאחרונים).

שו"מ שהרב חק"ל שואל איך הסתפק הב"י בדין קר"ש, הלא יוצאים בה ידי ת"ת, ותי' הרחיד"א ביו"א, שאם מכוון בקר"ש לת"ת ודאי ש"ד, אבל לא משמע כן מד' כל הראשונים.

בסיכום

א. צ"ע דברי המשנ"ב
ב. עצם הענין צ"ב, איך אפש"ל שקר"ש אינה חשובה לימוד אע"פ שיוצאים בה יד"ח ת"ת (ברכות יא, ב).
ג. האם יש מי מהפוסקים שיאמר שאע"פ שלענין אהבה רבה, ספק אם קר"ש מועיל לענין חובת ההתכפה, מ"מ לענין ברכת התורה, לסוברים שטעונה התכפה, ודאי מהני. לע"ע לא מצאתי.

מצות ת"ת יכולה להיות דרך 'הבנה' והפנמה עיונית של תוכני התורה , ויכולה להיות גם כשקורא 'דרך תפילה' {כמו תהילים}. ואולי יוצא ידי חובת ת"ת גם כשקורא בתורה או באחד מכ"ד ספרים ללא כוונה כלל. (מצות ת"ת ודאי יש גם בזה.)

ברכות התורה נתקנו רק על צורת לימוד התורה בדרך 'עסק' היינו העיון וההבנה. ואולי גם על קריאה ללא כוונה משום שגם זה תורם איכשהו להבנת התורה יותר טוב. אך לא על 'דרך תפילה'.

הסתפק הב"י האם קרי"ש הנקראת בתוך התפילה יש לה 'צורת תפילה' (ואמנם יד"ח ת"ת יצא), אך פטורה מברכה ולא מהני לה, או שלא שייכת לתפילה אלא לת"ת בלבד.

ובביה"ל סי' נב הביא מהירושלמי שכיון שברכת אה"ר נתקנה לברכת ק"ש, א"כ היא ברכתה (כברכת המצוות. וקורא לה לעניין זה ברכת התורה), ותמה איך יוכל לכוון שיצא בה לדבר אחד ולא לדבר אחר. אך עדיין לא תפשוט מהא דקר"ש 'תורה' היא ולא 'תפילה'.

והנלע"ד כתבתי.

יש"כ גדול לרב כתבן שליט"א

ברוך שכוונתי לדעת גדול, אכן כפי שציינתי למעלה, קשה להלום את הדברים בלשון הב"י והאחרונים המשתמשים כלפי קר"ש בלשונות המועתקים מסי' מו, שם הדיון על פסוקי סליחות ושם הדיון לא על חובת התכפה אלא על עצם חיוב ברכת התורה.


=====

עכשיו ראיתי דברי המשלי שועלים. בל"נ אעיין בדברים תיכף.

כבר כתבתי באשכול אחר לתמוה הפלא ופלא איך אפשר לומר בכלל שיוצא ברכת התורה בברכת אהבה רבה הלא נוסח העקרי של הברכה לא מיירי מתורה כלל - כלומר הרי נקטינן בכל הברכות שאם שינה ממטבע לשון הברכה בכולה, כל שלא שינה בחתימה יצא ידי חובתו

(אף אם השמיט כמעט כל הנוסח כמו שרואים בקיצורי הברכות בתפילת י"ח בשעת הדוחק - חוץ מברכות ידועות ספציפיות כגון מי שלא הזכיר ברית וארץ ותורה בברכת המזון, או הזכרת שויו"ט, או מה שהביאו משם הרשב"א שברכת אמת ויציב צריך לכלול גם מעת בכורות). עכ"פ עיקר ענין הברכה זה בחתימה ובשאר כל הנוסח ניתן להוסיף -מענין הברכה - ולגרוע ואין זה עיקר בהברכה כלל

וא"כ איך אפשר שיצא (שתי!) ברכות גמורות שלמות בזה שמזכיר דרך אגב ענין זה של תורה באופן לא מחייב בכלל. ואף אם מי שלא הזכיר תורה באהבה רבה לא יצא ידי חובתו, עדיין זה לא ברכה גמורה כעין חתימה. והוי עכ"פ משנה ממטבע שטבעו חכמים. והלא אפילו בברכת בריך רחמנא מריה דהרי פיתא עכ"פ הזכיר 'מריה דהאי פיתא' בחתימת הברכה

כתב בספר פאר עץ חיים סימן א-ג
שברכות קריאת שמע הן ברכות התורה, ויש ללמוד מיד בלימוד החשוב ביותר,
והלימוד החשוב ביותר הוא ''גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה''
אבל לאחר זמן קריאת שמע, יש לו ללמוד לאחר ברכת אהבה את הלימוד החביב עליו
במקום שליבו חפץ,
(כתבתי מהזכרון ולא הסתכלתי בפנים )


_____________
ברכת אשר בחר בנו היא מעולה שבברכות התורה,
ולכאורה בברכת אהבה נכללת ברכת אשר בחר בנו .

משלי שועלים כתב:מצות ת"ת יכולה להיות דרך 'הבנה' והפנמה עיונית של תוכני התורה , ויכולה להיות גם כשקורא 'דרך תפילה' {כמו תהילים}. ואולי יוצא ידי חובת ת"ת גם כשקורא בתורה או באחד מכ"ד ספרים ללא כוונה כלל. (מצות ת"ת ודאי יש גם בזה.)

ברכות התורה נתקנו רק על צורת לימוד התורה בדרך 'עסק' היינו העיון וההבנה. ואולי גם על קריאה ללא כוונה משום שגם זה תורם איכשהו להבנת התורה יותר טוב. אך לא על 'דרך תפילה'.

הסתפק הב"י האם קרי"ש הנקראת בתוך התפילה יש לה 'צורת תפילה' (ואמנם יד"ח ת"ת יצא), אך פטורה מברכה ולא מהני לה, או שלא שייכת לתפילה אלא לת"ת בלבד.

ובביה"ל סי' נב הביא מהירושלמי שכיון שברכת אה"ר נתקנה לברכת ק"ש, א"כ היא ברכתה (כברכת המצוות. וקורא לה לעניין זה ברכת התורה), ותמה איך יוכל לכוון שיצא בה לדבר אחד ולא לדבר אחר. אך עדיין לא תפשוט מהא דקר"ש 'תורה' היא ולא 'תפילה'.

והנלע"ד כתבתי.

הסברת בטו"ט איך יתכן שיוצאים יד"ח בקר"ש ידי ת"ת אע"פ שיתכן שאין מברכים עליה ברכה"ת, אבל לא ביארת איך בסי' מז מצדד במ"ב שאינה לימוד המחויב בברכת התורה ובסי' נב, כותב ביד חזקה שאהבה רבה חשובה ברכת התורה והרי זה כמי שמברך ע"מ שיפטור מסכת פסחים ולא מסכת סוכה.

כולל יונגערמאן כתב:כבר כתבתי באשכול אחר לתמוה הפלא ופלא איך אפשר לומר בכלל שיוצא ברכת התורה בברכת אהבה רבה הלא נוסח העקרי של הברכה לא מיירי מתורה כלל - כלומר הרי נקטינן בכל הברכות שאם שינה ממטבע לשון הברכה בכולה, כל שלא שינה בחתימה יצא ידי חובתו

(אף אם השמיט כמעט כל הנוסח כמו שרואים בקיצורי הברכות בתפילת י"ח בשעת הדוחק - חוץ מברכות ידועות ספציפיות כגון מי שלא הזכיר ברית וארץ ותורה בברכת המזון, או הזכרת שויו"ט, או מה שהביאו משם הרשב"א שברכת אמת ויציב צריך לכלול גם מעת בכורות). עכ"פ עיקר ענין הברכה זה בחתימה ובשאר כל הנוסח ניתן להוסיף -מענין הברכה - ולגרוע ואין זה עיקר בהברכה כלל

וא"כ איך אפשר שיצא (שתי!) ברכות גמורות שלמות בזה שמזכיר דרך אגב ענין זה של תורה באופן לא מחייב בכלל. ואף אם מי שלא הזכיר תורה באהבה רבה לא יצא ידי חובתו, עדיין זה לא ברכה גמורה כעין חתימה. והוי עכ"פ משנה ממטבע שטבעו חכמים. והלא אפילו בברכת בריך רחמנא מריה דהרי פיתא עכ"פ הזכיר 'מריה דהאי פיתא' בחתימת הברכה

ע"כ אתה אומר שברכה"ת יש בהן משהו שונה. שנראה שכל הנוסח יצא מאמוראים, ומה שאומרים שלשתן הוא תקנת רב פפא ! (כ"ה גי' הרי"ף ועוד בברכות יא ב), וכדרכו בכל מקום של ניימרה לתרוויהו (אלא שתמיד הוא במטבעות תפילה כמו מודים דרבנן וכאן בהכפלת ברכות והוא תימה רבתי!). והתמיהה מאהבה רבה תשכון לצד תמיהות יסודיות אלו.

והעיר חכ"א שמדברי הרמב"ם נראה ששלוש ברכות של ברכה"ת הן קדמוניות לפני יבנה וזה צע"ג מגמ' ברכות הנ"ל
ראו דברי הרמב"ם במודגש:


רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז

הלכה י
המשכים ט לקרוא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע בין קרא בתורה י שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואח"כ קורא כ ואלו הן: אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה, ל והערב נא יי' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה יי' המלמד תורה לעמו ישראל, ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' מ נותן התורה.

הלכה יא
בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה, ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים, ויש מקומות שקורין צו את בני ישראל ויש מקומות שקורין שתיהן וקורין פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות.

הלכה יב
ושבחו חכמים למי שקורא נ זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה לדוד עד סוף ס הספר, וכבר נהגו לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם ותקנו ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר וברכה לאחריהם ע והוא ישתבח, ואחר כך מברך על קריאת שמע וקורא קריאת שמע.

הלכה יג
יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים ואחר כך מברכין על שמע, ויש מקומות שקורין שירת האזינו, ויש יחידים שקורין שתי השירות הכל לפי המנהג.

הלכה יד
חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה ומה הן מאה ברכות אלו כ"ג ברכות שמנינו בפרק זה, ושבע ברכות של קריאת שמע של שחרית וערבית לפניה ולאחריה, וכשמתעטף בציצית מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית, וכשלובש תפילין מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, ושלש תפלות שבכל תפלה מהן שמנה עשרה ברכות הרי שמונים ושש ברכות, וכשהוא אוכל שתי סעודות של יום והלילה מברך ארבע עשרה ברכות, שבע בכל סעודה, אחת כשיטול ידיו תחלה, ועל המזון אחת בתחלה ושלש בסוף ועל היין לפניו ולאחריו הרי שבע ברכות הרי מאה ברכות בין הכל.

הלכה טו
בזמן הזה שתקנו ברכת האפיקורוסין בתפלה והוסיפו הטוב והמטיב בברכת המזון נמצאו חמש ברכות יתירות, בשבתות וימים טובים שהתפלה שבע ברכות, וכן אם לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלו כגון שלא ישן כל הלילה ולא התיר חגורו ולא נכנס לבית הכסא וכיוצא באלו צריך להשלים פ מאה ברכות מן הפירות.


הרי שברכה"ת קדמה לברכת המינים של יבנה והטו"מ של ברכה"מ!

איך זה עולה בקנה אחד עם דברי הגמ' הנ"ל שרב פפא הוא זה שתיקן לומר שלושת ברכות?!

איש_ספר כתב:הסברת בטו"ט איך יתכן שיוצאים יד"ח בקר"ש ידי ת"ת אע"פ שיתכן שאין מברכים עליה ברכה"ת, אבל לא ביארת איך בסי' מז מצדד במ"ב שאינה לימוד המחויב בברכת התורה ובסי' נב, כותב ביד חזקה שאהבה רבה חשובה ברכת התורה והרי זה כמי שמברך ע"מ שיפטור מסכת פסחים ולא מסכת סוכה.

קר"ש, חוץ ממה שהיא 'תורה' היא ג"כ 'מצוה' ויש ברכה לפניה - אה"ר.
אה"ר - חוץ ממה שהיא ברכה הקודמת לקרי"ש היא גם מעניין ברכת התורה. ויכולה לפטור מברכה"ת את הלומד לאחריה. -כך שאם הקרי"ש הייתה 'תורה גלאט' אזי הייתה ברכת אה"ר מועילה בתרתי - גם לעניין ברכת המצוות {למצוות קרי"ש} וגם לענין ברכה"ת.

השאלה שמעסיקה את המשנ"ב בסי' מז היא האם מכיון שקרי"ש היא גם דרך תפילה א"כ לא תועיל למיחשב תורה (הסמוכה לברכה), ולכך דעתו נוטה. - אך לא שלל לגמרי הדעה השניה.
השאלה שמעסיקה את המשנ"ב בסי' נב היא אדם שלא ברך ומשום מה (כגון שחושש לדעה השניה) רוצה לכוון באה"ר לצאת רק לקרי"ש (מצד ברכת המצוות. וקורא לה ברכת התורה לעניין זה), ולא לצאת לשאר ת"ת, ולזה מצדד שלא שייך לחלק בינהם.

איש_ספר כתב:יש"כ גדול לרב כתבן שליט"א

ברוך שכוונתי לדעת גדול, אכן כפי שציינתי למעלה, קשה להלום את הדברים בלשון הב"י והאחרונים המשתמשים כלפי קר"ש בלשונות המועתקים מסי' מו, שם הדיון על פסוקי סליחות ושם הדיון לא על חובת התכפה אלא על עצם חיוב ברכת התורה.


=====

עכשיו ראיתי דברי המשלי שועלים. בל"נ אעיין בדברים תיכף.

שו"ר לשון הגר"א שם שרמז לו המ"ב, ומפורש בדבריו שם שהענין הוא ניכר ולא ניכר ולא שאינו חשוב תורה

ומ"ש כאן ויש להסתפק כו' אין ספק שאין ק"ש מועיל שכל בנינו של הרא"ש הוא על זה וכן משמע מדברי תוס' שכתבו ועוד אפילו לפי הירושלמי כו' ע"ש וכן משמע בהג"מ ומרדכי וש"פ וכמ"ש הרשב"א לגיר' ששנה על אתר וכן כתבו תוס' ורא"ש וש"פ הגיר' ששנה ואף לפי' השני שמסיק ברא"ש דאין פוטר אלא מה שקרא ושנה לאלתר ואין פוטר כלל כל היום אלא שלאדם שדעתו כל היום על לימודו פוטר מסברא וא"כ אין ראיה מירושלמי מ"מ סברת הרא"ש ותוס' נכונה דבק"ש אין ניכר כו' וגם פי' הראשון הוא מסתבר אלא שלרווחא דמלתא ולחומרא בעלמא כתב פי' השני כמ"ש רי"א:

בויצב אברהם שם, ציין שמד' רעק"א משמע שהנושא הוא אם ק"ש חשובה תורה ולא כמש"כ. ובאמת אין זה משמעות מלשונו בלבד, אלא שמפורש כן בדבריו. עי"ש שלמד בד' רמ"א בסי' נב, שמי שאיחר לבית הכנסת ומתחיל בברכת יוצר, אומר ברכת התורה אחרי התפילה, ומזה הסיק רעק"א שקר"ש לא מועיל. והיינו שלדעתו מתפרשים דברי רמ"א שהמתאחר לבית הכנסת מתחיל ברכות קר"ש בלא ברכת התורה, ובאהבה רבה ג"כ אינו יוצא. וסו"ס אמר קר"ש בלא ברכת התורה כלל! (ואולי לדברי הכל לקר"ש סגי בברכת אהבה רבה).

איש_ספר כתב:ב. עצם הענין צ"ב, איך אפש"ל שקר"ש אינה חשובה לימוד אע"פ שיוצאים בה יד"ח ת"ת (ברכות יא, ב).

כה"ק הגרי"ז viewtopic.php?f=17&t=39123&hilit#p443904

עושה חדשות כתב:

איש_ספר כתב:ב. עצם הענין צ"ב, איך אפש"ל שקר"ש אינה חשובה לימוד אע"פ שיוצאים בה יד"ח ת"ת (ברכות יא, ב).

כה"ק הגרי"ז viewtopic.php?f=17&t=39123&hilit#p443904

ברא״ש מוכח שהספק דלא מיתחזי לשם לימוד. ולא שאינו יוצא ת״ת. וכ״ה במקו״ח ועוד. וכמה ראיות ישנן בכוונת הב״י שאין כוונתו דלא חשיבי לימוד. ויש שפי׳ שמ״מ אינה פוטרת לימוד של כל היום.

איש_ספר כתב:שו"מ שהרב חק"ל שואל איך הסתפק הב"י בדין קר"ש, הלא יוצאים בה ידי ת"ת, ותי' הרחיד"א ביו"א, שאם מכוון בקר"ש לת"ת ודאי ש"ד, אבל לא משמע כן מד' כל הראשונים.

בסיכום

א. צ"ע דברי המשנ"ב
ב. עצם הענין צ"ב, איך אפש"ל שקר"ש אינה חשובה לימוד אע"פ שיוצאים בה יד"ח ת"ת (ברכות יא, ב).
ג. האם יש מי מהפוסקים שיאמר שאע"פ שלענין אהבה רבה, ספק אם קר"ש מועיל לענין חובת ההתכפה, מ"מ לענין ברכת התורה, לסוברים שטעונה התכפה, ודאי מהני. לע"ע לא מצאתי.

יעיין נא כבודו בב"ח ובפר"ח, ששניהם פירשו החילוק בין אהבה רבה לברכת התורה, דדוקא באהבה רבה צריך שילמוד על אתר לא מהני בה לימוד שאינו להדיא לשם לימוד כמו ק"ש, כיון שעיקרה אינה ברכה"ת צריך להורות שלשם ברכה"ת קאמר לה, משא"כ ברכה"ת ממש, כיון שהיא ברכת התורה העיקרית בעצמותה, אפי' פרשת התמיד (ב"ח), או אשרי וכיוצא (פר"ח), מהני שלא יהיה הפסק בין הברכה להמצוה. כן כתבו לפרש התוס'. ולפי חשבונם מבואר כחילוקו של מע"כ.